כבר יום רביעי פה באיזור.. מרגישים כבר קצת מקומיים..
אז ביום שלישי התעוררנו ליום גשום, והיה נראה שזה לא ממש הולך להשתנות. אכלנו בוקר במלון, והמשכנו מפה לאיזור החוף הדרומי.. איזור חמוד לאללה. אזור דייגים רגוע ונעים, וכנראה יש פה הרבה מערביים שהשתכנו בסביבה, והם חיים פה. אנשים מבוגרים בעיקר. אני יודעת מישראלים שהיו פה לפנינו, שממש לפני איזה שבועיים שלושה, היו פה רק מסעדות מקומיות בודדות פתוחות, היום יש כבר המון דברים פתוחים, מסעדות, מערביות ומקומיות ומבחר לא רע מכל דבר.
הסתובבנו על החוף, נהננו שוב מלחפש אלמוגים (עופר מצא אלמוג אדום!!) וסרטנים. התרשמנו מהשפל המטורף שלאט לאט נוצר שם. צהריים אכלנו בנפרד, אני והצעירים, וגל עם עידו. היו צריכים קצת זמן איכות.
מפה לשם כבר נהיה קצת מאוחר, ורק עברנו בסופר לקנות כמה מצרכים שיהיה לנו ממה להכין אוכל בחדר. הנחנו שאוכל ׳ביתי׳ יבוא טוב לילדים אחרי תקופה ארוכה ללא אוכל כזה.
לשלשום היו לנו הרבה תוכניות. קמנו בבקר והכנו חביתות וטוסטים בחדר, ואז יצאנו לביג בודהה… ירד הרבה גשם, אבל החלטנו להיות אופטימיים או סתם טפשים ולא נתנו לזה לעצור אותנו. הביג בודהה נמצא בראש הר גבוה מאוד, צופה על כל החלק הדרומי של האי (עכשיו אנחנו רואים אותו מחלון החדר שלנו) ועקרונית הנוף ממנו מרהיב.. אבל זה פחות המצב כשהוא נמצא בתוך ענן.. בדרך עצרנו לצד הג׳ונגל לעצירת פיפי, וגל הפתיע ביו-טרן מרשים על צלע הר כדי לחזור בחזרה לכביש. כמובן שכשהגענו לראש ההר אפילו לא יצאנו מהאוטו, היה גשם מטורף ולא היתה נפש חיה באיזור, יצאנו משם הישר למסעדה טבעונית שגל איתר בגוגל-מפות.
זוכרים את היו טרן המרשים של גל? זה היה האקדח מהמערכה הראשונה.. כי כשהגענו למסעדה, גילינו שהאוטו שלנו מפוצץ בנמלים אדומות ענקיות, חלקן סוחבות ביצים שלהן, מבוהלות ומחפשות חריצים להכנס לאוטו (ומוצאות..) כנראה אספנו אותן כשהסתובבנו ממש קרוב לאיזה עץ.. אז אכלנו, שיחקנו חתחתול ועשינו כמיטב יכולתנו להפתר מהנמלים באוטו. אני עם מברשת ניקוי וגל יעיל יותר, עם תרסיס שהוא קנה בסבן אילבן הקרוב. גילינו אגב שהעקיצות שלהן, הרבה פחות כואבות ממה שהן נראות..
עדיין היה גשום, אבל הגשם היה חלש יותר, ופתאום גילינו שהמסעדה הטבעונית שלנו נמצאת 3 דק מהים ומהמזח של המעבורות פה, אז ניצלנו את זה, לבשנו שכמיות ועשינו סיבוב על המזח (לא היו מעבורות). משם המשכנו לנק תצפית בחלק הדרומי ביותר של האי. גם שם היינו ממש כמעט לבד. יש שם נוף מהמם ונהננו לראות את הילדים צוברים יותר ויותר בטחון. נהנים לחקור כל מקום וכל חרק שמוצאים בדרך.
כשחזרנו לחדר, היינו תותחים.. האכלנו את הילדים בשאריות הפסטה מאתמול, שמנו להם סרט עם פופקורן והלכנו בינתיים לעשות מסאג׳ 5 דק מהמלון. היה מפנק, ואחלה זמן זוגי!!
אתמול החלטנו על יום רגוע, היינו צריכים לעבור חדר, כי לא ידענו שהמלון הזה יהיה כזה מדהים, אז הזמנו בו רק 2 לילות ואחר כך הארכנו, והחדר הפינתי המהמם בקומה 4, היה תפוס להמשך. אז עברנו לחדר מקסים לגמרי בקומה 3. כל המעבר לקח לא מעט זמן, והאמת היא שעברנו גם דרך עוד חדר בקומה 1 שלא היינו מרוצים ממנו כל כך, אז ביקשנו לעבור לחדר אחר.. בקיצור לקח הרבה זמן. בזמן הזה גל רק יצא עם הילדים לאכול קרפים אצל השכנה שפה, ואני לא יצאתי מהמלון עד אחר הצהריים. על מנת שלא אתחרפן, אחר הצהריים יצאתי בעצמי לטיול רגלי קטן פה בסביבה, והיה לי כיף ושקט ונעים, עד שהתחיל גשם חזק שגם היה לי כיף ונעים אבל החזיר אותי מהר בחזרה לחדר 🙂
עוד לפני זה בבקר, עומרי התבאס בטירוף שאוכלים שוב בחדר ולא במסעדה פה במלון, שהוא כל כך אוהב את הטוסטים שלה.. הבטחנו לו שנאכל שם מחר.. אבל הוא היה מבואס לאללה.. יחד עם זאת, כמה דקות מאוחר יותר, הוא בילה את ארוחת הבקר בלהביט במבט מאוהב בגל, וכל שני ביסים להגיד – אבא, תודה על החביתה, היא באמת מאוד טעימה… אבל כל שני ביסים.. עם חיבוקים מעריצים.
אחר כך יצאנו לכמה סידורים בפוקט טאון. מצאנו את עצמינו עושים גם השלמות בדקטלון, כי הסנדלים של עופר קטנים עליו, הבגד ים של עומרי גדול עליו והבקבוק של עידו נשבר. מפה לשם אחרי קצת קניות מצאנו את עצמינו רעבים מאוד.. קנינו לילדים טייק אווי ממקדונלדס, ואני וגל הזמנו המבורגר צמחוני בפוד פנדה. האמת היא שהפתיע אותי כמה שנהניתי מהיום הזה.. מצד אחד לא עשינו בו כלום, מצד שני, הרוגע הזה של הפשוט לחיות במקום אחר, ולא להספיק לראות או לטייל בשום מקום, זה חלק מהקסם בטיול לזמן ארוך..
אז היום היה היום – סוף סוף הגענו לביג בודהה.. אבל שניה, את הבקר לפני זה העברנו בלימודים, ואחר כך הילדים ראו סרט בזמן שאנחנו השתתפנו בזום של אפרת ואריק רוזנטל על עניינים פרקטיים בלחיות בקו פנגן.. (איפה לגור, כמה הוצאות יש, איזה בתי ספר וכאלה). האמת שהיה מושקע וסחטיין! אחר כך יצאנו לביג בודהה..! הפעם אחרי שוידאנו מהמרפסת שלנו שהוא אכן לא מוקף בעננים, ובאמת היה יום מקסים..
הנוף שם מהמם! מהמם!!! רואים את הים משני צידי האי, מלא איים פזורים בתוכו.. ג׳ונגלים מקיפים אותו. קופים בין העצים.. מהמם. מהמקום – מקדש בודהיסטי. נזירים, מנטרות, תפילות.. דברים שאצלי הם עמוק בלב. אני מקשקשת לילדים עקרונות בודהיסטים מאז שהם נולדו.. והם התעניינו ממש, וגם קיבלו ברכה מנזיר.. היה מרומם! (ואין צורך לומר נראה לי.. שבגלל הקורונה, בכל מקום היינו כמעט לבד. אני מתארת לעצמי שאם היינו מוקפים בתיירים זה היה מרגיש פחות אותנטי).
ביומיים האחרונים, מצאנו סידור שעובד מדהים בנסיעות – עומרי יושב לבד בספסל האחורי, זה עם הכסאות הנפתחים רק כשאין ציוד בבגאג׳. הוא מבסוט ממש מלשבת שם כי זה מגניב לו. והוא מאוד רחוק מהאחים שלו, אז קשה להם לריב.. וחוץ מזה הוא גם ממש רחוק מאיתנו, אז כשהוא מדבר, זה רק יציאות חמודות שפתאום עוברות לו בראש (בניגוד לכל מה שעובר לו בראש, בווליום קיצוני..) כשיצאנו מהמקדש היום, ועיניי מצועפות ובראשי שירי מנטרות בודהיסטיות – גל אמר לי, הגשמת את החלום שלך, הא? לקחת את המשפחה לראות קצת בודהיזם.. צריך כבר לחשוב על החלום הבא לגיל 80… ועומרי אומר מאחורה בקול מתוק – ״אבל לא בטוח שתגיעו לגיל 80…״ כל מיני יציאות חמודות כאלה 🙂
כשסיימנו הלכנו לאזור החמוד שישבנו בו שלשום עם המסעדות הקטנטנות על החוף. הילדים מצאו כלבלב חמוד של אחד הסועדים השכנים, והעדיפו לשבת רב הזמן איתם 🙂
