סלובניה

עוד בדרך לסלובניה בעצירת התרעננות, מצאנו את עצמינו בקניון.. שפע מטורף שריגש אותנו, כי לא הבחנו כמה אנחנו כבר (שוב) לא מורגלים אליו.. אם לא היינו בטוחים שחזרנו למערב אירופה, עכשיו כבר ממש הרגשנו את זה. ונכון שסלובניה לא נחשבת בשום צורה למערב אירופה, אבל היא כבר כן.. אולי לא גאוגרפית אבל המחירים של האוכל וה׳אטרקציות׳ כבר לגמרי מתקרבים שם.. ומבחינת הלינה – עוד אפשר בכיף למצוא מקומות נהדרים גם במחירים סבירים יחסית

חוץ מזה סלובניה יפהפיה, משהו בה משרה פשוט אנרגיות כל כך מרגיעות ונעימות..

הגענו לדירה שלנו, דירה שהזמנו לששה לילות.. מאז הביקור הקצר שלנו בארץ לפני כשלושה חודשים לא יצא לנו לישון 6 לילות באותה המיטה.. ממש התרגשנו. וכדי להוסיף להתרגשות, מצאנו את עצמינו בבית עצום.. משהו בסטנדרטים של הבית בארץ.. 3 חדרי שינה, סלון ענק ומטבח, וחדר אוכל ופינת אוכל לאורחים.. ומרפסת ענקית.. המון מקום.. והנוף מקסים.. הרים ירוקים ונחל ששומעים מהמרפסת, כפר חמוד, ובמרחק הליכה של 10 דקות, מגיעים לעיר עתיקה יפה וקטנה..

אז אחרי שסיימנו לחפש אחד את השני בכל המרחבים האלה ולהתמקם הלכתי עם גל לבדוק את הפאב המקומי.

ולמחרת התחיל הגשם.. ובכלל הגשם הזה היה מאוד נוכח בסלובניה, והוא לגמרי סימן לנו שהנה שוב נגמרה העונה, וזה בהחלט הזמן להמשיך ללכת.. אבל בד בבד גם כל כך נהננו ממנו. מהחורף האירופאי הנעים והקריר עם הגשם החלש והמפנק, שנותן איזו תחושה נעימה ומפנקת.. לפחות למשפחה שלנו. חברה מקו פנגן אמרה לי שהגשם מפנק כי התחושה שהוא מביא איתו היא ההיפך מהפומו שאנחנו חשים ברב שאר הזמן.. (ויש לזה גם שם מסתבר – ג׳ומו! ג׳וי אוף מיסינג אאוט) כשיורד גשם אפשר להתכרבל ולהתפנק ולנוח ולדעת שאנחנו לא צריכים לעשות עכשיו שום דבר אחר. נראה לי שהיא צודקת.

כשהתעוררנו ההרים שסביבנו כוסו בעננים דקים ועדינים שנחו עליהם בצורות יפהפיות. ואנחנו נהננו מהשקט.

היות ובכל זאת אם נהיה כל היום בבית הילדים ישתגעו (או שאולי זאת אני שאשתגע!!?!🤔) נסענו לבאולינג.

תשמחו לדעת שלדעתי אני משתפרת בבאולינג, ולא רק בגלל שהיו לכולנו מגיני ילדים.. אבל אני עדיין לא משהו..

האטרקציה האמיתית של היום בכל מקרה היו המגישים במקדונלדס שבו עצרנו בדרך לבאולינג.. רובוטים חביבים בצורת חתול שיודעים לא להתנגש באנשים ואם צריך הם גם עושים מיאו.. לכל רובוט כזה יש עוזר, כי הוא עדיין לא יודע לעשות לבד את כל העבודה, כל העניין מאוד שיעשע אותנו, וסה״כ שמחנו לראות שבמקרה הזה במקום שרובוטים יקחו לבני אדם את העבודה, פה הם מייצרים עוד משרות לעוזרים שלהם, שהרי בדרך כלל במקדונלדס בדרך כלל יש הגשה עצמית.

למחרת בעוד יום של גשם באמת היינו רב היום בבית.. גל לקח את הילדים לסיבוב קצר לאכול גלידה בעיר העתיקה, ואני יצאתי לסיבוב הליכה בגשם, לקצת זמן איכותי עם חברה בטלפון. טיפסתי לאורך הנחל ובכיוון ההפוך..

כשהזמנתי את הבית הזה חשבתי שנבלה פה הרבה בנחל, איזה כיף זה נחל מחוץ לבית.. אבל הכל היה כל כך רטוב וקריר.. וזה פשוט לא התאים.

אחרי יומיים כאלה יצאה קצת שמש ונסענו ללובליאנה למוזיאון הניסויים. היה שם ממש כיף, והיה קשה להוציא משם את הילדים..

אחר כך עשינו סיבוב קצר בעיר, ואכלנו עוד גלידה עד שחזר הגשם ואנחנו חזרנו הביתה.

החיסרון בלישון ששה לילות באותו מקום זה שבתים נוטים להתלכלך ככל שעובר הזמן.. וזה די נחמד לעבור כל שלושה ארבעה לילות לבית מבריק.. מעניין איך יהיה בקראוון.. כמעט חודשיים באותו מקום, מעניין אם אמצא את עצמי כל היום מנקה.. באחד הערבים ניצלנו את הזמן לפגישת זום עם יואב ויעל, חברים מתאילנד ובעיקר מנפאל, שחזרו לפני שבועיים לארץ אחרי טיול באוסטרליה בקראוון.. קיבלנו מהם אחלה טיפים להתנהלות יומיומית וגם שמירה על הניקיון, (הסוד הוא בשטיחונים! בכניסה ולפני הכניסה, אחרת כל היום צריך לטאטא..ולא להשתמש בשירותים, אבל זה באמת אלף בית..). חוץ מזה היה מאוד כיף לדבר עם חברים מטיילים, יש כל כך הרבה במשותף.

למחרת שהיה גם יום גשום ניצלנו הפוגה קצרה וקפצנו לבלד להתגלש במגלשות ההרים ששם.. זה די קטע, אבל אף פעם לא יצא לנו להתגלש בכאלה.. ואפילו שאני ועופר די שיקשקנו (אנחנו פחדנים! אותי גם הרכבל סקי לתחילת המסלול מפחיד), התגברנו ביחד והיה ממש כיף. וגם לשאר היה כיף אבל הם בכלל לא שיקשקו. והנוף משם לאגם מהמם.

בערב חילחלה אלינו ההבנה שזה שטרם שילמנו על כבישי אגרה בסלובניה זה לא בגלל שאין כאלה וגם לא בגלל שאנחנו לא נסענו בהם.. ואז קראנו מה הקנס שצפוי לעבריינים כמונו.. כבישי האגרה בסלובניה מסומנים בתמרור קטן בצד הדרך והוא גם כתוב בסלובנית.. כאילו – בכוונה שיפספסו אותו.. מסתבר שבניגוד לכל שאר המדינות בהן עברנו, שיש בהן בודקה קטן בכניסה לכביש אגרה ומשלמים כמה שצריך, כאן היינו אמורים לקנות פס מראש באינטרנט..

אחרי התייעצות עם בעלת הבית וחיפוש מעמיק יותר באינטרנט, שמחנו לגלות שאין בסלובניה אפשרות לקנוס בדיעבד רכבים שאינם סלובנים ובפרט, רכבים מהונגריה! היה לנו יותר מזל משכל שכן שוטרים מחפשים אנשים כמונו, אבל אותנו לא מצאו, ומיהרנו לרכוש את הפס כדי שלא נעצר על ידי שוטר בעתיד..

למחרת לקחנו את הילדים למערת פוסטויינה. מערת נטיפים עצומה, קילומטרים של מערה עם מלא חדרים ונטיפים מהממים. נכנסים אליה עם רכבת מרוב שהיא ענקית. לקחנו מדריכים קוליים כאלה שיש גם בעברית, וזה היה נהדר כי היתה הדרכה לילדים שלא כרוכה בתרגום שלנו, והיא ממש עניינה אותם.

אני וגל היינו במערה הזו ממש לפני 15 שנים בערך, והיה מדהים לראות כמה המקום התפתח.. המערה אותה מערה, גם אז נכנסנו ברכבת (חלודה אבל נוסעת). אבל אז חנינו בחניית כורכר בכניסה למערה, עכשיו יש חניונים ענקיים מסודרים ודי רחוקים מהכניסה, כדי שיהיה מקום לטיילת, ולחנויות המזכרות והמסעדות.. וכמובן שבהתאם, זו היתה האטרקציה הכי יקרה שלנו בכל הטיול. אבל באמת היה מרהיב, ואפילו שכבר היינו פה, הרגיש כאילו אני רואה הכל פעם ראשונה.. כי כשהיינו בפעם הקוד לא היו סמרטפונים או מצלמות עם iso הקודמת, לא היו אפשרויות צילום עם רגישות אור מטורפת, ולצלם עם חצובה אי אפשר במערה (כדי לא ליצור פקקים של אנשים) ובטח שלא עם פלש, אז לא היו לנו תמונות ממנה בכלל.. ו-וואלה, קצת מאכזב לגלות כמה הראש שוכח, בלי תמונות שיזכירו לו..

משם המשכנו למצודת פרדיימה. מצודה עתיקה שבנויה בתוך מערה. יפהפיה.. גם שם היה אותו טריק עם המדריכים האלקטרוניים בעברית, וגם שם היה מרתק.. עוברים בכל החדרים שבנויים שם בהר ומדמיינים איך חיו בה. בתוך הקר והטחב אבל מוגנים ברמה ממש גבוהה מאוד מתוקפים.

(אפשר לקנות כרטיס משותף למערה ולמצודה והן במרחק של כמה דק נסיעה אחת מהשניה).

בדירה שלנו יש טייפ ישן כזה עם קסטות. והוא מרתק את הילדים, כמו מוצג מוזיאוני.. כל הזמן הם שמים לנו מוסיקת עמים סלובנית..🤓 חוץ מזה יש לנו בדירה גם פאזל 500 חלקים, שהילדים התחילו כשהגענו ולאט לאט ככל שעברו הימים הבנו שאין סיכוי שאנחנו עוזבים לפני שאנחנו מסיימים אותו.

ומסתבר ששישה ימים עוברים ממש מהר, אפילו במזג אויר גשום.. אז בערב האחרון שלנו שם, אחרי שהשקעתי והכנתי ארוחת ערב חגיגית – פלצ׳ינטה :). התגייסנו כולנו לטובת העניין, ואכן בבקר המשימה הושלמה בהצלחה!

היה לנו מזל ואף אחד לא נכנס אחרינו לבית, אז לבעלת הבית לא שינה מתי נעזוב ויכולנו לקחת את הבקר באיזי, בלי איזו שעת יעד לצ׳ק אאוט. עזבנו ממש לקראת הצהרייים. והיינו שמחים ונרגשים, כי היום סבתא מגיעה לבקר אותנו!

נסענו ללובליאנה, עלינו ברכבל לטירה שמשקיפה עליה (כי הבטחנו לעומרי, הוא ממש רצה), אכלנו צהריים בפלאפל שמול מוזיאון הניסויים (ממש טעים!) ונסענו לדירה ששכרנו ללילה אחד.

דירה פשוטה ומתוקה עם מרפסת ענקית וחניה במרחק הליכה קצר מהמרכז. ועשינו מה שאנחנו תמיד עושים והלכנו להסתובב לבד לאיזו בירה. כשחזרנו הכנו לילדים ארוחת ערב, ויצאנו כולנו לשדהת!

איזו התרגשות!! אספנו את דליה, והבאנו אותה למלון הצמוד לדירה שלנו.

למחרת בבקר קרה נס קטן כשאספתי את הדרכונים הסלובקיים של עידו ושלי. את התור לחדש אותם קבעתי מנפאל במאי, חידשנו אותם בשגרירות סלובקיה בארץ ביוני ואספנו אותם בשגרירות סלובקיה בסלובניה בספטמבר, והכל פשוט עבד!

אחר כך הצטרפתי לחגיגת יום הולדת של דליה בחצר המלון שלה.

כשנסענו לבלד פיניתי את מקומי הקבוע ליד הנהג לדליה ועברתי לשבת מאחורה ליד עומרי. שם גיליתי עולם חדש מופלא, העולם של עומרי.. יש לו שם מלא צעצועים קטנים ודברים שהוא סידר לעצמו על המדף לידו, משחק בהם עם מלא דמיון. לא פלא שלא שומעים אותו כמעט בנסיעות, הוא עסוק..

הגענו למלון כפרי וחמוד בפאתי בלד. לנו היתה דירה בעליית הגג ולדליה חדר עם מרפסת קומה מתחתינו. יצאתי עם הילדים לחפש פוקימונים בחוץ (פתאום חזרו הפוקימונים אלינו) וגל נסע עם אמא שלו לסיבוב. כשהם חזרו נסענו כולנו לאכול ליד האגם. האגם בצבע מקסים עם אי פסטורלי באמצע שלו, ואנשים אירופאים אמיצים גם נכנסים לשכשך. בילינו אחר צהריים חביב, הילדים תירגטו איזה מתחם טרמפולינות מגניב וקפצו עד שירדו משם אדומים, מתנשפים, ומזיעים (וממש לא כי נמאס להם חלילה, פשוט כי נגמר הזמן).

ולמחרת כבר היה שוב גשום, אבל פחות גשום ממה שצפוי היה להיות יום אחר כך. אנחנו נסענו לאגם בוהיני. אגם קרוב ומקסים, בצורה שונה מאוד מבלד. בעוד בלד מתוייר מכל עבריו בוהיני הרבה יותר דומה לאיך שיצרו אותו.. רצינו לעלות ברכבל לראות את הנוף מלמעלה אבל כפי שכבר ציינתי האטרקציות פה יותר יקרות גם מהמערב אירופה, והיינו אמורים לשלם כ100 יורו למשפחה.. ויתרנו.

במקום זה הלכנו לאכול במסעדה מתוקה על שפת האגם. השמש זרחה והאגם היה בצבע טורקיז יפהפה. הילדים מיד נפוצו לכל עבר ושיחקו בכל מיני דברים שהמציאו.. אבל מרחוק כבר ראינו את העננים מתקרבים ואיך שסיימנו לאכול השמים התקדרו והחל מבול..

נכנסנו מהר למסעדה כדי להתגונן ממנו, שתינו שתיה חמה ושיחקנו משחקים, עד שהגשם נחלש ואנחנו התחזקנו וחזרנו לדירה.

וגם למחרת היה גשום וקר. אז ביקרנו בבריכות החמימות של בלד. מתחם יפה עם כמה בריכות מקורות בטמפרטורות סבירות. ושתי בריכות חמימות ונעימות שמהן בכלל לא רציתי לצאת. היתה שם גם מגלשת מים אחת לילדים, והנוף היה יפהפה ובאמת היה כיף.

משם המשכנו למסעדה מעולה ומפנקת.

היות והטיסה שלנו לאוסטרליה מתקרבת בצעדי ענק, ועוד יומיים (עכשיו!) אנחנו על המטוס לסינגפור, אני וגל התפנינו לעוד קצת זמן פ.ע. ותיכנונים לעבור על הפרטים.. הטיסה שהיא שהיא בעצם שלוש טיסות שאמורות להיות ארבע.. מורכבת!

התעוררנו לעוד יום גשום. אכלנו כולנו אצלינו בדירה ויצאנו לדרכינו. הראינו לדליה את סקופיה לוקה ואכלנו גלידה, ואז הראינו לה את החתולים של מקדונלדס. ובסוף נפרדנו בשדה התעופה.. היה ביקור ממש כייפי! נתגעגע!!

ויצאנו לדרכינו לאיזה מקום באמצע הדרך לבודהפשט. אפילו לא הפנמתי איך קראו לו.

כדי שנדע שבאמת הגיע הזמן להתקדם, ההרים החלו להתכסות בשלג

היות וגיליתי שהבלנסטון של עומרי מתפוררות לגמרי, החלטנו לחפש דקטלון על הדרך (נכון, זה בערך הדקטלון השלישי בשבועיים.. אבל מה לעשות שאנחנו כל הזמן מגלים שאנחנו צריכים משהו אחר?)

עומרי היה מאוד עצוב להפרד מהבלנסטון שעברו איתו כל כך הרבה, והוא ממש החליט שהוא מעדיף שהם ישארו שלו. עד שהוא מדד את הנעליים שהצענו לו.. ורץ לתרום את הבלנסדטון לנזקקים.

לאור ההצלחה והמחירים הזולים והנעלי טיולים הטובות שהיו שם, החלפנו נעליים לכל הילדים.. התחלה חדשה וטובה לקראת אוסטרליה.. החלפנו לנעליים (יותר) עמידות לנחשים🤓.

לדירה הגענו ממש בערב, פעם ראשונה שאנחנו חוזרים לאותה מדינה בסיבוב האירופאי הזה.. הספקנו להפגש עם החברים האהובים שלנו מבארותיים בזום, שניה לפני שעוברים איזור זמן וזה נהיה קשה יותר.. ונשארו לנו רק לסדר תיקים בצורה נוחה ומתאימה לטיסה ולנקות את האוטו..