7.11.2022
בקר טוב עולם.. עומדת לי ליד המחשב בקראוון בזמן שמוזיקת הבקר הרגועה שאפל בוחרים לנו מנעימה לנו את הבקר (כל בקר.. איזה כיף לקום ככה.., הופך את הכל לנעים ורגוע..) עידו שוטף כלים כדי שיהיה לי במה להכין את ארוחת הבקר, שאחריה נצא לטייל בהרים הכחולים שסובבים אותנו..
הלילות האחרונים מאז שהדרמנו, קרים קרים (קפואים!! כמעט כמו באנאפורנה..) ושוב משתמשים בכל הבגדים החמים שלנו ועדיין מתישהו בכל לילה עומרי יגיע אלינו כגוש קרח קטן וחמוד להתחמם איתנו במיטה.. מחזק החלטה שקיבלנו לאחרונה לטייל בניו זילנד עם אוטו ולינה בניפרד..
פשוט, כמו באוסטרליה, גם בניו זילנד היה צריך להזמין את הקראוון הרבה זמן מראש.. וכשגל התקשר להזמין אחד, כחצי שנה לפני ההגעה המתוכננת לשם, כבר לא היו קראוונים להזמין.. נגמר.. אבל כן היה קאמפר ואן.. קאמפר ואן זה אוטו שהוסב להיות גם פתרון מגורים.. יש בו מטבחונצ׳יק ופינת ישיבה שהופכת למיטה זוגית אחת, תא אחסון שמעליה הופך למיטה זוגית שניה. יש משהו כסת״ח שמשמש כשירותים, זה נראה כמו סיר לילה שאפשר לסגור אותה בצורה הרמטית והוא מיועד בעיקר כדי שאפשר יהיה להגיד שיש שירותים באוטו ולכן אפשר לחנות איתו לחניית לילה איפה שרוצים (בניו זילנד לא חייבים לישון באתרי קאמפינג). הזמנו אותו ותכננו להסתדר עם הצפיפות, ותיכננו ששלושת הילדים יצליחו להצטופף במיטה העליונה ולקוות לטוב.. יהיה בסדר.. יש משפחות שעשו את זה ויש פתרונות לכל דבר.. אבל כשהוספנו למשוואה את הקור שכנראה יהיה (ניו זילנד אפילו דרומית יותר מאיתנו, וחצי כדור הדרומי זה אומר שיותר קר שם), אז כבר לא דמיינו שנשב בחוץ בזמן שהילדים ישנים כי קר.. ולצאת החוצה לשירותים בלילה נשמע סיוט קפוא.. ולאט לאט חילחלה ההבנה שאולי עדיף לוותר. סך הכל באנו גם להינות… לא רק להתמודד.. ויתרנו על הקאמפר ואן והזמנו רכב, ובמקביל אני מזמינה מלונות/אכסניות/דירות.. זה קצת עצוב לי כשאני חושבת על לעזוב את הנוחות הזו של להסתובב עם הבית עלינו, והמטבח שיש בו הכל, והאינטימיות והכיף של הקראוון. אבל וואלה היה כיף גם קודם.. וכל המסע הזה מורכב מרגעים בלתי נשכחים לצד פרידות וחוסר וודאות.. זה בדיוק מה שהופך אותו למסע.
ובכן.. אחרי ההקדמה הפילוסופית, אני אחזור שניה צפונה, בסוף הפוסט הקודם, בדיוק חצינו את הגבול בין קווינסלנד לניו סאות׳ ווילס. בשעה נסיעה בין גולד קוסט לביירון ביי, החלפנו שעון (לחשוב שיש אנשים שגרים בביירון ביי ועובדים בגולד קוסט הם יוצאים ב8 לעבודה, ומגיעים אחרי שעה נסיעה ב8 לעבודה.. מגניב משהו), והגענו היישר לארוחת ששי אצל חברים.. ובכן חברים.. ההגדרה לחברים משתנה בטיול כזה, המרחק מהחברים בבית ושותפות הגורל עם האנשים שפוגשים בדרכים מהדקת את תחושת הקרבה באופן מהיר ואינטימי ובזריזות מפתיעה.. את משפחת רפאלי לא באמת הכרנו, אבל ׳נפגשנו׳ דרך קבוצות פייסבוק למשפחות מטיילות כבר כשהתחלנו בשלבים ראשוניים של התכנונים שלנו, ומיד התרשמנו מרוחב ליבם. משפחת רפאלי טיילה במזרח לפני כ-5 שנים, הגיעה לאוסטרליה והחליטה להשתקע, ומפה לשם הם פה כבר כמה שנים. כשתכננו את הביקור פה, והבנו שנעבור על יד ביתם, הם הזמינו אותנו לארוחת ששי, ואנחנו הסכמנו בשימחה. אנחנו תמיד שמחים לחברת מבוגרים למבוגרים וחברת ילדים לילדים.. הגענו אליהם לפגישה חצי עיוורת ונהננו מערב מאוד נעים וטעים וממלא באנרגיות.
היה כל כך כיף שפגשנו אותם שוב למחרת בפארק מתנפחים מגניב ו״הכי גדול באוסטרליה״ שהילדים שלהם הוזמנו אליו לחגוג יום הולדת (לא התעלקנו על היום הולדת.. המקום היה פתוח לאורחים בנפרד..) הילדים עפו שם.
ביירון ביי עצמה מהממת.. אומרים שהיא המקום הכי מושלם באוסטרליה.. אין בה תנינים, הם לא מגיעים לפה כי כבר קר להם פה, וגם לא מדוזות קטלניות מאותה הסיבה.. החוף שלה מהמם ומזמין ומלא גולשים בו.. המרכז שלה קטנטן אבל מלא בחנויות ומסעדות טובות ומגוונות, ובכל כיוון שאליו תסתכלו יש הופעת רחוב של מישהו מוכשר שמנגן ושר, השמש נעימה והאנשים שמחים.. פעם היו פה הרבה היפים.. היום כמו בהרבה מקומות אחרים בעולם, המקום כבר יותר בורגני. בגלל זה לא מפתיע שהרבה מהגרים, וגם הרבה ישראלים התיישבו בה, וכולם נראים די שמחים בחלקם. באופן מעניין כחלק מהמוזיקה וההופעות שיש פה בכל מקום, גם בשירותים הציבוריים (בעיר וגם בפארק הקראוונים) מנעימים את זמנם של המבקרים במוזיקה לא רעה, וזה די מגניב.
התמקמנו בפארק קאראוונים ממש במרכז העיר, ועל החוף. מקום שהיה צריך להזמין הרבה זמן מראש והיה כנראה הפארק היקר ביותר שהתארחנו בו.. (יצא לנו להיות פה בסופ״ש שבו בדרך כלל המקומות מן הסתם מלאים יותר). נהננו מאוד מהקרבה לעיר, כי זה אפשר לי ולגל להסתובב יותר לבד וניצלנו את האפשרות על הצד הטוב ביותר, וגם את הקרבה לחוף ניצלנו על הצד הטוב ביותר, לפחות הטוב ביותר שהצלחנו, כי המים – קרים מדי לעדינים שאנחנו..
מפארק המתנפחים המשכנו ישירות לנקודה המזרחית ביותר ביבשת אוסטרליה, יש שם מגדלור יפהפה ונופים מתאימים, ומלא מלא מלא פרפרים… ניסינו למצוא שם גם לויאתנים.. ואפילו שכנענו את עצמינו שמצאנו אחד, כי זה לא נראה כמו סירה והיה רחוק מדי כדי להיות מזוהה והוא גם בהחלט התקדם.. אז אנחנו יכולים לספר לעצמינו מה שעושה לנו טוב!
כשחזרנו משם ממש שכנעתי את הילדים להכנס לקראוון ולהצמד למסכים במקום לשחק בחוץ כמו שהם רצו.. אבל מה לעשות.. אני וגל רצינו לנצל את ההזדמנות לקצת זמן זוגי בעיר..
למחרת אחרי ארוחת הבקר בילינו אני עידו ועומרי בים בזמן שגל ועופר עשו סיבובים עם הקורקינט בעיר. מאוחר יותר יצאנו שוב שנינו לאכול במסעדה יפנית, שנראית וגם טעימה ממש כמו המסעדות הקטנות והמקומיות ביפן.. משם המשכנו לראות הופעת רחוב על החוף, מלא אנשים יושבים על הדשא מול הים ונהנים מהמוסיקה. ומשם לבר הקרוב ששם היתה הופעה משגעת של הרכב כלי נשיפה עם ראפר באנרגיות מגניבות לגמרי.. הכל כל כך קרוב וכל כך חי ושמח..
למחרת המשכנו דרומה, והפעם לעיירה קטנה שנקראת סאות׳ ווסט רוקס.. בדרכנו יערות אקליפטוסים עצומים (אני תמיד מסתכלת על הצמרות.. מחפשת קוואלות) ונהרות שחורים רחבי ידיים.. עצרנו בנק׳ תצפית בדרך, מסלולון קטן על צוק שצופה לים. בצד אחד יש מפרץ טוב לגלישה, בצד השני פחות.. איתנו צפו להקה של איזה 20 קנגורו-ים, חלקם עם גורים בכיסים. היה יפהפה..
להורס שו ביי, שבסאות׳ ווסט רוקס הגענו לקראת הערב, מקום מהמם על החוף, הספוט שלנו ממש על שפך נהר עצום לים והגלים מטורפים. והרוח מטורפת.. אני ועומרי יוצאים לטיול לאורך הנהר. יש שם גשר יפה, ובדיוק היתה שקיעה כל כך הרבה יופי וכל כך הרבה ציפורים.. ותמיד יש עוד סוגים שאף פעם לא ראינו,
היציאה מהצד השני של הקאמפ יוצאת ממש לעיירה, ויש שם פאב נחמד, אז גם פה התאפשר לי ולגל קצת זמן פרטי חשוב ומבורך. אנחנו משלימים פערים 🙂 באוסטרליה פאב זה משהו שמשום מה הולך עם הימורים.. יש בהמון פאבים מסכים עם מירוצי סוסים וכמו שמזמינים בירה אפשר גם להמר על הסוסים שעל המסך. לא ניסינו..
בלילה התחוללה סערה.. קור מטורף ורוח מטורפת.. הקראוון התנדנד והלב שלי איתו… היה קשוח.. ובבקר, התעוררנו עם קשת יפהפיה מהמיטה, שכבר סימנה לנו שיהיה יום יפה. תוך שעתיים כבר היה קיץ, ושיחקנו בכדור בבגד ים על החוף בטריאל ביי – המפרץ הסמוך, על ההר לידנו היה מסלול שאפשר לראות ממנו את כל המפרץ, שאף אחד חוץ ממני לא רצה ללכת אותו, אז ׳נאלצתי׳ ללכת לבד, ובין לבין, מלא קנגורוים.. מנשנשים עשבים בנחת.
ולמחרת המשכנו בדרכנו.. ביציאה מהעיירה עצרנו לרגע במקום אסור, רצינו לבדוק משהו, טיפה התעכבנו, ופתאום הסכלנו החוצה והבחנו במישהו שנראה כמו פקח, לרגע חששנו שהוא רשם לנו דו״ח, אז פתחנו חלון והיינו נחמדים.. שאלנו לשלומו.. והוא ממש ממש שמח, שיש לו עם מי לדבר! בשיחה ערה של חצי שעה הוא סיפר על החיים שלו ואיפה הוא קנה שטח וכמה זה עלה, ושהוא בונה בית ושאולי כדאי גם לנו לבוא לגור פה.. וסיפר על אוסטרליה וטיפים לטיול פה ואפילו המליץ לנו על שיר! נראה לי שהוא לא נתן לנו דו״ח.
בדרך עצרנו בבית חולים לקוואלות (מקום אליו מביאים קוואלות שנפצעו בטבע, וזכו שאנשים נחמדים ימצאו אותן), יש שם מוזיאון קטן שמסביר על החיות המוזרות האלה שזה מדהים שעדיין שורדות בכלל, היה הרבה יותר מעניין משציפינו! לשטח שבו חיות הקואלות המחלימות לצערינו לא יכולנו להכנס בגלל שקואלות נמצאות רק על אקליפטוסים, ובגלל שהיתה רוח חזקה, האחראים במקום חששו שענפים מהאקליפטוסים שבו ינחתו למישהו על הראש. המשכנו לפורסטר.
אחרי יום שבעיקר הוקדש למנוחה ולימודים של הילדים, שכרנו סירת מנוע קטנה לשוט בה בנהר הסמוך. הגענו סמוך לשעת השפל, זה היה בכוונה.. תכננו את זה כדי שנוכל להינות מהצורות והצבעים היפים של החול הלבן מתחת שכבת מים הדקה שעוטפת אותו. ובאמת נהננו! וגם נתקענו עם המנוע בחול כמה פעמים.. אבל נהננו ממש! גל תיפעל את זה כמצופה ממישהו כמו גל.. וכשלא התחפרנו, כולנו השטנו את הסירה בתורות, ונהננו מהנוף הכפרי והיפה מסביב.. מהשקנאים שהקיפו אותנו, ומהדולפינים שזכינו שישחו לידנו.. ואפילו סטינג ריי אחד ראינו על ידינו במים, שניה אחרי שקפצתי בחזרה לסירה כשניסיתי לתרום למאמץ לחלץ אותה מהחול.
אחרי השייט יצאנו לכיוון נהר ההאקסברי, בעצירה סתמית למילוי דלק הבחנו פתאום שנפל לנו האגזוז! זה היה כל כך עצוב שזה כבר היה ממש מצחיק.. כן כן… הקראוון שלנו שובר שיאים… כשהתחלנו לנסוע אחרי התדלוק שמענו רעש מוזר.. היות ואנחנו נוסעים עם בית, אז צפויים לעיתים רעשים מוזרים מחפצים בבית שלא איבטחנו מספיק טוב.. אבל זה עדיין נשמע קצת שונה.. ירדתי מהאוטו לבדוק מה קורה וגיליתי שאנחנו גוררים את האגזוז.. בעודנו מנסים להבין איך לתקוף את הארוע הזה לאן לפנות, איפה יש מוסך ומה הסיכויים שלנו לפגוש את החברים שקבענו לעשות איתם קאמפינג עוד הערב, פנה אלינו איש נחמד, שגם הוא תידלק מאחורנו, שלף כמה כלי עבודה ומגבת מהאוטו שלו, הסביר לנו שזה עניין פעוט, פרש את המגבת על הרצפה נשכב מעליה ותיקן את כל הסיפור… זה אשכרה מחזיק מאז! איזה איש נחמד!
אז המשכנו לקאמפ שלנו – גרינמן על ההאקסברי 🙂 ! הגענו לקראת ערב למקום מקסים ומבודד לגדות נהר רחב ידיים ומוקף בהרים מיוערים. פגשנו את רוני, אלון והילדים (החברים שלנו שגרים בסידני ופגשנו אותם גם כשביקרנו בה) ונהננו מסופשבוע כייפי ושלו ביחד.. היה מעולה! אכלנו בלי סוף, הילדים שיחקו מסביבנו ואיתנו ובערב היה לנו זמן איכות של מבוגרים ליד המדורה. ובחושך גם באו לבקר אותנו בנדיקוטים (כן, יש חיה כזאת באוסטרליה.. היא אפילו חיית כיס אבל היא יותר דומה לעכברוש עם אף מחודד) ופוסום, שהיה הרבה יותר גדול ממה שתיארתי לעצמי שפוסומים נהיים וגם נראה לי שהוא יותר הפחיד אותנו ממה שאנחנו הפחדנו אותו, כי הוא התקרב אלינו מאוד והסתכל עלינו במבט קריפי והיה נראה שהוא מחכה שנעוף משם..
חוץ מזה ביקרו אותנו שם גם ברווזים וטווסים.. בסך הכל זה היה הקאמפ הכי מלוכלך וגם הכי רועש שהיינו בו, והבנו סופית שאין שום קשר בין המחיר לתמורה בקאמפינג של אוסטרליה.. אבל עדיין בעלי המקום היו מקסימים והיתה אווירה מאוד רגועה ונהדרת.
ביום האחרון שלנו ביחד נסענו לבובין הד. מקום יפה בטבע בפאתי סידני. עשינו ביחד מסלול חמוד ועוד פיקניק על הדשא ובעיקר נהננו מהחברה הנהדרת, שבאמת, התחושה היא כאילו מעולם לא נפרדנו.. ואז בכל זאת נפרדנו בצער, והמשכנו להרים הכחולים – לקאטומבה.
עוד דבר נהדר שקרה עם הזמן ועם ההתרגלות שלנו ושל הילדים לקראוון, זה שהנסיעות מאפשרות לי ולגל זמן לדבר בכיף ובנחת. את הילדים מאחורה בקושי שומעים והם גם לא שומעים אותנו בין רעשי הרקע של הנסיעה עצמה. הם מעסיקים את עצמם בהר המשחקים והחוברות שיש להם שם לכל נסיעה.. ולנו יש זמן איכות נהדר (שכמובן שבאופן טבעי מוקדש בחלקו הגדול לדיבורים ותכנונים להמשך)
הגענו לקאטומבה בערב, כבר היה קר בחוץ, והחלטנו שהיות ואין לנו בגדים ארוכים אחרים ללבוש בזמן שאלו שצריכים כביסה יעברו כביסה, נדמיין שאנחנו עדיין בקאמפינג, ובגלל זה ריחות המדורה! ונעשה כביסה מחר.. עם זאת התקלחנו ממש ביסודיות, ובמקלחת היסודית הזו, גל גילה שהוא לקח איתו טרמפיסטית קטנה מבובין הד, קרציה שנתפסה בו.. ושוב הבנו שכל הקרציות, העלוקות, והיתושים מעדיפים את גל, כי הוא כנראה מאוד מתוק, או שהוא פשוט מוכן לעזור לקבוצה.. או שאולי הוא גם הכי שעיר…? אולי לא נדע. בכל מקרה היא קיבלה טיפול זריז עם ״מסיר הקרציות״ שגל מסתובב איתו מתחילת המסע (והיה בכלל שייך לצחי ז״ל) ושוחררה בחוץ לבקשתם של הילדים.
הפארק שלנו היה במיקום מדהים, דק ספורות הליכה למגוון נקודות תצפית על ההרים והקניון ומפל קטומבה היפהפה, למחרת עשינו מסלול בין נקודות התצפית שונות והיה יפהפה. יש איזור פיקניק נחמד ממש צמוד לפארק שהמוני קקדו-ים באים אליו כנראה לישון. יפהפה.
כשחזרנו בערב כבר היה שוב קריר, והכנתי לנו מרק להתחמם, ואז גל עשה דבר אפילו יותר מחמם, והבין איך להפעיל את המזגן על חימום! וזה כזה שינוי מבורך.. כל כך נעים איתו..
למחרת הלכנו ל׳סיניק וורלד׳, יש שם רכבל ורכבת שיורדים לתוך הקניון, הרכבת רשומה בספר השיאים של גינס בתור הרכבת עם הזוית הגדולה בעולם, היא התחילה בתור רכבת שהובילה כורים למכרה פחם באיזור, ועכשיו היא לגמרי תיירותית, למטה בקניון יש יער גשם יפהפה וממש מתבקש שיופיע שם איזה דינוזאור בתוך כל הטבע הראשוני הזה, אז הביאו לשם תערוכת דינוזאורים, שזזים ועושים קולות של דינוזאורים.. הילדים שלי אחרי שראו את כל סרטי פארק היורה לאחרונה, מאוד בעניין עכשיו, אז בכלל היה נחמד. חוץ מזה יש שם גם קרון שעובר מעל הקניון, ובשיא הגובה הרצפה שלו הופכת שקופה אז הנופים מפעימים בכל הכיוונים.
כשחזרנו לפארק בדיוק נכנס קראוון אחר של אפולו, ובתוכו משפחה ישראלית נחמדה, גם הם בטיול אחרי צבא, עם ארבעה ילדים. החיבור היה מיידי בכל הכיוונים, והעברנו אחר צהריים מאוד נעים ביחד. היה כיף להתלונן על הקראוון ולהשוות באיזו מוסכים עברנו בדרך.. להתלונן על קשיים של מטיילים, שרק מטיילים מבינים.. וגם לשמוח על המזל העצום שלנו, ועל כמה מדהים לנו שאנחנו פה. אין ספק שמטיילים מתחברים מהר..
בלילה היה ליקוי ירח. לא יודעת אם זו הזוית שאנחנו נמצאים בה על כדור הארץ, או המיקום בהרים שזיהום האור בו פחות מורגש והכוכבים יותר בוהקים.. אבל היה מסעיר ומרגש ויפהפה.. אני גל ועידו ישבנו ובהינו בשמיים מכורבלים בשמיכה עד שכל הירח היה אדום וקצת שמחנו אפילו כשהגיע ענן לכסות אותו.. כי יכולנו סוף סוף להצטרף לעומרי ועופר, וללכת לישון.
למחרת בבקר עוד הספקנו קצת להינות מחברתם של עמית ושמרית ואז המשכנו לקנגורו ואלי.
קצת לפני העמק עצרנו לנק תצפית על מפל פיצרוי היפהפהיים.. הטבע פה הוא כל כך בכל מקום והוא כל כך עוצמתי.. הכל גדול ומדהים.. מיד הכרזתי שאף אחד לא חוזר לקראוון עד שלא מוצאים פלטיפוס.. התרגשתי שיש לי עוד הזדמנות.. אבל לא מצאנו פלאטיפוס.. (כן מצאנו את ג׳אנט שעבדה עם גל והשתחררה לפני שנים.)
הפארק שלנו בקנגורו ואלי, היה מהמם.. היו בו כאלה אנרגיות מרגיעות.. הוא השקיף על שדות ונחל ובפארק עצמו היה נחל קטן ואגם ומלא מלא ציפורים וורודות (עופרי, הבת של רוני, לימדה אותי שקוראים להם דאלות) וקקדואים צהובי כתר והיה מקסים.. חוץ מזה היה בפארק גם טרמפולינה ומיני גולף, אז באמת היה מושלם.
הגענו לעמק הזה בעיקר כי יש בו סיכוי טוב לפגוש וומבאטים בטבע, ואותי לפגוש חיות, בעיקר אקזוטיות שאין בשום מקום אחר, בטבע, ממש מרגש.. קראנו שהסיכוי הגבוה ביותר לפגוש אותם הוא בפארק קרוב, הוומבאטים הם חיות לילה, מסתתרים במחילות שלהם כל היום ויוצאים לקראת ערב, אבל אמרו לנו ששם, יש סיכוי לפגוש אותם אפילו ביום.. שמנו פעמינו לפארק הזה, מקום מקסים, עצים עצומים ונהר רחב והכל בירוק מבריק.. ראינו מלא מחילות של וומבטים, וקקי של וומבאטים.. אבל לא וומבאטים. החלטנו להעביר את הזמן.. לשחק קצת בכדור, לנגן קצת בגיטרה עד שאולי יתמזל מזלנו (נח שהבית איתנו, אמרתי כבר?) ובאמת גילינו אצ׳ידנה. גם חיה אוסטרלית יחודית.. משהו דומה לקיפוד עם אף מחודד ומשעשע..
עופר כבר התחיל להכין אותי לזה שיכול להיות שלא נראה וומבאטים, ושאני לא אתבאס.. אבל אז – הו אז, גילינו וומבאט ליד הנהר, והוא היה כל כך חמוד ודובוני.. ממש מתוק. אח״כ הבחנו בעוד כמה מרחוק, כנראה ששש בערב זו שעה כבר מספיק מאוחרת בשבילם..
אגב, ראינו שם עוד חיה ממש נדירה באוסטרליה.. ראינו חתול! נראה לי החתול הראשון שראינו ביבשת.. יש פה כל כך הרבה חיות מיוחדות, שחתולים לא משתלבים פה כל כך טוב.
וזהו, מסופקים מהצלחתנו יצאנו בדרכנו לקנברה!
קנברה – בירת אוסטרליה, נמצאת איפה שהו בין סידני למלבורן, רחוקה מקו החוף.. ובגלל שהיא עיר הבירה יש לה טריטוריה משלה, והיא לא שייכת לשום מדינה אחרת..
היות והיא פה לבד, אז ברשותכם אפילו שהיא אינה ניו סאות׳ ווילס, נצרף אותה לפוסט הזה 🙂
בדרך לקנברה ראינו יותר קנגורואים מוטלים לצד הכביש מבכל נסיעה אחרת… גם שני וומבאטים ראינו (אגב, ה-׳ספק פקח׳ שפגשנו בתחילת הפרק, סיפר לנו שלהתנגש בוומבאט זה כמו להתנגש באבן, שהוא אמנם יותר קטן מקנגורו אבל הוא גם יותר מרוכז, ובקיצור – עדיף שלא). הנוף השתנה מיערות גשם והרים לרמה משובצת באגמים קטנים וגדולים..
הגענו לעיר דרך נקודת תצפית שהשקיפה עליה מלמעלה.. העיר מתוכננת היטב, ומלמעלה נראית מאוד יפה. אבל כשהגענו למרכז שלה, היא הרגישה לנו קצת מוזרה.. אולי בגלל שהגענו בדיוק בשבוע חופש של הפרלמנט, הרחובות במרכז היו די שוממים.. ואפילו הגינה בכיכר המרכזית נראתה פחות מטופחת מגינות לצידי כבישים ראשיים שעברנו בהם..
אבל הפארק שלנו שוב מקסים.. באמת כל פארק הוא כל כך שונה מהשני.. הוא נמצא באמצע יער אקליפטוסים, וכן, גם בו יש ציפורים יפהפיות, גם פה כאלה שעוד לא ראינו.. הכל בו חדש ויש בו אפילו מסעדה ופאב.. וגם בריכה עם ג׳קוזי שבדקנו הבקר..
החלטנו להקדיש את רב היום לקניות.. ואכן קנינו לא מעט.. עכשיו גל והגדולים בסרט של מארוול שהם חיכו שיצא, ואני ועומרי מקשיבים לשירת הציפורים היפהפיה בקראוון שחונה על יד הקניון, אחרי ששיחקנו שם ביחד, עד שרצינו כבר לחזור הביתה – אז חזרנו.. כי הבית הוא בכל מקום!
מחר נמשיך לויקטוריה. המשך יבוא 🙂
התמונות והאינפורמציה !!!!!!! תמשיכו להנות ולשמור על עצמכם