28.9.2022
אני ממש צריכה להזכיר לעצמי כמה פעמים ביום שאני פה, ואיזה מזל יש לי, שאני פה.. עוד לא ראינו כלום ואני כבר נפעמת..
אנחנו בדיוק סוגרים פה שבוע, וזה הסימן שלי שהגיע הזמן לכתוב כדי שלא יצטברו לי המון דברים וכבר לא אצליח לזכור ולתאר אותם כמו שהייתי רוצה שנזכור אותם בהמשך. אבל זה גם מרגיש שרק כרגע נחתנו.. ואולי זה כי רק שלשום הצלחתי סוף סוף לישון לילה שלם.. ואולי כי אנחנו באמת עוד רק מסתגלים פה לעניינים.
בכל מקרה הטיסה לפה היתה ארוכה ארוכה.. ובהחלט מאתגרת. בכל זאת, 3 יבשות בשלושה ימים.. אבל האתגר העיקרי היה להצליח לישון.. הילדים היו מדהימים באמת.. נחיתת ביניים בהלסינקי התארכה לנו משעתיים לכמעט חמש, כשהמטוס שלנו התקלקל. זה אומר שבמקום להמריא בחצות, שזה אכן מאוחר אבל סביר, המראנו בסביבות 2:30 שזה אומר שהילדים מאוד עייפים וגם ההורים מאוד עייפים וזה בהחלט יותר קשוח. היו כמה רגעי מתח כשלא ידענו לכמה זמן היא תתארך וכבר התחלנו לחשוב על האופציה שלא נספיק בכלל להיות בסינגפור, ואם יחזירו לנו את הכסף על המלון וכאלה, אבל באמת בורכנו, ונחתנו בסינגפור ב20:00 שעון מקומי. אמנם קצת רצוצים, אבל עדיין זה 14:00 בשעון ממנו יצאנו.
הקפדנו לזרוק את כל המסטיקים שהיו לנו עוד במטוס, שלא יהיו פאדיחות (קנינו סטוק של סוכריות במקום!), ויצאנו לעיר.
כששאלנו את נהג המונית שהקפיץ אותנו למלון איך אומרים תודה בסינגפור, התשובה המסובכת שלו הסבירה את כל המהות של העיר/מדינה.. במלאית אומרים ככה, בטאמילית אומרים ככה במנדרינית… אין שפה אחת.. יש הרבה. זו מדינה של מהגרים.
המלון שהזמנתי אחרי שיטוט אינטרנטי מעייף בין כל מלונות סינגפור, במחיר שהוא הרבה מעל לסביר אבל לא המון מעל לסביר, ונבחר בעיקר כי היו בו שני חדרים עם דלת מקשרת, וזו נראתה לי האופציה המתאימה ביותר להעביר בה לילה של ג׳ט לג, שלא ידוע באיזה מצב עפיפות יתעורר בה מישהו מאיתנו ובאיזו שעה. אז הוא התגלה כמאכזב בהרבה מהתמונות שלו. כנראה שזה היה בעיקר כי אחד החדרים הסריח מסיגריות ולא בגלל שהחדרים היו מאוד קטנים.. יאמר לזכות המלון שמיד הקפיצו לנו מין מכשיר שטיהר את האויר ותוך רבע שעה הכל הריח שם סבבה.
אז אמנם הדבר ההגיוני אולי היה לנצל את העייפות מהטיסה ולישון בשעה שמתאימה לסינגפור אבל אנחנו העדפנו לנצל דווקא את הפרשי השעות ולהספיק לראות לסיבוב קצר את סינגפור ביי נייט. יש לנו פה לילה אחד.. לא תהיה עוד הזדמנות..
פיתינו את הילדים לצאת בתירוץ של מקדונלדס, והמשכנו לגנים הבוטנים. הנהג שהסיע אותנו ציין שהוא לא מבין למה אנחנו נוסעים לשם, שהרי הגנים כבר סגורים, אבל ממש לא הצטערנו, כי הנוף היה מאוד מרשים. גם הילדים לא הצטערו.
כצפוי על אף העייפות היה מאוד קשה להירדם, וגם מאוד קשה להתעורר. המלון בא לקראתנו והסכים שנעשה צ׳ק אאוט רק בצהריים. כדי שהילדים יצליחו לפקוח את העיניים בבקר, מצאתי שיטה יעילה, פשוט תקעתי להם אייפדים בפרצוף.. עבד 🙂
כשאני וגל רוצים לצאת לבד, אנחנו תמיד מציינים באזני הילדים כמה אנחנו מתחשבים בהם ומבינים שהם רוצים לנוח בחדר. זה עובד טוב לכולם, הם מוקירים לנו תודה ולנו יש הזדמנויות לעשות דברים שיותר מתאימים לנו, ופחות להם.. כמו למשל לאכול ארוחת בקר בדוכן ההודי שמחוץ למלון שלנו..
כשיצאנו לנו שנינו, בסינגפור, אבל לא במרכז שבמרכז שלה.. זאת אומרת לא באיזור המלונות המפונפונים והרחובות המבריקים, אלא יותר באיזור חנויות מקומיות והדוכנים הקטנים, עם הריחות המסריחים של המאכלי ים המקומים, מיד הרגשנו שאנחנו שוב במזרח! וזה מילא אותנו בשמחה..
שמנו פעמינו לסבן אילבן הקרוב, וגם זה מילא אותנו בשמחה וגעגועים לתאילנד. קנינו לילדים כל מיני דברים שהם אוהבים מסבן אילבן והוספנו להם פליין רוטי מהדוכן ההודי שעבר בתור פנקייק אצל רובם (עם ריבה ונוטלה שאנחנו סוחבים איתנו). ויצאנו ביחד איתם ׳לקרוע את העיר׳.
טוב, לא ממש לקרוע.. היו לנו רק כמה שעות.. אז לעשות את מה שאנחנו מספיקים.. 🙂
נסענו לאטרקציה העיקרית של סינגפור – גארדנס ביי דה ביי, גנים בוטניים עצומים משתרעים על פני שטח עצום ומכילים מרחבים חיצוניים ענקיים וגם מספר חממות ענקיות מחולקות לפי נושאים. מאוד מזוהה בפסלי הפרחים העצומים שבכניסה שלו ומהמרחבים העצומים שלו. מהגנים יש גם תצפית מרהיבה על מלון סנדס המפורסם גם הוא ובכלל על קו המתאר של העיד מצד אחד והמפרץ והנמל מצד שני.
משם המשכנו בהמלצתו החמה של אבא שלי למלון סנדס לנסות ולעלות לקומת הבריכה העליונה. למרות שנהג מקומי ששאלנו אמר שרק אורחי המלון יכולים להכנס, לא היתה שום בעיה לעלות לתצפית מלמעלה. היה מרהיב!
ותם זמנינו, מיהרנו למלון לאסוף את התיקים שחיכו לנו שם ומשם לשדה״ת. אבל הכל היה שם כל כך יעיל וכולם היו כל כך נחמדים, שאחרי שעשינו צ’ק אין לתיקים הגדולים, חצינו את הכביש לקניון המטורף שנמצא שם, קניון שיש בו יער גשם ומפל ענק שמעטרים אותו ואכלנו שם צהריים.
היה לנו איזה עניין בירוקרטי להתמודד איתו בטיסה הזו.. כשהזמנו כרטיסים לאוסטרליה מהאוטובוס למדריד לפני כשלושה חודשים, הכרטיס הזול ביותר היה לדארווין. אחרי איזה חודש התקשרו לבשר לנו שהטיסה לדארווין בוטלה ושאנחנו צריכים לעשות כמה שינויים או לוותר על הכרטיס (לקבל זיכוי ולרכוש חדש), כמובן שהעדפנו לעשות שינויים, כי הכרטיסים רק נהיים יקרים יותר ככל שהזמן עובר, הובהר לנו שההחלטה על מהות השינוי סובלת דיחוי וגם שלא תהיה בעיה לנחות בקיירנס במקום בדארווין. ככל שהזמן עבר הבנו שאנחנו מעדיפים אכן לדלג על דארווין, ושזה יותר הגיוני מבחינתו. כשגל התקשר וביקש לעשות את השינוי, נציג אחר כמובן, הסביר לו שזו בכלל לא אופציה, ושחברת התעופה מחוייבת להביא אותנו לדארווין. אם אנחנו לא מעוניינים להגיע לשם אנחנו מוזמנים כמובן – לוותר על הכרטיס ולרכוש חדש. אני אדלג פה על כמה שלבים ונסיונות להגיע לעמק השווה, בכל מקרה בסוף סוכם שנטוס לדארווין וכיוון שאין יותר טיסות ישירות מסינגפור לדארווין אז נטוס דרך סידני.
אנחנו ישראלים חכמים ופשוט תכננו לרדת בסידני ולא לעלות על הטיסה לדארווין. אבל אז הבנו שגם אם אנחנו לא נעלה עליה התיקים שלנו כן יעלו.. ומסתבר שאנשים שיורדים מטיסה באמצע קונקשן נתפסים כ״פושעים גדולים״ בעולם חברות התעופה כי זו דרך לחסוך כסף כשהטיסות האלה זולות יותר.
יצא שנאלצנו להסביר את עצמנו בצורה מאוד וירטואוזית כדי שיסכימו להוריד את התיקים שלנו בסידני.. ומזל שהסינגפורים מאוד נחמדים ושגל איכשהו נתפס כבחור משכנע סך הכל למרות השיער והזקן.. וככה יכולנו לטוס ברוגע ובשלווה את הלג האחרון שלנו, עוד 7 שעות, לסידני.
האמת, כבר בדרך התרגשתי.. ולא ישנו שניה.. הילדים ישנו אולי שעה.. החברה האוסטרלים עוד במטוס התגלו כחברותיים ולבבים, והמטוס עצמו היה מפנק.. ובחמש בבקר נחתנו בסידני.
כשיצאנו משדה התעופה, קיבל את פנינו מזג אוויר קפוא, דגל אוסטרליה בחצי התורן, בגלל מות המלכה, ונהג האובר לא מוכן לקחת את עומרי בלי בוסטר.. (מזל שיש לנו בוסטר טיולים קטן, ומזל שחששנו ממצב כזה ובגלל זה לא זרקנו אותו כבר מזמן) – אין ספק שהגענו לארץ אחרת וכבר לא במזרח אירופה!
בסידני ישנו באכנסניית נוער, בחדר קטן עם מיטות קומותיים ושירותים פרטיים. זה היה המקום הכי זול בסידני שהכיל אותנו, והוא היה במיקום הכי מדהים ומרכזי שיכולנו לבקש.. מהגג שלו רואים את בית האופרה! ובגדול זה מה שעשינו ביום הזה.. ישבנו בחדר המרכזי, ׳הסלון׳ של אכסניית הנוער, התעפצנו קלות וחיכינו שיתפנה לנו החדר ב14:00. כשקיבלנו את החדר סוף סוף, התקלחנו ונכנסנו לישון לשעתיים. לפחות אני והצעירים. עידו לא ישן, וגל ישן שעה ובשאר הזמן טיפל בהרי הכביסה שלנו..
להתעורר היה קשה כמצופה, הצלחנו רק לגרור את עצמינו למסעדה הצמודה למלון לארוחת ערב, וחזרנו לישון. לדעתי ב20:00 כולם כבר ישנו חזק..
בשמונה בבוקר התעוררנו לקולות של סירנה.. והודעות חוזרות:
This is an emergency, please evacuate immediately..
ובאוסטרליה.. הם אשכרה נשמעים לאזעקות האלה.. לא מכבים אותם ואומרים שהכל בסדר.. כל באי האכסניה, מי לבוש ומי עטוף בשמיכה התפנו בסדר מופתי, ירדו במדרגות יצאו החוצה לצידו השני של הכביש וחיכו מנומסים בגשם קל. תוך דקות הגיעו גם שתי כבאיות. מספר כבאים רצו לכבות את השריפה, בעוד כבאי יעודי התחיל את המשימה שלו בחלוקת חוברות פעילות לילדים, שיהיו שמחים ורגועים במצב המעט מלחיץ הזה..
את הילדים כמובן הכי הלחיץ שישרף להם האיי פד.. אבל הכל טוב וכלום לא נשרף.. כי ברור שזו היתה אזעקת שווא של גלאי תקול, והיה אפשר לכבות את האזעקה ולהגיד שהכל בסדר..
שאר היום היה מאוד רגוע. זה יום שהוכרז כיום אבל לזכר המלכה אליזבת, וכמעט כל החנויות והמסעדות היו סגורות. מצאתי חנות נוחות שמכרה לי קצת מצרכים במחיר מופקע, שיהיה לנו מה לאכול, וניצלנו את הזמן למנוחה, התאוששות מהטיסה ומהג׳ט לג ולימודים לילדים. חוץ מזה גם התרגלנו למטבחים המשותפים באכסניה, והילדים שותפים לגמרי בהכנה וגם בשטיפת הכלים.
בערב קנינו בחנות נוחות מתחת לאכסניה, חנות שקוראים לה משהו כמו אי שופ, ואנחנו הבנו שהאי זה כנראה בשביל אקספנסיב.. ממתקים לרב, כי אמנם זה יום אבל לזכר המלכה, אבל אצלינו זה לגמרי יום חג.. בדיוק לפני שנה יצאנו למסע שלנו!!!
אכלנו ממתקים סיכמנו סיכומים והעלינו זכרונות 🙂
למחרת הלכנו למוזיאון אוסטרליה בסידני, מוזאון מקסים ולגמרי בחינם. הלכנו בעיקר לראות את תצוגת הדינוזאורים. כי זה נושא שמעניין את הילדים, הם אמנם קצת התאכזבו כי הרגישו שהם לא למדו הרבה דברים חדשים אבל נהנו בכל זאת..🤓
בדרך חזרה גל והילדים נכנסו לחנות של אפל ואני חיפשתי סופרמרקט נורמלי. הבניינים בסידני כל כך גבוהים, שהגוגל מאפס מתבלבל שם לגמרי.. גם יש הרבה חנויות שהם מתחת לאדמה או בקומות עליונות.. זה קצת הזכיר לנו חיפוש מטמונים.. הגענו למקום שהג׳י פי אס מכוון אליו, ועכשיו צריך למצוא את מה שאנחנו צריכים… אז חיפשתי וחיפשתי ועשיתי סיבובים סביב עצמי, וממש החלטתי שזו חייבת להיות טעות במפה. ואז ניגש אלי זקן חביב, ומאוד גבוה, ושאל אותי – אקסיוז מי, אר יו לוסט?… ולקח אותי בדיוק אל הסופר והרגיע שהוא לא ממהר לשום מקום וסבבה לו לקחת אותי לסופר ושתמיד אני יכולה לבקש מכולם עזרה וישמחו לעזור לי, ואם אני מעדיפה אני תמיד יכולה לפנות לעזרה מנשים.. ובקיצור – היה מאד נחמד ומאוד אדיב, וממש חימם את ליבי.
גם בערב הזה חגגנו, הפעם שנה מאז שהגענו לתאילנד (הטיסה יצאה בערב והגיעה למחרת, אז אפשר לחגוג פעמיים, וגם נשארו לנו מלא ממתקים..). ראינו סרט מעולה שאין לי באמת מושג מה קרה בו כי ניקרתי כל הסרט, כי כל הלילה לא הצלחתי להרדם מהגט לג והייתי ממש מסכנה, אבל היה סרט מצחיק!
הסיבוב אתמול בסידני עשה לגל ולי חשק גדול מאוד להסתובב בה גם בלי ילדים.. היא מזכירה את מנהטן בעוצמות שלה (לפחות לנו..), אז חילקנו בינינו את היום. בבקר גל יצא לסיבוב ואני והילדים נשארנו בחדר לסידורים למינהם, ואחר הצהריים גל לקח את הילדים לעוד סיבוב, ואני יצאתי לסיבוב לבד.
היה ממש כיף וקסום ויפהפה, הלכתי לנקודת תצפית על בית האופרה והגשר המפורסם שלידה. גנים עצומים עם עצים יפהפיים ועתיקים, סידני כל כך יפה.. ממש נהניתי. המשכתי דרך הגנים הבוטניים לעבר העיר והסתובבתי בה בלילה.. נהנתי ממש!
רק שני ארועים פעוטים העיבו על ההנאה שלי (אבל לא באמת..).. כשהייתי בגנים הבוטנים, אחד העובדים שם, פנה אלי וחשב שאני עובדת של המקום.. הוא טען שאני לבושה כמו עובדת של המקום.. וכשחיפשתי את השירותים במרכז קניות עצום, עובד הניקיון שהפנה אותי אליו טרח לוודא שאני מעוניינת למצוא את שירותי הנשים.. המסקנה שלי היא שאני חייבת להסתפר..
למחרת היה ערב ראש השנה.. התעוררנו לראשונה לבקר שמשי ונעים ויצאנו לטייל בעיר, טיילנו לאורך ההארבור ברידג׳, המשכנו לשוק חמוד שיש בשכונה שלנו בסופי שבוע ומשם לבית האופרה. הפעם מקרוב.
׳עוד באירופה׳ הזמנתי לנו מקומות בחגיגת ראש השנה בבית חב״ד של סידני. אחר הצהריים לקחנו אוטובוס מעבורת לתחנה הקרובה לבית חבד. זאת שכונה אחרת לגמרי בעיר. היה ערב חג חביב. לא היו שם עוד משפחות חוץ מאיתנו וממשפחת הרב (שלהם יש רק בנות), רב המשתתפים היו צעירים בהרבה מאיתנו (וחשבו שאנחנו ממש מגניבים!).. היה מלא אוכל ואפילו מנה צמחונית, ובעיקר היה נחמד לטבול תפוח בדבש ולעשות לחיים עם עוד יהודים בראש השנה. אין תמונות.. כי כמובן שמבקשים לא לצלם בבית חב״ד בערב חג.. אין גם תמונה משפחתית של המשפחה החגיגית שלנו.. כי אין לנו בגדים חגיגיים.. חוץ מהגופייה הלבנה ״החגיגית״ שלי, שהיא מותאמת למזג אויר אחר לגמרי…
המעבורת יוצאת ממש מבית האופרה, אז כבר עשינו בו עוד סיבוב בלילה כשחזרנו (האמת שניסינו למצוא בו את הבקבוק שעומרי איבד שם, לא מצאנו). והלכנו לישון.
שנה טובה!!! ❤️
את החג עצמו חגגנו עם רוני ואלון, חברים ישנים חדשים, שלא ראינו כבר כמה שנים טובות, אבל אם אנחנו כבר בסידני זו בהחלט סיבה ממש טובה להפגש.. נפגשנו אצלהם בבית והיה נעים וטעים וביתי ונהדר. בורכנו!
ראינו לפחות 3 סוגים של ציפורים שלא ראיתי אף פעם, רק מהדרך אל רוני ואלון ומהחצר האחורית שלהם וזה ממש גרם לי להבין לאן הגענו.. אנחנו באוסטרליה, ויש פה חיות מיוחדות, והן בשפע והן אפילו מסתובבות פה ברחובות של סידני… וזה מרגש! ומדהים!!!
לקראת סיום ופרידה, ישבתי עם עידו מחוץ לחדר כששמענו בומים חזקים, עידו התעשת ראשון, ואמר – זיקוקים!!! ורצנו ביחד למעלה לגג לראות את הזיקוקים על רקע בית האופרה.. תמונה מאוד אייקונית של סידני מכל תחילת שנה אזרחית, כשפה מקבלים ראשונים את השנה החדשה.. (טוב היו פחות זיקוקים אבל זה עדיין היה מרגש ומגניב!) אין תמונות.. תאמינו 🙂
למחרת עזבנו את סידני וטסנו לקיירנס!
נהנתי מאד לקרוא.
השמחה וההתרגשות שלכם זרמו ונגעו
מאחלת שנה טובה עם חוויות מעצימות