נשאר לנו עוד יום אחד בפוקט לפני שיוצאים צפונה (9/10/21), חשבנו וחיפשנו דברים נחמדים ליום הזה ויצא לנו אחלה..
התחלנו במפל קא-טו, זה מפל שיותר מגיעים אליו בפוקט, כי הוא יותר קרוב לדברים אחרים, אבל בתקופה זו כמובן שהיינו שם עדיין די לבד. יש מלא מדרגות שמובילות אליו, וכמה בריכות שאפשר להשתכשך בהן בדרך, ואנחנו האמת בעיקר רצינו לבוא לפה בשביל עוד איזה תרגול ג׳ונגלים נח לילדים.. שמחנו לגלות שאין מתנגדים בקהל, ויצאנו לדרך. טיפסנו כמעט 500 מדרגות, עד שהתחילה להשמע התנגדות.. אז ירדנו בחזרה והשתכשכנו בנחל למטה. הילדים מצאו שם מלא דגיגונים ושיחקו איתם בעניין וסבלנות, כשהדגיגונים עושים להם מסאג׳ באצבעות..
משם המשכנו לאולד פוקט, העיר העתיקה של פוקט, שנראית כאילו היא מסרט אחר ולא מתאילנד… בתים צבעוניים, נראה משהו אמריקאי ישן כזה.. אנחנו כיוונו לבית קפה שקראנו שיש בו הרבה חתולים, ועומרי מאוד אוהב חתולים, אז החלטנו לפנק אותו..
בית הקפה מורכב משני חללים שמופרדים בינהם בדלת, בחלל אחד יש איזה 20 חתולים מפונקים ומטופחים, עם מיטות משלהם ומשחקים. כדי להכנס אליו צריך ללמוד מפוסטר כמה חוקי התנהגות מוקפדים – אסור להעיר חתול ישן, אסור לקפוץ וכד׳. ולשלם 150 באהט לבן אדם. בחלל השני זה בית קפה סטנדרטי, שמקושט בהמוני חתולים, החל בכוס הקפה ועד השירותים..
יצא שבילינו שם כמה שעות, גל הזמין שם מלא מנות תאילנדיות מעולות, וכולן הוגשו בצורה כ״כ מוקפדת עם קישוטי פרחים ואורז בצורת לב ושכאלה. בזכות גודל הארוחה (70 ש״ח) הוזמנו כולנו ללטף את החתולים בחינם 🙂
כשיצאנו משם שוק הלילה בנאקה כבר היה פתוח, והמשכנו ישר אליו. גילינו שוק הרבה יותר פתוח ושוקק חיים מזה שפגשנו לפני שבועיים.. הקטנים ישר רצו את מיץ קנה הסוכר שהובטח להם. עידו חיפש סמן לייזר (ומצא וקנה מכספו, וכמובן שישר האחים שלו רצו גם וקנו מכספם..) אחר כך ישבנו באיזור האוכל שם הופיעה ילדה בת 11 שניגנה מהמם בגיטרה שלה ושרה קאברים לכל מיני שירים בכל מיני סגנונות, והילדים (וגם אנחנו) התלהבו ממנה. קנינו כמה כדורי בטטה שהיו טעימים לילדים וסגרנו שם גם ארוחת ערב. היה יום ממש ארוך וממש כייפי!
כשחזרנו לחדר כבר היה ממש מאוחר, אבל עוד הספקנו לעשות טורניר יניב, פעם ראשונה שכולנו משחקים, וכמובן שעומרי ניצח את כולנו.. כי הוא גם תותח, וגם יש לו הרבה מזל..
למחרת (10/10/21) ארזנו ועזבנו את החדר המפנק והמקסים שלנו בראוואי, ויצאנו אל הלא נודע 🙂
שמנו פעמינו לפאנג נגה. חצינו את הגשר בין פוקט למיינלאנד (גשר קטן.. לא מרשים במיוחד), והאמת שהתרגשנו מהשינוי.. צידי הדרך נראים שונים מרגע שעוברים את הגשר.. פחות חנויות, יותר טבע..
יצאנו לדרך עם ידיעה כללית של מה אנחנו הולכים לראות ומה אנחנו רוצים לעשות. לא מצאנו מקום שנראה סבבה לישון בו ובמחיר סביר מבעוד מועד באתרים הרלוונטים, אז החלטנו לקחת את ההרפתקאה עוד צעד קדימה ופשוט אמרנו שכבר בטוח נמצא כשנגיע לשם.. משהו שהיה כל כך פשוט וברור בטיולים של פעם במזרח, ועכשיו עם משפחה זה כל כך שונה.
האמת היא שהיה פשוט יום מדהים..
קודם עצרנו בנקודת תצפית שמשקיפה על כל המפרץ העמוס בצוקים קארסטים שיוצאים מהג׳ונגלים.. אלה שכשאומרים תאילנד, זה מה שיש לכולם בראש. עלינו לשם באיזה טנדר בדרך קצת פסיכית, שאותי קצת הפחידה, מאוד מאוד תלולה, אבל כל שאר יושבי הטנדר התאילנדים, צחקקו להם (ספק בשמחה ספק בפחד :)) אז לפחות הילדים לא חשו בחרדה שלי..
והנוף – מדהים!!! מדהים!!! (והשמש רק עושה אותו יותר מדהים) אין מה להוסיף במילים בכלל..
משם ירדנו למזח למצוא סירה, ניכר שבזמנים אחרים המקום הומה אדם, מדריכי תיירים ומשיטים.. אנחנו הוצאנו מישהו שדיבר קצת אנגלית מחדר המנוחה שלו וסגרנו איתו על שייט בין האיים. היו שם תמונות של המקומות העיקריים לשוט בינהם. יש כפר צף שסגור בגלל הקורונה, השאר פתוח, סגרנו על מערת נטיפים והצוקים שכיכבו אחד מסרטי ג׳יימס בונד, סיכמנו איתם שאנחנו תכף חוזרים והלכנו לאלתר ארוחת צהריים לילדים. באופן מפתיע גם אני וגם גל הצלחנו לקנות כמה מאפים וקרקרים בשתי מכולות שונות שהתפצלנו בינהן, הכל פה מאוד מקומי, ובכלל לא תיירותי כרגע, אז מאוד שמחנו שמצאנו את זה, וחזרנו למזח.
השייט היה מדהים!!! המון מעל הציפיות.. שטנו בלונג טייל בין הצוקים ותחת מנהרה בצורת גשר בין שני צוקים. הילדים מאוד רצו לשוט בקיאק, או יותר נכון לחתור בקיאק.. קצת לפני שיצאנו היה יום הילד בדרך הים (מועדון היאכטות שאבא שלי חבר בו) ושם הם שטו בקיאקים וזה עשה להם המון חשק לעוד.. אמרו לנו שיש קאנו שאפשר לשוט בו, אבל כשהגענו הילדים מאוד התאכזבו לראות שזה מגיע עם תאילנדי שחותר בשבילנו.. בסוף התפשרנו על להביא להם גם משוט (והצלחנו להסביר לתאילנדי מה אנחנו רוצים ממנו לעזאזל) והם עשו תורות של להשיט ביחד עם המשיט. כל כך שמחנו שהיה משיט.. הוא ידע להביא אותנו לתוך הלגונות בצוקים, דרך נקיקים קטנים שנכנסנו בהם, והיה פשוט קסום.. נוף מדהים שזכינו להיות בו ממש לבד במזג אויר מושלם.. (הראפסודה שממנה שוכרים קאיקאים היא ענקית, יש עליה מקום למסעדה ולפחות למאות מבקרים.)
לצערנו אין לנו תמונות מהקאנו כי חששנו לקחת איתנו מצלמה, אז פשוט תאמינו לנו.
משם המשכנו למערת נטיפים מהממת עם קריסטלים מבהיקים בלבן ועטלפים חמודים על התקרה. ואחר כך שטנו לשביל קטן שמתגלה בגאות ונעלם בשפל, אצלינו הוא היה גלוי בחלקו.. הבחור שמשיט את הסירה לקח את הטלפון של גל לצלם אותנו, ובזמן שאנחנו כולנו עסוקים בזה עידו הצביע לסירה ואמר שהיא נסחפת… ממש ברגע האחרון קפץ המשיט למים ושחה והצליח בקושי להשיג את הסירה, לטפס עליה ולהחזיר אותה אלינו.
אז התחילה שקיעה יפה ושטנו בין הצוקים המרשימים האלה בחזרה למזח. היה קסום!
ואז התפננו להבין קצת יותר טוב מה זה אומר לטייל בעונה הגשומה בתקופת הקורונה.. כי אם עד עכשיו עפתי על כמה אנחנו לבד בכל מקום מרגישים את הטבע ולא את המוני התיירים, אז עכשיו פשוט לא היה לנו איפה לישון.. 🙂 כבר החשיך לגמרי ואנחנו שוטטנו עם הרכב שלנו בין מלון סגור אחד לשני.. ידענו שבמרחק של כ45 דק יש עיירה שבה כבר נמצא איפה לישון, אז היינו במצב רוח טוב סך הכל, כשקצת ירד המצב רוח, גל ירד עם הילדים בסבן אילבן שנקרה בדרכנו ועשה איתם קניה הרפתקנית של כל מיני דברים מוזרים לאכול (בוטנים סגולים שאוכלים אותם חמים והם במרקם דומה לבטטה, וגם המבורגר צמחוני בשקית – מוגש חם ודים סם.. בקיצור – ארוחת ערב) ואני נשארתי באוטו והזמנתי לנו 2 חדרים זוגיים במלון בעיירה שהיינו בדרך אליה.
ואכן הגענו למלון הנטוש הזה, חדר אחד לגל ועידו וחדר לי ולקטנים, מרגיש מלון עירוני תאילנדי. לא מיועד לתיירים, אבל נקי ומרווח, נראה שמאוד הושקע בעיצוב האבירי שלו אבל כשלבד במקום כל כך גדול ויורד גשם ללא הפסקה זה נראה קצת מוזר. אחרי המקלחות התיישבנו לעוד טורניר יניב.. אחלה משחק!!
ואז היה לי לילה שלם למצוא שיטה איך לישון בין שני ילדים שרוצים לישון עלי 🙂 נראה לי שעליתי על משהו בסוף..
אתמול בבקר (11/10/21) התעוררנו באמצע עיר תאילנדית, לא מתויירת בכלל. אכלנו את ארוחת הבוקר של המלון (אורז עם ירקות לארוחת בקר, רב הילדים זרמו!!) ויצאנו לקצת סידורים – הוצאת כסף מהבנק (העמלות הכי נמוכות הן כשמושכים כסף מהכרטיס אשראי אצל בנקאי, הרבה יותר משתלם מאשר בכספומט) ובית מרקחת בחיפוש אחר התכשיר המושלם, שעוד לא ניסינו נגד היתושים שכל כך אוהבים את גל.. שזה בלתי נסבל.
ויצאנו לכיוון קאו לאק. עקרונית באיזור הזה אומרים שיש את החופים היפים בתאילנד (כן.. גם באיזור הזה.. נראה לי שכל החופים בתאילנד הם הכי יפים). אז הזמנו חדר משפחתי ל-3 לילות. תכננו לעצור באיזה מפל בדרך ובדרך אליו ראינו איזה מקדש בודהיסטי קטן ועצרנו בו. בביקור בו היו לנו כמה שאלות שלא ידענו לענות עליהן, אז חיפשנו באינטרנט וקראנו. גם על מנהגים תאילנדים וגם על הבודהיזם בתאילנד. המפל שהגענו אליו היה ממש מוסדר בצורה מאוד מרשימה, לרגע חשבתי שאני בניו זילנד או משהו. והטבע משגע.. והפרפרים – וואו! אחד ממש עצר לדגמן לנו עד שכבר היינו כל כך מרוצים מהתמונות שהפסקנו לצלם, ועוד אחד מסוג שעוד לא ראיתי אף פעם, עם פסים חומים בהירים וכל השאר כחול כסוף חזק מהמם.. אבל הוא לא עצר לדגמן.. הילדים שיחקו עם בריכונת דגים קטנה והיה להם ממש כייף, ואז התחלנו את המסלול – 600 מטר בדרך מוסדרת למפל.
ג׳ונגל מדהים, שורשים של עצים בכל מקום, ליאנות שנראות כמו שורשים שנופלים מעצים אבל מסתבר שזה עץ בפני עצמו שמטפס למעלה בצורה מסולסלת, במבוקים.. הנחל זורם יפה והכל מהמם. בערך אחרי 450 מטר, עופר אמר שהוא מצא ייצור מגניב ממש.. על עמוד של הגדר שתוחמת את השביל המסודר יש ייצור שהולך בצורה מאוד מצחיקה.. מצמיד את הזנב לראש, ואז מרחיק את הראש וכך מתקדם.. הסתכלתי עליו וניסיתי לשמור על קור רוח כשאמרתי באגביות שנראה לי שזו עלוקה.. עוד המשכנו בטיול ממש טיפה כשראינו עוד כמה יצורים מגניבים כאלה.. ואז הכל נהיה לא מגניב.. בדיוק בזמן שכבר מתחיל להיבנות לחץ וחושבים על לחזור אחורה, עופר זיהה יצור מגניב מטפס על הסנדל שלו, ובזאת נהיו לנו 3 ילדים בהיסטריה קופצים וצורחים שהם רוצים לחזור בריצה חזרה לאוטו. עכשיו גם אני לא ממש רגועה כשאני רואה עלוקות.. אבל הצלחתי לשמור על איזו ארשת רגועה, כשגל מסביר להם שאם נרוץ עכשיו למטה בהיסטריה, הסיכוי שמישהו יחליק בשביל החלקלק מהגשם הרבה יותר גדול מאיזהשהו נזק שיכול להגרם מעלוקה.. אחרי שהצלחנו לגרום לכולם לנשום בקצב סדיר, חזרנו על עקבינו (בהליכה מתוחה). הילדים חזרו לשחק עם הדגים ולהרגע.. ואנחנו התחלנו לחשוב על המשך צעדינו, כי היעד שאחרי הקרוב שלנו אמור להיות קאו סוק, ושם ידעתי שיש עלוקות..
בכל מקרה אנחנו המשכנו בדרכינו לקאו לאק, וככל שהתקרבנו ראינו שכל החנויות סגורות, כמעט ואין מסעדות פתוחות, וממש היתה תחושה של עיירת רפאים, והבנה של עד כמה התקדמה פוקט בשלושה חודשים האחרונים (אחרי שבטח גם נראתה בדיוק ככה כמעט שנה וחצי).
הגענו למלון שלנו כשירד גשם. קיבלנו חדר חמוד שמורכב משני חדרי שינה צמודים, כל אחד מהם עם מיטה זוגית ומקלחת. הילדים עוד הספיקו לטבילה זריזה בבריכה בגשם ויצאנו לסיבוב להכיר את הסביבה.
אז גילינו שבאמת כמו ברושם הראשוני, כמעט הכל סגור… הים אפור וסוער והרחוב שומם.. מצאנו מסעדה הודית קטנה פתוחה, אני וגל עפנו עליה.. והבעלים כל כך שמח שבאנו.. הדליק לכבודינו את התנור. לצערנו בסיום הארוחה הילדים הכריזו שהם לא אוהבים אוכל הודי..
והגשם לא הפסיק לרדת… בבקר (12/10/21) הוא עדיין ירד. ישבנו ב׳חדר אוכל׳ לאכול ארוחת בוקר. נותנים לאורחים (רק אנחנו כמובן) טוסטים ומרגרינה/ריבה ותה/קפה, גל קפץ לקנות גם חמאה וגבינצ כדי להשלים את זה. אחרי זה נשארנו שם ללמוד בגשם, הילדים שיחקו גם פה עם הדגים בבריכות הדגים הקטנות בכניסה בגשם, ואחרי זה גל והילדים נכנסו לבריכה בגשם.. אחרי זה הילדים הלכו לראות סרט בחדר בגשם וגל הלך לעשות כביסה ומסאג׳ בגשם בזמן שאני התחלתי לכתוב..
כשגל חזר יצאנו לחפש מקום לאכול בו צהריים. הגשם סוף סוף פסק אבל הכל נשאר רטוב ואפור, מצאנו בערך 2 מסעדות פתוחות בכל הסביבה, בשתיהן אוכל תאילנדי, זאת שהיה בה גם צ׳יפס ניצחה, כי צ׳יפס זה החיים! והאמת שהיה טעים מאוד.
אחרי האוכל חשבנו לטייל קצת, לראות חופים יפים בסביבה, אבל הילדים ממש העדיפו לחזור לחדר לראות עוד סרט, ובכלל היו צריכים מנוחה קצת.. אז השארנו אותם בחדר ויצאנו לסיבוב קצר וקרוב. אבל לא נעים להסתובב פה.. עוד פחות נעים בחושך.
עכשיו עידו מנסה לשמור על קור רוח וללמד את עומרי שחמט בלי להתעצבן. בזכות זה גם עופר לומד שחמט.. יותר קל לו ללמוד דברים כשמלמדים את עומרי.
נהדר! אני מקריאה לבנים וכולנו נהנים מהחוויות שלכם!
נ.ב התעלפנו מהתיאור שלך למפגש עם היצור המגניב שהולך מוזר 😄