2.10.22

הם נהדרים!

שוכבת לי עכשיו ב׳חדר׳ שלנו, וכותבת בזמן שגל מנגן בגיטרה, והילדים עסוקים בשלהם.. חלום.. זה: ה-ח-ל-ו-ם!! כמה שיחות היו לי עם עצמי במהלך השנה וקצת האחרונות, על האם זה ה׳חלום׳ שלי.. האם אנחנו עומדים בצפיות החלומיות שלי.. וכמצופה, יש הבדלים בין החלום למציאות.. אבל פה אין.. זה ממש חלום!

אבל שניה.. אנחנו כמובן חייבים לחזור שניה לאחור, כי היו עוד כמה חלומות שהתגשמו לפני החלום הזה, ויש צורך לתעד גם אותם.. אז נחזור שניה לנחיתה בקיירנס. או אפילו לקצת לפני..

כשחיפשתי מקום לישון בקיירנס לשלושת הלילות עד קבלת הקראוון, ניזכרתי ב׳היט׳, ארגון שמשדך בין ישראלים מטיילים לבין אנשים מקומיים (בדרך כלל נוצרים דתיים אבל לא בהכרח), אוהבי ישראל. הארגון הזה התחיל מאוסטרליה וניו זילנד, אז הוא מאוד מוכר בקרב קהילות המטיילים פה אבל מזמן כבר הרחיבו אותו גם לשאר העולם. בכל מקרה, עד שהקורונה די השביתה אותו. 

כמובן שדי קשה למצוא מארחים שמעוניינים ומסוגלים לארח משפחה שלמה, אבל היה לי איזה זכרון מבלוג שקראתי פעם בתקופת החלומות, בלוג מהמם שהשאיר עלי המון רושם, עד שאפילו טרחתי לחפש בפייסבוק את הכותבת שלו ולהחמיא לה עליו, והם התארחו אצל מארחת מקסימה בקיירנס.. ואכן יצא שכשחיפשתי מארחים פה, הראשונה שהגעתי אליה, היתה עם המלצתה החמה של אותה אחת שהחמאתי לה..

עכשיו האתר של היט בימינו לא ממש מתוחזק, הבעלים שלו היה צריך להתפרנס בתקופת הקורונה, וכיום אין לו המון זמן לתחזק אותו, ככה שלא הצלחתי להשיג את פרטי ההתקשרות של המארחת.. אזרתי אומץ וכתבתי שוב, לאותה אחת מהבלוג, והיא עשתה את השידוך, וככה התארחנו 3 לילות נפלאים ומפנקים בטירוף אצל קארי, במאצ׳נס ביץ׳ (פרבר צפונית לקיירנס)..

כשנחתנו בקיירנס, אחרי 3 שעות טיסה בתוך אוסטרליה, חיכתה לי בתיבת הדואר הודעה מקארי, שהיא לא הרגישה טוב ושהיא נסעה להבדק בבית חולים. אבל שהשכן שלה יעזור לנו להכנס לבית, הוא מחכה לנו עם המפתח. ושכנים אחרים ישמחו להסיע אותנו לאן שנצטרך, וכך יצא שכמה דקות אחרי שהגענו, כבר הכרנו את כל השכונה..

וכולם כל כך נחמדים, וכל כך שמחים לעזור.. 

זוג השכנים שהם בעצם שומרים על הכלב של הבן שלהם שנמצא בשייט עם אשתו וחוזר מחר, הם בכלל לא גרים פה.. והם מייד הקפיצו אותי לסופר, שיהיה לנו ממה לבשל, וזה אחרי שקארי ציידה את הארונות והמקרר בדירה שלנו בכל טוב כדי שלא יחסר לנו דבר.. קארי גם טרחה לברר מראש מה אנחנו אוהבים ואם יש לנו אלרגיות וחשבה על הכל.. היא העמידה לרשותנו דירה משלנו, חדר שינה מטבח וסלון, מתחת לבית שלה, ומול הים. כל הלילה הקשבנו לגלים.. כל בקר פתחנו בלהסכל ולהתפעם מהיופי הזה שנמצא מול הפרצוף שלנו.. וגם לדמיין את הגרייט בארייר ריף, שנמצאת בתוכו, ממש מולנו, למרות שאנחנו לא רואים אותה.

לשמחתינו הגדולה כל הבדיקות של קארי יצאו תקינות והיא חזרה הביתה עוד באותו הערב.

קצת חששנו מתנינים, אז שאלנו את השכנים, מה הם אומרים ואם יש פה.. חשבתי שיגחכו קלות וינפנפו את התיירים הלחוצים.. אבל מסתבר שכל מי ששאלנו, אמר שכן, ודאי שיש ״קרוקס״, בנחל שכמה מטרים צפונית אלינו וגם בזה שכמה מטרים דרומית אלינו, ושהם לפעמים גם שוחים בים, אז בקיצור שניזהר..

וואלה, נזהרנו.. אבל כמובן שיצאנו לחפש אותם בעצמינו.. ממרחק סביר ועל גשר. במקום תנינים מצאנו איש שעומד בתוך המים של הקריק הקרוב לביתנו (באוסטרלית נחל זה קריק) ומנסה לדוג, ממש איפה שאמורים להיות תנינים, אבל במקום בתנין הבחנו בסטינג ריי (או בקרוב משפחה שלו שחי במים מתוקים)

בכל מקרה חוץ מהטיולון הזה היה לנו יום רגוע, הזמנו את קארי לארוחת בקר, ואחר הצהריים טיילנו איתה ביישוב ושתינו איתה תה. גל ניגן בגיטרה שיש לה, למרות שהיא לא יודעת לנגן בה. היה מאוד רגוע ונעים איתה, היא ממש מקסימה וכיף לדבר איתה. באמת מרגישים שבורכנו בהכרות הזאת, ומרגישים את הערך שזה מוסיף לטיול להכיר קצת לעומק אנשים שפוגשים. 

למחרת שטנו לגרייט בארייר ריף. סיור יקר בהחלט שהזמנו המון זמן מראש, בכלל, המון דברים פה באוסטרליה, יש צורך להזמין המון זמן מראש.. מקומות אשכרה נגמרים, מאוד מורגש שהיו שנתיים של הפסקה בתיירות, ועכשיו הכל בטירוף, אין רכבים להזמין, אין מקומות בקאמפ סייטס, וגם באטרקציות תיירותיות פשוט נגמרים המקומות.. 

אז נחזור שניה לגרייט בארייר ריף, סיור מתוכנן ומתוזמן היטב, צוות מיומן למשעי.. ריעננו לעידו את שקיות ההקאה שהוא הקפיד למלא, כל הדרך הלוך וגם כל הדרך חזור, במקצוענות ונחמדות שמעידה על המון נסיון בתחום.. (יש לציין שיחד עם זאת הוא היה נחוש וגם הצליח להינות! באמת כל הכבוד לו)

מתאספים מוקדם בבקר ברציף, יוצאים לשייט לריף, שם יש פלטפורמה ממנה יורדים לשנירקול / לשייט בסירה עם רצפת זכוכית / לסיורים במיני צוללת. אפשר כמובן גם להגדיל את החבילה בטיסה בהליקופטר, צלילות ומגוון אפשרויות נוספות.. אני הלכתי על שנירקול מודרך, היה שווה כי לקחו אותנו לאיזור שאי אפשר היה להגיע לבד.. (הייתי בטוחה שמתישהו ארענן את רשיון הצלילה שלי במהלך הטיול הזה, זה עוד לא קרה.. כניראה שלא ממש רציתי שזה יקרה, כי היו הזדמנויות.. ולשנרקל אני ממש ..אוהבת..) היה יפהפה באמת, גם גל והילדים הצליחו לראות צבים ואלמוגים יפהפיים מהסירה ומהצוללת.

לקיירנס חזרנו לקראת חמש, וטיילנו קצת בטיילת הנעימה שלה לפני שלקחנו אוטובוס חזרה למצ׳נס ביץ׳. האוטובוס התקלקל בדרך וחיכינו למחליף.. הגענו חזרה לקראת 21:00 עייפים אך מרוצים..

ולמחרת הגיע היום לו חיכינו! היום בו קיבלנו את הקראוון שלנו.. קארי דאגה לגל לטרמפ למשכירים של הקראוון, ואני והילדים התרגשנו מאוד לראות אותו חונה מול הבית.. התארגנו העמסנו, התרגשנו.. קארי המשיכה לפנק אותנו בכל דבר שהיא חשבה שאולי נצטרך.. בכל זאת יש לה הרבה נסיון, היא בילתה כמה שנים מחייה בקראוון..

נפרדנו בהתרגשות והודיה. ויצאנו לדרך.

הפארק הראשון שיצאנו אליו, היה פארק מפנק בהגדרה, גל בחר בו, כי הוא מפנק, כדי שהנסיון יהיה טוב ונעים לכולם. ובאמת היה ככה.. הגענו לקראת הערב לפארק, חנינו במקום השמור לנו, התארגנו, התחברנו לחשמל ולמים, פתחנו את השולחן והכסאות והצלון בחוץ.. יש לא מעט דברים לארגן בקראוון.. כל בקר וכל ערב וכל יציאה לנסיעה.. אני בכלל לא מונה את כולם.. מזל שמבעוד מועד קיבלנו את הבד״ח השלם ליציאה לדרך ממשפחת כהן, אז אין לנו מקום לטעויות.. יש בד״ח! וכל בקר עידו מקריא, וכולם מוודאים שהכל בוצע, ותמיד יש משהו שפוספס, ושמזל שהקראנו.. 

אבל סליחה, קצת סטיתי פה.. אז אחרי שהתארגנו – יצאנו לסיבוב, להכיר את השכונה, איפה המקלחות ואיפה המטבחון המשותף והכביסה.. כשנכנסנו למטבחון משהו קטן זז במהירות לשיחים, ממש מולנו.. רק כרגע נחתנו באוסטרליה.. המדינה עם החיות המסוכנות בעולם, בפרט, הנחשים המסוכנים בעולם.. אבל זה היה בסך הכל משהו שנראה כמו עכברוש.. מנחם? לא ברור.. בכל מקרה במטבחון מצאנו שלט שמסביר שאלה אינם עכברושים! אלה מרסופיאלים.. וזה סבבה שהם מסתובבים פה.. ופתאום מחיה מגעילה שנראית כמו עכברוש, הוא הפך לחיה אוסטרלית אקזוטית וחמודה, ראשונה מני רבות שנפגוש בדרך..

למחרת עשינו דבר נהדר, שמענו להמלצותיהם של השכנים של קארי, וגם של בחור ישראלי לשעבר שפגשנו בתחנת האוטובוס, ונסענו לבקר בהארטליז. או בשמו המלא – הארטליז הרפתקאות עם קרוקודילים. והיה לנו יום גדוש, מאוד מלמד, מרתק, מצחיק ובעיקר מרגיע.. יש שם המון הסברים על כל החיות המסוכנות של אוסטרליה, איך נזהרים מהן וכמה הן באמת מסוכנות.. מסתבר שהחיה שהכי הרבה מתים ממנה בשנה היא בכלל סוס, ובמקום שלישי קנגורו-ים שמתנגשים בהם עם הרכב. ותנינים הורגים, בערך אדם אחד בשנה. ונחשים – בעיקר הורגים את מי שמנסה להרוג אותם.. בקיצור בילינו שם יום שלם, ולא הספקנו לעשות את כל מה שרצינו, פשוט כבר סגרו..

אחרי 2 לילות בקראוון, שנשארנו בהם בכוונה בקיירנס, כדי שתהיה לנו הזדמנות לחזור לחברת ההשכרה עם הריג׳קטים… חזרנו אל חברת ההשכרה עם הריג׳קטים. הצטיידנו בעוד כמה דברים, החזרנו דברים שנראו לנו מיותרים ויצאנו לטייבל לאנדס.

טיפסנו על ההרים, הנוף היה משגע. בתוך יערות גשם, מדי פעם עפו על ידינו פרפרים ענקיים וכחולים, מסתבר שקוראים להם יוליססים. עצרנו ליד אגם ברין, אחד מתוך כמה אגמים חמודים באזור. היה שם ׳בית תה׳ שהמליצו לנו עליו לצהריים. היה צלופח גדול ששחה על ידינו באגם כשאכלנו וחוץ מזה היה טעים.. הילדים שיחקו ליד המים, ואני החלטתי לעשות איזה מסלולון בתוך יער הגשם שלידנו. ממש קצרצר.

כשנכנסים ליער, החוויה מדהימה, נכנסים לחושך, כי הכל מכוסה עלים.. העצים מטפסים אחד על השני.. והקולות שהקיפו אותי, היו קולות ג׳ונגל כמו בסרטים ממש.. כמו בהקלטות של רעשי רקע, שאפשר לבחור רעש של גשם.. או של ים.. או של יער גשם.. אז בול היער גשם.. צפורים שצועקות, ועונות אחת לשניה.. וצעדים בתוך עלווה – שלא רואים מי צועד בהם.. ויש תחושה שמישהו מסתכל עליך.. וזה כנראה לא אריה אבל מה זה לעזאזל.. וזה היה מרגש.. ומעניין וקצת מפחיד.. (למרות שבסוף הבנתי שזה בכלל צעדים של ציפורים) מסתבר שגל והילדים נכנסו גם הם ליער קצת אחרי אבל הקולות הפחידו את עומרי והם חזרו לשחק על יד האגם.. 

הפארק שישנו בו הפעם היה פשוט ובטבע, איך שהגענו, הילדים וגל רצו לשחק פריזבי ולהאכיל את החיות שבחווה של הקאמפ ואני הכנתי מרק, והתמוגגתי לגמרי, שכולם אהבו אותו.. ושהכנתי להם אוכל מזין וביתי בקראוון. ואז גם התחלתי לכתוב את הפוסט הזה… הממ… 🙂

אבל מאז עברו עוד עשרה ימים בערך והרבה דברים קורים בעשרה ימים..

יום למחרת כל ה״בליס״ הזה, הבנתי שהעקיצות שלי ברגל לא עוברות, וזה כנראה שלבקת חוגרת, ויומיים אחר כך הבנו שגל נדבק ממני באבעבועות רוח (שלבקת חוגרת, זה הוירוס של האבעבועות שנשאר רדום בגוף מהילדות וחוזר לתקוף בגיל מבוגר.. והיות ואני אכן מבוגרת, הוא תקף אותי) בקיצור הבליס קצת נגמר

היות ואיבחנתי את עצמי בדיוק ביום שחוגגים את יום הולדתה של המלכה בקווינסלנד (כן, המלכה כבר מתה. אז מה? כן, בשאר העולם חוגגים את זה בתאריך אחר, אבל בקווינסלנד התאריך ההוא תפוס אז חוגגים היום.. זכותם..), נאלצתי לפנות למיון ולא לסתם מרפאה, כדי לקבל את האבחנה שלי ואת התרופות (שלמזלי גדול הספקתי לקחת ביום האחרון שבהן הן יעילות ובזכות זה זה באמת עובר עלי די בקטנה), שם חיכיתי בסבלנות לתורי כי ביום החופשה הזו היו הרבה אחרים שנאלצו לפנות למיון.. 

משם המשכנו ישירות, אנחנו והבית שאנחנו נוסעים בו, לעץ ׳תאנת הוילון׳, עץ עצום, מדהים, ממש ׳עץ הנשמות מאוואטר׳, רואים אותו בתוך הג׳ונגל ואי אפשר שלא לכבד אותו.. (איך מתרחשת תופעה כזו לא ממש הפנמתי אלא רק בקווים כללים, אולי גל ירצה להרחיב בנושא :)).

חוץ מזה התמזל מזלינו ועל יד העץ פגשנו גם קנגורו עצים חביב.. מי ידע שיש קנגורו עצים?? אז מסתבר שיש! הוא קטן יחסית, והוא מטפס על עצים מהר וביעילות ממש כמו קוף קטן, וכשהוא יורד לאדמה, הוא הופך לקנגורו ומקפץ לדרכו.. מקסים!

לא, אין על כמות ומגוון החיות המוזרות ביבשת הזו.. אותי הן מרגשות ממש, ואני רוצה לראות את כולן.. ומתלהבת.. אבל לא תמיד יש לי מזל שכזה, ואכן, פלטיפוסים לא הצלחנו למצוא (טוב, נו חלק ניכר מהזמן שהיינו אמורים לחפש אותם ביליתי במיון..) וגם קזוארים לא הצלחנו למצוא בהמשך.. צריך פשוט לדעת לשמוח על הטוב.. לאנשים שסובלים מפומו כמוני חשוב לתרגל את זה..

אז בגלל שאנחנו כל היום בטבע, התרגלנו גם לקום ולהרדם בשעות מוקדמות וזה נהדר, ובגלל שהבית בא איתנו לכל מקום, אפשר גם לצאת לדרך עם הקפה ולאכול בעצירה מאוחר יותר בדרך.. זו באמת חוויה מיוחדת שבשבילנו היא פעם ראשונה, וזה מגניב. חוץ מזה החלטנו שלהתקלח אנחנו לא מתקלחים בקראוון אלא רק במקלחות של הקאמפינג (רב האנשים שאני מכירה התנהלו ככה) ועקרונית החלטנו שגם בשירותים לא נשתמש אבל אחרי בחינת הנושא מחדש, החלטנו שפיפי בלילה עושים בקראוון, ועם הטבליות ריח המיועדות לעניין, זה ממש לא עניין גדול ובכלל לא מסריח.. גל והילדים מרוקנים את הקסטה של הפיפי למקום המיועד, פעם ביומיים שלושה וזה עובד סבבה..

---

מהטייבל לאנדס היפהפיים, ירדנו דרך משטחים רחבים וירוקים זרועים באגמים קטנים ופרות, וחזרנו לקו החוף, למישן ביץ׳. ישנו בפארק שנמצא ממש על החוף, חוף משגע ממש.. הצלחנו להינות ממנו אפילו שירד לא מעט גשם.. ושגל היה חולה.. אז אפשר להגיד שנהננו וגם לא נהננו.. בילינו שם את יום כיפור, למרות שהוא לא באמת צויין מעבר למחשבות על המשפחה בבית, אבל בילינו יום רגוע וגשום בלי הרבה פעילות.

עשיתי מסלולון קצר עם הילדים בג׳ונגל שליד החוף, חיכיתי לקזוארי שיבוא ויפתיע אותי מכל פינה, אבל הוא לא בא.. התחיל שוב גשם וחששתי שהרוח עוד שניה תפיל לנו איזה קוקוס על הראש, אז חזרנו לחוף והילדים שיחקו בו שעות.. 

אחרי מנוחה ולימודים, אני וגל יצאנו הפעם לטיול על החוף לקראת השקיעה, הנוף מקסים, איים יפים ברקע עם שמות יפים כמו שיש פה לכל מקום בערך.. אלה – ׳איי המשפחה׳, וגאות מטורפת.. פגשנו אישה מבוגרת ואחיינית שלה, יושבות ושותות יין על החוף, שמחות לדבר ולתכנן את הביקור שלהן בישראל, ולהזמין אותנו אליהן כמובן.. פוגשים פה באמת לא מעט אנשים מאוד לבביים ומאוד אוהבים את ישראל. 

למחרת נסענו לחפש קזוארים בבינגיל ביי, היה לנו מודיעין מהנשים הנחמדות שפגשנו יום קודם.. מצאנו עוד חוף יפהפה, ומלא ג׳ונגלים, אבל קזוארים לא מצאנו. אז המשכנו הלאה… לטאונסביל.

בדרך לטאונסביל מזג האויר הגשום השתנה לשמש, והנוף השתנה לחלוטין, לא עוד יערות גשם לרב אלא יערות חשופים של אקליפטוסים ואדמה אדומה וצחיחה. פגשנו את הקנגורו הראשון שלנו – מוטל לצד הכביש בשינה ארוכה ארוכה לאחר מפגש חסר מזל עם מכונית. ואחריו פגשנו באותו אופן גם את הקנגורו השני והשלישי..

לקראת אחר הצהריים המאוחרים הגענו לעיר, גל הלך מיד להספיק לסדר לנו כרטיסי סים חדשים של חברת טלסטרה. כי חברת התקשורת שהיתה לנו עד עכשיו היתה נחמדה מאוד, אבל בשום מקום לא היתה לנו קליטה.. 

בכל מקרה, לא הסכימו לקבל אותו, כי אמרו לו שמה שהוא צריך ייקח יותר מרבע שעה ועוד רבע שעה הם סוגרים.. עד כמה שאנחנו נתקלים באנשים לבבים ונחמדים בהרבה מקומות, אנחנו נתקלים באנשים אחרים שאנחנו מרגישים שאנחנו לא מבינים והם לא מבינים אותנו… לאחרונה גם יש לנו כל מיני בעיות בקראוון (נזילות, והמזגן בקבינה תקול) ובכל מה שקשור לנותני שירות, החוויות שלנו די רעות.. אנחנו מאוד מכבדים את זמנם הפרטי של העובדים וחושבים שזה שכששעות הפתיחה של מקום מסויים נגמרות זה אומר שהעובדים כבר בדרך הביתה ולא דקה מאוחר יותר, זה נהדר, אבל כשגל בא אחרי הסופש לסדר את אותו עניין אז לקח לעובדים פחות מחמש דק לעזור לו.. אז התחושה היא שפשוט אין כח אלינו… או בכלל…

ישנו בטאונסביל לילה אחד ולמחרת הפלגנו למגנטיק איילנד.

הפלגנו בלי הקראוואן כי לנו איזה מידע שגוי שבמגנטיק איילנד אין קאמפ סייטס, ובגלל זה הזמנו את החדר משפחה האחרון באכסניה כבר לפני חודשיים, והקראוון חיכה לנו במיינלאנד.

על מגנטיק קיבלנו המלצות מאוד מאוד חמות גם ממשפחת כהן וגם ממשפחת דרור, ואכן ממש לא התאכזבנו.. האכסניה, מקום חמוד לאללה, במיקום מעולה בהורס שו ביי, עם בריכה, ובאמצע היער. ואגב, יש להם גם קאמפסייט 🙂

כל יום ב16:15, מאכילים שם תוכים שיודעים שיש שם אוכל, אז הם באים כבר כמה דקות לפני לשיר ולצרוח על העצים ליד.. ציפורים יפהפיות ולא ביישניות בכלל, שפתאום מפתיעות אותך ונוחתות לך ישר על הראש.. בערב גם היתה באיזור המשותף הופעה חיה, ואנרגיות טובות.. בכלל, כבר מזמן הבחנו שבאיים יש אנרגיות טובות.. אנשים שם שמחים ובחופש.

למחרת השכמנו ויצאנו למסלול ה׳פורטס׳ שהוא המסלול הכי מפורסם באי, כי יש ממנו נופים יפהפיים של הים הטורקיז מסביב, וגם יש סיכוי טוב להתקל בקוואלות על העצים. ואכן, פגשנו 2 קוואלות. אחד ער והשני מחובק במתיקות עם ענף וישן בכיף שלו אפילו שיש סביבו איזה עשרה אנשים שמצלמים ומתלהבים ממנו..

במקום לחזור על עקבותנו המשכנו את המסלול וירדנו לחופים היפהפיים שמתחתיו, חוף פלורנס וחוף ארתור. כשעלינו חזרה לכיוון האוטובוס שאמור לקחת אותנו ׳הביתה׳ גילינו שהוא בדיוק עבר ויש לנו המתנה של כמעט שעה, אבל איש נחמד ושמח (ברור שהוא שמח, הוא על אי!) עצר לנו טרמפ אחרי 2 דק׳ ואחרי 5 דק׳ כבר היינו בבריכה..

אחר הצהריים נסענו לחוף ג׳ופרי, על הסלעים שבגדה הצפונית שלו גרים וואלאבים. שזה סוג של קנגורו קטן ומתוק.. אם מגיעים עם האוכל הנכון (רכשנו מבעוד מועד תערובת שמתאימה להם באכנסניה) אפשר לנסות להאכיל אותם.. הם ממש זהירים ומתוקים, והילדים ממש האכילו כמה אמיצים מהיד. אני ממש ניסיתי לרכוש את אמונם ובסוף אחד אמיץ סמך עלי מספיק.. גל החליט באיזהשהו שלב שנמאס לו להתחנן בפני חיות כדי להאכיל אותם ושהוא שומר את התערובת שלו לחיה שתדע להעריך את זה!!

למחרת, בדרך לארוחת בקר, קנגורו (רגיל!) חצה מולנו את הכביש.. וזה היה הקנגורו החי הראשון שפגשנו באוסטרליה :), המעבורת שלנו חזרה לטאונסביל היתה בצהריים והיה לנו בקר רגוע בבריכה, באיזה שלב יצאתי עם עומרי לסיבוב קצר ליער שמול האכסניה, יש שם מסלולון שנקרא מסלול הפרפרים, אבל זו לא עונת הפרפרים.. ב5 דק ביער פגשנו עוד קנגורו ו-ואלאבי אחד, אה, וגם פרפר אחד :).. כמה טבע!!!!

לארוחת ערב לקחנו את הילדים לארוחה חגיגית – לסושי קייטן (כזה שהסושי מסתובב על מסילות ואתה לוקח מה שנראה לך טעים), הם ממש ממש רצו לנסות את זה אחרי ששמעו שיש משהו כזה.. כמובן שאין הרבה סושי עם מלפפונים בלבד שמסתובבים על המסוע, אז הזמנו מביוחד, הנחנו אותם על המסוע בעצמינו, ואז גם אספנו אותם מהמסוע  🙂

וזהו, אנחנו כמעט בהיום!! 🙂

למחרת פתחנו את הבקר בתיקון הנזילות בקראוון, כאמור, כל החוויה הזו של לתקן דברים בקראוון – פחות כיף.. ואחר כך יצאנו לאיירלי ביץ׳.

הנסיעות שלנו פה לוקחות הרבה יותר זמן ממה שהגוגל מאפס מציג, כנראה בקראוון נוסעים יותר לאט ממה שהוא מצפה.. הפעם ניסיתי לנסוע עם הילדים מאחורה, ככה מצליחים קצת ללמוד תוך כדי נסיעה וגם מצליחים לריב פחות.. אני פחות נהנית מזה, אבל זה סה״כ די עובד.. נראה איך משלבים נסיעות מקדימה ומאחורה..

עצרנו בדרך במקום שהיה אמור להיות בו מוזיאון שמציג את הטבע באיזור, משהו פרטי שמישהו פתח בבית שלו ואמור להיות מקסים, אבל היה סגור.. כשהתקשרנו לברר אם מתכננים לפתוח (שוב, בגוגל שהתרגלנו מאוד לסמוך עליו כתוב שאמור להיות פתוח), אמרו לנו שהם לא בעיר ושלא יפתחו כנראה בשבועיים הקרובים.. אז המשכנו לגן שעשועים מושקע ומגניב כמה דקות נסיעה משם..

פארק הקראוונים הנוכחי שלנו באיירלי ביץ׳ הוא מאוד נעים ומושקע, ואפילו יש לנו שירותים ומקלחת פרטיים משלנו ליד הקראוון שלנו. יש פה מלא, מלא מלא ציפורים, והן לגמרי בעלות הבית.. מסתובבות פה בלהקות בהליכה ברגל בשבילים..

גם את אתמול נאלצנו לפתוח במוסך, הפעם לתיקון המזגן (עשו תיקון זמני..). כדי לכפר על הבאסה, ניצלנו את הזמן שהאוטו היה שם לשופינג מטורף.. וקנינו קורקינטים לכולנו.. ומאז אנחנו נוסעים 🙂

בקאמפ סייט, ובחוץ.. 

היום נסענו על הקורקינט (אני והגדולים, גל ועומרי הצטרפו בקראוון) ללגונה, חוף ים מלאכותי שהקימו פה, כי להכנס לים האמיתי לא מומלץ רב השנה.. יש שם יותר מדי חיות מסוכנות.. הרשויות הקימו בריכה גדולה ויפה ממש על החוף ובחינם לגמרי. משם המשכנו על הקורקינטים שלנו לגן שעשועים מטורף שממש הפחיד אותי, אבל הילדים נהנו 🙂 

כולם מגיעים לאיזור הזה כדי לראות את הווייטהייבן ביץ׳ שהוא בצבעים שקופים עם חול לבן ויפהפה.. אבל הסוכנויות העלו את המחירים כדי להגיע אליו בטירוף. זה כמעט 500 ש״ח כדי ללכת לשם לחצי יום לבד, אז לכל המשפחה זה בכלל מטורף.. אז אני מתרגלת שוב התמודדות עם הפומו שלי.. חופים לבנים יפים ראינו כבר במקומות אחרים… שישרפו..

ועכשיו אני יושבת בחוץ, כבר מחשיך. גל ועומרי משחקים על ידי, הגדולים בדיוק חזרו מסיבובים על הקורקינט והולכים להתקלח. האורחים ששני סייטים לידנו מנגנים על גיטרה ושרים כל כך יפה.. וגם גל מנגן כל כך יפה מנגינות שהוא ממציא פה..