18.5.23

שין שאו זה שלום בויאטנמית.. מילה מתוקה בשפה מתוקה במדינה מהממת.

בפוסט האחרון עצרתי בדרך חזרה להאנוי. ובכן חזרנו לדירה מפנקת ממש, אחרי הרבה זמן שלא היינו בדירה ודי עפנו על הקונספט של שני חדרי שינה וסלון. ואפילו שוס – חדר אוכל. בגלל הנגישות (למשלוחי אוכל) והעצלנות, המטבח לא נוצל כלל.. 

ובכן כפי שנרמז בפסקה הקודמת, הדבר הראשון שעשינו כשהגענו לדירה, היה להזמין אוכל. הזמנו פיצה לילדים והודי לעצמינו (איזה כיף זו הקלות הבלתי נסבלת הזו של כל אחד אוכל מה שבא לו, זה מגיע עד פתח הבית, לא צריך להכין את זה, וזה זול..), האוכל שלנו הגיע.. אכלנו, שבענו.. ושל הילדים בושש לבוא.. והם רעבים ואחרי יום ארוך, ואנחנו כבר רוצים לקפל את היום..

מסתבר שהשליח פשוט חיכה מחוץ לבית שלנו, ברחוב, חצי שעה. כי כשהם שאלו באיזו דירה אנחנו גל בדיוק היה בלובי, כדי לאסוף את ההזמנה השניה, אז אמרתי להם שגל בלובי, (לא ידעתי שהם עוד רחוקים ושכחתי מהעניין..)  אז שם השליח חיכה. לא חשב להתקשר או לכתוב לנו.. פשוט חיכה שנבוא. 

למחרת גל והגדולים.. שוב הלכו לסרט חדש של מארוול.. הם יצאו מאוד מסוייגים מהסרט, אני ועומרי בינתיים נהננו מהגימבורי והארקייד הסמוכים. 

אחר כך – הסתמן שלאמא (אני) יש קוצים בתחת והיא רוצה לראות עוד מהאנוי בזמן שלשאר ממש כיף במזגן ביום המטורף והלוהט הזה..

אז נטשתי את יתר המשפחה להמשיך ולבלות במזגן. והלכתי לשחות בזיעה של עצמי בדרך למוזלאום זכרון להו צ׳י מין. מכרו לי שאלים במחיר מופקע כדי שאוכל להכנס עם הגופיה והמכנסיים הקצרים למתחם העצום והמושקע, אבל המקום עצמו היה בכלל סגור באותו יום.. המשכתי לזלוג בדרכי לחדר, דרך כמה מקומות חביבים בעיר.. אבל היה חם ודי זוועה. בינתיים הילדים וגל נהנו מאוד בארקייד ובפיצריה באותה קומה ממש של הקולנוע, וכשנפגשנו חזרה בדירה ניצלנו את העובדה שיש לנו סלון וראינו פרק מסדרה שהילדים אוהבים ושכל מיני אנשים שפגשנו בדרך אמרו לנו שהיא נהדרת גם למבוגרים. 

למחרת נסענו למאי צ׳או. ואן אסף אותנו מוקדם בבקר מפתח המלון, ולקח אותנו לדרך של שלוש שעות כמעט, לאיזור מאי צ׳או. שם טיילנו ב43 מעלות, בין מפלים כייפים ומרעננים שאפשר להתרחץ בהם, נקודות תצפית יפהפיות לגלים של שדות האורז מתחתינו, ומעיינות חמים מקסימים שאליהם הגענו רק כשכבר היו פחות מ43 מעלות, וגם אחרי שהתקררנו במפלים.. היה יום מקסים שבסופו הגענו לגסט האוז מתוק (חדר פשוט פשוט אבל מיקום מהמם) בין שדות האורז השופעים של מאי צ׳או. 

במסעדה של הגסט האוס פגשנו משפחה ישראלית חמודה עם שלוש בנות. תוך כמה דק של שיחה כמו ישראלים טובים, הבנו שאנחנו חולקים חברים טובים משותפים (הם נפגשו בגואה.. אנחנו בצ׳יאנג מאי) והצטערנו לשמוע שהם עוזבים לפנות בקר ליעד הבא שלהם. חוץ מזה פגשנו חבר׳ה צעירים וחמודים אחרי צבא שאנחנו תמיד שמחים כשהם מספרים לילדים שלנו כמה כיף להם וכמה מזל יש להם שיש להם הורים מגניבים כמונו..!

למחרת תכננו יום רגוע בכפר, כפר מקסים וחקלאי, שהטיילים החלו לגלות בשנים האחרונות ממש, רצינו לטייל בו וסביבו באופניים, אבל בגלל שהיה נורא חם, שידרגנו לאופנוע.. טיילנו קצת בשדות ועצרנו בבריכה נעימה עד אחר הצהריים המאוחרים. 

הו אז הפקדנו את הילדים בחדר ויצאנו לטיול שקיעה ארוך על האופנוע לבד.. עצרנו בכפר, לקנות מתנה מעוד פיית שיניים וגילינו חבורה מקומית רוקדת ריקוד מסורתי עם כמה מוטות במבוק בקצב מדליק.. מהר הם סחפו אותנו להצטרף לריקוד.. לרגע זה ממש נראה כאילו חבורה מקומית השתעממה אחר הצהריים והחליטה לרקוד ביחד, אבל אז קבוצה קטנה של תיירים ויאטנמים עזבו את המקום והשאירו אותנו לרקוד לבד..

המשכנו לשדות, אז חיפשנו מערה ולא מצאנו, מצאנו מסעדה צמחונית טובה וחזרנו לחדר אחרי השקיעה ולקראת הגשם שבא לשבור את השרב לחדר.. היה כל כך מרענן וכיף. 

מצחיק איך כולם בסביבה מתרשמים מגל החזק והגדול עם הזקן ורוצים לגעת ולהצטלם איתו.. במאי צ׳או אפילו איתי רצו להצטלם קצת, אבל עם גל הרבה יותר.. ברור שגם עם הילדים רוצים, אבל זה מציק להם והם לא ממש זורמים. 

---

כשחזרנו התיישבתי על הכסאות באמצע שדה האורז שמול החדר, והסתכלתי על הרעמים והברקים שהמשיכו להתקרב, עד שהגיעו. היה קסום. 

למחרת התעוררנו ל20 מעלות פחות. ויצאנו לדרך לטאם קוק. היה לנו נהג חמוד, שרובי, בעל ההום סטיי המתוק שישנו בו בטאם קוק סידר לנו, וחוץ מערפל מטורף שהיה לנו בתחילת הנסיעה וממש לא ראינו מטר קדימה, לא נרשמו בנסיעה ארועים מיוחדים.

הגענו לקראת הצהריים להום סטיי חמוד לגדות אגם קטן שנמצא במרכז עיירה קטנה מלאה במסעדות נחמדות ואנשים שמחים. האגם מוקף גסט האוזים קטנים וחמודים עם בריכה קטנה וחמודה וגינה חמודה. על רובי קיבלנו המלצות ממשפחות מטיילות ששהו פה וככה הגענו דוקא לפה. רובי איש מבוגר, שלא מדבר מילה אנגלית ולא זז ללא הגוגל טרנסלייט שלו, ובעזרתו הוא מנהל את המקום מא׳ ועד ת׳. עוזר בכל בעיה ומוודא שכולם מרגישים בנח. וחוץ מזה הוא כל הזמן צוחק.. וכל הזמן שמח.. והעיניים שלו, מלאות בטוב. רובי גם למד ממטיילים ישראלים אחרים להכין שקשוקה לתפארת, וכל אחר צהריים הוא ואשתו יושבים עם חברים בחצר ומכינים את המצרכים לשקשוקות של מחר (מקלפים וקוצצים ומרתיחים, בבקר רק מוסיפים את הביצה והכל מוכן).

החדר שלנו היה עם שתי מיטות זוגיות גדולות ומקלחת ושירותים ענקיים עם קיר זכוכית שמפריד בינם לבין החדר.. על הקיר סוכך וילון אמבטיה פשוט, שסהכ אחרי שהתרגלנו, עשה את העבודה.. הגענו והתמקמנו. קנינו קצת מצרכים במחיר מופקע בסופר המקומי, שלא יחסר והקפנו את האגם הקטנטן והחמוד.

למחרת בבקר הכרנו את השכנים החמודים שלנו, נעם ועודי והבן שלהם איילון בן השנתיים. הופתענו שסה״כ על אף הפרשי הגילאים והשלבים השונים סה״כ בחיים, עדיין אנחנו חולקים לא מעט חוויות וגם אתגרים דומים, ושמחנו מאוד על המפגש. עשינו בקר רגוע של לימודים ואוריגמי וזמן איכות עם מבוגרים אחרים. ואחרי ארוחת צהריים יצאנו לטיול בשדות לכיוון תצפית מרהיבה על האיזור. טיילנו בין שדות אורז לשדות לוטוס, ומסביבנו צוקי גיר בולטים מהקרקע.. עד שהגענו למדרגות שמטפסות על אחד הצוקים.. לתצפית משגעת.. ממש מדהים.. צופים מצד אחד על הנהר שבו משייטות סירות תיירים ובצד השני השדות ובקצה הצוק פסל של דרקון, שבגללו כולם קוראים למקום התצפית עם הדרקון, במקום דאם סן האנג מואה – שזה משהו כמו ׳מערת ריקוד בריכת הלוטוס׳. באמת בבסיס הצוק יש גם מערה קטנה:)

בדרך למטה טיילנו בין בריכות הלוטוס, ועפנו על החקלאים עם הכובעים הויאטנמים המסורתיים שלהם, וכמה שהויאטנאם הזאת יפה.

---

היות ויש לנו שכנים נחמדים גם נהננו מערב ויסקי ובירות בחצר. מזמן לא נהננו מחברת מבוגרים וזה תמיד תמיד משמח וכיף מאוד!

בבקר הבא לצד השקשוקה (ברור שרק אני אוכלת אותה.. נכון?) רובי שם לנו בטלויזיית חדר האוכל שירים חסידיים שמשום מה שודרו בטלויזיה הויאטנמית, ילדים קטנים עם פאות וקול גבוה ששרים ביידיש, המוסיקה והסיטואציה היו שילוב מוזר בדיוק כמו שזה נשמע.. רובי כמובן – היה מבסוט מהחיים!

עוד סיבה לשמחה וגאווה מצידו, היו שגל ביקש לאכול ארוחת בקר ויאטנמית של אורז ירקות מוקפצים וביצה (הוא פחות מתחבר לבאגטים, ובשקשוקה יש עגבניות..), רובי המבסוט כרכר סביבו מאושר וגאה ומדי פעם הצביע על גל והכריז – וויאטנם!!! וויאטנם!! לא תמיד צריך גוגל טרנסלייט 😁

אחר כך יצאנו לשייט בנהר.. כל מי שמגיע לטאם עושה שייט בנהר.. זה לגמרי אחד הדברים שחייבים לעשות פה.. אבל יש שני סוגים של שייט שיוצאים משני מקומות שונים, האחד – יוצא ממרכז הכפר שתי דק הליכה מההום סטיי שלנו. והשני יוצא כרבע שעה נסיעה ממנו, והוא נחשב כמובן ליפה יותר.. 

אני משום מה ממש רציתי לעשות דווקא את הפחות יפה.. נשמע לי פשוט ומגניב ללכת דקה מהחדר והמסלול שראינו מלמעלה מהתצפית של הדרקון נראה לי משגע.. 

הכל שם מאוד מאורגן ומסודר, יש משרד שבו משלמים מחיר קבוע, ושייטים יוצאים לפי סדר מסויים, לא יותר משלושה נוסעים לסירה, ויש אפילו חגורות הצלה..

לקחנו שתי סירות ויצאנו לשייט מקסים של שעתיים, שקט שלו ונעים בנופים המשגעים של האיזור, ראינו עיזים אוכלות בגבהים מטורפים על צוקים מטורפים, מלא שדות אורז ועברנו בתוך מערות שמתחת לצוקים. החותרים פה חותרים משום מה דוקא בעזרת הרגליים, ולתחושתי אפילו שיירת הסירות של התיירים שעושים את אותו מסלול, מוסיפה יופי לנוף ולא גורעת ממנו.. 

כשסיימנו את השייט הילדים רצו להתחשב בנו שנלך לאכול איפה שאנחנו רוצים, וביקשו שהם ייקחו אוכל בטייקאווי למלון.. לקחנו את הצעתם בשתי ידיים, וגם עיגלנו עוד פינות. מצאנו את עצמינו בגסט האוז מגניב של תרמילאים מגניבים עם בריכה מגניבה ומוסיקה מגניבה, והיינו מגניבים קצת בעצמינו והתיישבנו שם לבירה וקוקוס. 

למחרת לגל היה הסכם עם הילדים לעשות יום רגוע. יום שרק מתעסקים בו בתחביבים. אוריגמי ומשחקי חוץ ובריכה. אני העדפתי להינות עוד מהאיזור ורציתי לטייל לפגודה הגדולה בויאטנם, שהבנתי שהיא נמצאת במתחם שיש בו מקדשים יפים ועוד פגודות גדולות פחות. למתחם הזה קוראים באי דין, ולשם ביקשתי להגיע כשהגעתי למשרד התיירים שבאמצע העיירה.

אמרתי – באי דין, והם אמרו, בכיף טאי בין.. (עם מבטא זה נשמע בדיוק אותו דבר..!) ולא רק זה אפילו ניקח אותך לעוד מקום, וזה יעלה את הסכום הפעוט של 75,000 דונג.. ציוותו לי נהג חשמלית לעצמי, ולא אשקר שזה נראה לי קצת מוזר.. אבל זרמתי.. לקחו אותי למקום יפהפה עם מקדשים עתיקים חצובים במערות והנוף היפהפה של ה מקום, ובאמת שנהנתי ושמחתי שהגעתי לשם, ואז חזרתי לנהג, ואמרתי לו – באי דין? והוא אמר בחיוך גדול – טאי בין.. ונסענו.. הפעם אפילו הסתכלתי בגוגל מאפס.. נסענו בכיוון הנכון. 

אבל הגענו ממש מהר מדי למקדש אחר, די חדש בלי אופי ובקיצור – לא מעניין כלל. והנהג היה מבסוט טאי בין!! ואז הבנו שלא הבנו.. ושחשמלית בכלל לא יכולה להגיע לבאי דין, זה רחוק מדי. 

מוכרת התמונות שלפני כמה שניות ניסתה למכור לי תמונה, שמעה את השיחה, והציעה לי שבעלה ייקח אותי למקדשים.. תמורת סכום סימלי גדול פי ארבע מהמחיר של החשמלית, אבל הפעם בוודאות אגיע למקום הנכון.. (אל חשש יחסית למחיר הריאלי להגעה למקום הזה גם המחיר פי 4 הוא פעוט). אמנם היו לי ייסורי מצפון שכבר כמעט שעתיים אני מסתובבת להנאתי, אבל שעוד אפילו לא יצאתי לכיוון היעד, אבל שיחה קצרה לגל ולילדים הבהירה לי שדווקא ממש כיף בלעדיי ושאני יכולה להמשיך לי לדרכי.. 

לקחתי את הצעתה בשתי ידיים. נפרדתי מנהג החשמלית, ויצאתי עם מוכרת התמונות על הטוסטוס שלה לכיוון בעלה, כדי לעדכן אותו בשינוי התוכניות שלו להיום. את התמונות אגב, היא השאירה במקומן.. אין ספק שהם יחכו לה בבטחה.

אספנו את הבעל מהמקום בו הוא ישב במרכז הכפר. ונסענו לבית שלהם, שם היא ציידה אותי בבננה ומניפה ישנה שלה.. שלא יהיה לי חם, בעלה הצטייד בחליפות סערה לשנינו למקרה שיתחיל גשם (נשמע כמו הרעיון הכי רחוק מהמציאות באותו רגע, אבל הערכתי את המחשבה). ויצאנו לדרך..

אחרי התברברות קצרה בדרך הגענו באמת לבאי דין.. והיה ממש שווה לבוא!

וואו, עפתי שם.. מקדשים יפהפיים, ענקיים וחדשים.. עם בודהות עצומות ומוזהבות, לצד מקדשים עתיקים בתוך מערות על צוקים. מדהים. ברמת הטאג׳ מאהל ממש. נופים יפהפהיים של האיזור מהפגודה, ממש דמיינתי את המתחם העצום הזה בעוד 1000 שנים עם העצים המרשימים שכבר צומחים שם, ישתלטו עליו כמו על אנגקור ואט.. ואת הכל מלווה מוזיקה בודהיסטית נעימה ומרגיעה מהרמקולים שיש לצידי הדרך..

כשיצאתי משם אחרי שעתיים וחצי קסומות,כמו באות מוסכמת התחיל מבול.. ממש חזק. בן זוגה של מוכרת הציורים נתן לי את חליפת הסערה שלי, לבש אחת משל עצמו, ויצאנו על הטוסטוס להפלגה בין השלוליות חזרה לטאם קוק. 

בטאם קוק אגב לא ירדה אף לא טיפת גשם:)

את גל והילדים מצאתי מבסוטים בבריכה ובשמחה פשוט הצטרפתי. משם הלכנו לאכול באן מי צמחוני טעים (באן מי זה סנדויץ. או לחם. כל סנדויץ בבאגט נקרא באן מי, והם נמכרים במחירים סמליים בכל מקום.. ). 

אל חניית האוטובוסים במרכז העיירה, מגיעים כל ערב איזה שלושה אוטובוסי קריוקי, עברנו על ידם כמה פעמים, והם נראו מסכנים משהו.. עומדים להם אחד ליד השני מהבהבים באורות צבעוניים, וחוץ מזה בודדים לגמרי.. שלושה אוטובוסים! כאילו שאחד לא מספיק.. כשסיימנו את ארוחת הערב באותו יום, גל זרק לי שהוא ייקח את הילדים לחדר ותכף יצטרף אלי על אחד האוטוסובים.. חשבתי שהוא וודאי צוחק, אבל זרמתי. והתפתח ערב מעולה של קראוקי עם נציגים מאוסטרליה, בלגיה וצרפת.. שרנו בטירוף שלנו והיה ממש ממש כיף!! התרומה הישראלית שלנו לרפרטואר היתה ׳תגיד לי מי לא יבוא׳ של אברהם טל שהיה מרים ומשמח ותפס חזק 🤩

למחרת בערב היו לנו כרטיסים לנסיעת לילה באוטובוס 16 שעות להוי אן. העברנו יום רגוע בגסט האוס המגניב של הצעירים, פינג פונג ביליארד ושייקים..

אחד החסרונות באוטובוס לילה הזה שציפה לנו בערב, זה שהמקומות בו לא שמורים.. לא רצינו שיהיה מצב שנשב מרוחקים אחד מהשני, בכל זאת לילה, אז ביקשנו עזרה מהאחראי המקומי, שהבטיח לנו לעזור ושהוא יהיה שם. רק רצינו לעלות בהתחלה ולתפוס מקומות קרובים אחד לשני, כי האוטובוס מגיע כשכבר יש עליו נוסעים מהאנוי. בפועל כשהאוטובוס הגיע האחראי המקומי עוד לא היה, הנהג המקומי שלא מדבר אנגלית התחיל להעלות אנשים לפי מה שהתחשק לו, ומשום מה מנע מאיתנו בכח עד כדי איום במכות לעלות.. אפילו שהיו לנו כרטיסים, וגם הראנו לו אותם..

היה ארוע ממש לא נעים, ארוע יחיד מסוגו בויאטנם ובטיול כולו.. לא יצא (תודה לאל) שהרגשנו לא בטוחים בשום שלב לפני זה. אף אחד אף פעם לא צעק עלינו ובטח שלא איים עלינו במכות (אנחנו אנשים נחמדים.. למה שמישהו ירצה להרביץ לנו..) בשלב הזה כמובן שגם אנחנו כבר לא רצינו לעלות על האוטובוס.. נהג שמאיים במכות יכול מאוד להיות נהג שיכור.. לא לוקחים את הסיכוי לנסוע איתו, ובטח לא נסיעת לילה.. הרמנו קצת צעקות והיה קצת בלאגן, ובסוף החליפו לנו את הנהג ופינו לנו מקומות שהיו סה״כ סבבה. ויצאנו לדרך. 

הנסיעה סהכ עברה חלק, בקושי עצרנו כל הדרך, ואמנם ישנו די גרוע כי המיטות היו מאוד צרות, אבל הגענו להוי אן בסביבות 12. שמחים וטובי לב..

הגענו לגסט האוז מקסים ומפנק. שני חדרים מרווחים עם דלת מקשרת ובריכה.. פינוק אמיתי ב32 דולר ללילה. המיקום שלו קצת מרוחק מהעיר העתיקה אבל זה בא לנו ממש טוב.. האיזור כפרי ממש ליד שדות האורז, ויש אופניים בחינם מהמקום גם כדי לטייל בשדות וגם כדי להגיע לעיר העתיקה בכמה דקות. 

חוץ מזה במלון חיכו לנו כבר החברים שפגשנו בטאם קוק, שזה בכלל רווח נקי. 

איך שהגענו קפצנו להתרענן בבריכה, נהננו מזה שאנחנו בעיר אז הזמנו אוכל אלינו למלון. ואחר הצהריים יצאנו עם עומרי על אופניים לסיבוב בשדות. האורז כבר קצור פה. יש בריכות לוטוסים והמון ילדים שמעיפים עפיפונים בסופש.

למחרת הלכנו לעיר העתיקה. נרשמנו לאחד מסיורי החינם שהרבה ממליצים עליהם, ואנחנו תמיד מוצאים מליון סיבות ללמה לנו זה לא ממש מתאים.. החלטנו להתנסות בכל זאת והיתה חוויה חמודה לגמרי. אמנם הילדים אכן מיצו באיזה שלב וגל לקח אותם להפסקה ארוכה לנשנש משהו ברחוב, אבל יחד עם זאת עברנו במקומות העיקריים בעיר וקיבלנו הסברים מעניינים מאוד על החיים שם..

הוי אן, עיירה עתיקה ויפהפיה, בנויה על איים בין נהרות וקרוב לים. ובגלל זה היוותה מקום נהדר לנמל מרכזי וסוחרים מכל העולם שנפגשו בה וסחרו אלה עם אלה. בשלב מסויים הוקם נמל בדה נאנג הסמוכה והמרכז המסחרי עבר אליה. אנשי הוי אן כעסו על המצב והפרנסה שנגזלה מהם, עד שזמן קצר לאחר מכן החלה מלחמת ויאטנם, ועיר הנמל דה נאנג ספגה הפצצות קשות בעוד העיירה הקטנה הוי אן נותרה שלמה.. בזכות זה העיר העתיקה נותרה יפהפיה, מלאה בבתים צהובים נמוכים ופנסי משי צבעוניים שנדלקים בכל לילה וממלאים באווירה קסומה את העיר. 

בסיור נכנסנו לאחד מהמוני המקדשים הסיניים היפהפיים שיש שם, הסבירו לנו על ארבעת חיות הקסם הקדושות של הסיניים, הדרקון (דרקון מעופף בעזרת ריצה על העננים, אין לא כנפיים והוא לא דומה לדרקונים אירופאים שמוכרים לנו), הצב, הפניקס והאריה (שדומה יותר לנמר). הסבירו לנו ששפמנונים מתגלגלים לדרקונים כאלה.. ושיש אפילו פוקימון שפמנון שמתפתח לפוקימון דרקון!! במקדש מדליקים קטורת וכשהיא דולקת אפשר לבקש משאלה. לכן המציאו קטורות שדולקות במשך שלושה שבועות! את המשאלה כותבים על פתק שמחובר לבסיס שלהן והכל עובד.. מתחבטת אם זה יעיל יותר או פחות מפתק בכותל..

הגשר היפני המקורה, שחיבר בין החלק היפני לסיני ושהוא סמלה של הוי אן, נמצא עכשיו בשיפוצים, אז אין תמונה יפה משם, אבל גם הוא היה כלול בסיור.. למדנו בו איך שהוי-אן היתה מחולקת לשכונות בהתאם לאוכלוסיה המקומית – סינים, ויאטנמים, יפנים ועוד, ושאת הגשר הזה בנו בין הרובע הסיני לרובע היפני ומכאן הוא קיבל את שמו. כשיפן בתקופת אדו נסגרה לעולם אז היפנים עזבו ועכשיו גם הרובע שהיה יפני הוא כבר מאוד עם סממנים סינים או ויאטנמים

חוץ מזה ביקרנו בבית עתיק שעדיין משמש כבית, וממש אפשר לדמיין את העיירה כולה בתקופות אחרות חיה בבתים כאלה, עם חצר פנימית שיש בה באר שמיים באמצע הבית. ומקדש לאלים שסוגדים להם לצד מקדש לאבות אבותיהם של הדרים בבית בחדר המרכזי. הם עוסקים במלאכת יומם, בה הם עוסקים כבר שנים, ההורים שלהם עסקו בה גם הם, גם הסבים שלהם. כנועים לרוחות השמיים. כשכמעט כל שנה יש הצפות וכל הרחוב וגם הבית עצמו הופכים לחלק מהנהר. (יש סימנים עד איפה הגיע השיטפון בכל שנה על קיר הבית). באופן מסורתי המבוגרים ישנים בקומה העלינה, עם כל המדרגות וכו׳, כדי שלא יצטרכו להספיק לרוץ למעלה כשמגיע השטפון.

לקחו אותנו להופעה חביבה, וגם ביקרנו בשוק. והיה אחלה סיור. 

כשהסיור הסתיים המשכנו להסתובב בעיר, התחיל להחשיך והמנורות הצבעוניות דלקו. על הנהר שטו מאות סירות שגם בהן מנורות צבעוניות. התחיל לרדת גשם, והכל היה קסום. כולנו השטנו נירות קטנים בסלסילות נייר קטנות על הנהר וביקשנו משאלות. פשוט, קסום!!

כשהתחיל הגשם תפסנו ״טרמפ״ עם מוכרת אוכל רחוב שהלכה עם העגלה שלה ומעליה מטריה ענקית. הלכנו איתה מתחת למטריה שלה עד שעצרה להציע את האוכל שלה לתיירים, אז קפצנו על ההזדמנות וביקשנו שתכין לנו גם מנה. היא לקחה משהו שנראה כמו דבש, ערבבה במשהו שנראה כמו קמח אורז והכינה מזה סיבים דקים דקים של דבש שנראו כמו משי. את זה שמה בתוך שני דפי אורז פריכים דקים דקים והוסיפה גריסי קוקוס מעל. קוראים לזה ״קוקוס משי״ וזה היה טעים מאוד!

למחרת נסענו לים. הצטרפו אלינו נועם ועודי וכמו כל דבר בויאטנם, גם פה – הופתענו לטובה. החוף היה יפה (דומה לחופים של הארץ, לא יותר..) המים היו נעימים, הגלים היו נעימים ואפילו אפשר היה לבנות ארמון בחול. מצאנו מסעדה חמודה מעל החוף שאפילו היתה בה בריכה. בקיצור היה ממש כיף ולמרות שחשבנו שנעביר שם גג שעתיים, העברנו שם יום שלם..

כשחזרנו לעיר שמנו את הילדים לנוח ונסענו לעיר העתיקה על האופניים, קיבלנו המלצה מחברים שהיו פה בסיור אוכל, על הבאן מי הצמחוני, שהוא הכי טעים בהוי אן (הכי טעים גם מהלא צמחוניים!). אכן היה טעים. המשכנו להסתובב בשוק ומצאתי חנות משקפיים שנראתה רצינית. 

היות וכבר השלמתי עם הצורך, נכנסתי לשם ועשיתי משקפיים חדשות, מולטי פוקל! השלמתי גם עם הגיל.. ויצאתי עם חיוך מרוח על הפרצוף.. היות ועשיתי משקפיים הרגשתי פטורה לגמרי מהצורך לתפור לעצמי בגדים, כמו שהרבה תופרים פה.. זו עיר של חייטים.. אין לי סבלנות לזה 🤷‍♀️

בערב שוב ישבנו בחוץ עם נועם ועודי לויסקי, לצד השומר של המלון, שכל ערב פורס לו כילה ומזרון על רצפת המסעדה בכניסה. 

למחרת נסענו לוינוונדרס. פארק ענק. ממש דיסנילנד באיכות.. יש בו פארק מים, לונה פארק, ספארי מהמם וגם הופעות תרבות.. ויש בו מעט מאוד מבקרים ככה שאין תורים לכלום. 

יש שני פארקים מדהימים באיזור. יש אחד ליד דה נאנג ובו יש את גשר הידיים המפורסם של ויאטנם. ממש תכננתי ללכת לשם. ויש את ווינוונדרס. כל המשפחות ששאלנו והיו בשניהם, המליצו חד משמעית על הווינוונדרס. מכל הבחינות. כיוון שעדיין רציתי להגיע לבנה הילס לראות את הגשר המפורסם התייעצתי גם עם צ׳אט ג׳י פי טי. היא הכינה לי טבלה שגם בה ווינוונדרס זכו בכל הפרמטרים.. אז הלכנו על הווינוונדרס. היה לנו יום נפלא. 

בסוף היום היתה הופעת מזרקות ומוסיקה עם אורות.. מושקע ומדהים מול אצטדיון עצום וריק.. היינו סה״כ 15 אנשים בהופעה. 

למחרת הוכרז על יום רגוע.. היינו צריכים קצת מנוחה. לכבוד המנוחה השקמתי בשש בבקר ונסעתי על האופניים לראות את החיים בעיר בשעות האלה. אני בדרך כלל ממש לא טובה בשעות האלה.. אבל חבר מהארץ עודד אותי ללכת לחפש אנשים מתאמנים בטאי צ׳י בפארקים בהאנוי. שם לא הספקתי אז החלטתי לחפש אנשים בפארקים בהוי אן.. דומה.. אבל לא מספיק דומה, כי מסתבר שבהוי אן לא מתאמנים בטאי צ׳י. הסתובבתי לי בשקט, נהנית מהשקט שלפני סערת היום.. שתיתי קפה קוקוס והצטרפתי למשפחה. 

חוץ מלהיות בבריכה של המלון לא עשינו הרבה, עד אחר הצהריים, אז יצאנו לאכול סושי בעיר. יש בה כל כך הרבה מסעדות מתוקות.. והילדים עפו על החזרה הרגעית ליפן..

אני חתכתי מהם מוקדם והלכתי לאסוף את נועם. היה לנו דייט בנות.. הלכנו ביחד להופעת מחול מטורפת. הוי-אן ממוריז. הופעה על במה ענקית במרכזה זורם נהר, ועם כמאה רקדנים שמתארים סצינות בהיסטוריה של העיר. עם תלבושות יפות, בכל רגע הפתיעו עוד ועוד פרטים ודמויות בקצוות שונים של הבמה ובתוך החלונות של הבתים בתפאורה.. היה כל כך אסתטי וממש מרשים. 

כדי להשלים את הערב יצאנו אחר כך לבירה. גילינו שבתשע וחצי העיר כבר סגורה ושקטה, אבל עדיין הצלחנו למצוא מקום חמוד.. והיה ממש כיף. 

בבקר למחרת קבענו סדנת במבוק בכפר אמנים קרוב. בעל המקום, בן למשפחה שעוסקת ביצירת חפצים ואומנות מבמבוק במשך שנים בדרכים מסורתיות. כיום משלבים כלי עבודה מודרנים וזה כמובן מייעל את מהירות העבודה בהמון. הבמבוק הוא חומר אידאלי, הוא צומח ממש מהר – מגיע ל30-40 ס״מ ביום! והוא חזק וקל, ויוצרים ממנו כל כך הרבה.. יש בערך 250 סוגים שונים של במבוקים בויאטנם, וכל אחד יכול לשמש לדברים אחרים. אחרי 4 שנים הם חותכים את הבמבוק ומשקיעים אותו לשנה בבוץ של הנהר. הבוץ והכימיקלים במים הופכים את הבמבוק ללא-אטרקטיבי למזיקים ואז הוא אידיאלי לעבודות גילוף ובניה.

לא בדיוק ידעתי למה לצפות ואיך יזרום, אבל היה ממש ממש מקסים. כולם ידעו לבחור מה הם רוצים ליצור מתוך מגוון הדוגמאות היפהפה שהיה שם. הילדים בחרו באינסטינקטיביות דברים בדיוק לרמתם.. עומרי הכין שפירית שמתאזנת על המקל שהיא עומדת עליו. הוא ראה כאלה ביפן ולא הסכמנו לקנות כי לא חשבנו שישרדו את המסע.. עידו ועופר הכינו כל אחד סירה, אני הכנתי אהיל למנורה וגל הכין חליל. הכל מרמת הבמבוק הגולמי ועד היצירה המוגמרת. עם עזרה מהמדריכים המקומיים. היה כיף ומספק עד מאוד!

חזרנו שוב ישר לבריכה. כל כך חם ולח בימים אלה, שהבריכה היא ממש הצלה.. 

אחר הצהריים גל ואני יצאנו ביחד להופעת קרקס במבוק. ההופעה לא מיועדת לילדים והם כמובן שמחו להשאר עם דודה נטפליקס בחדר.. היתה הופעה מרשימה ומיוחדת.. זו הופעה שניה ביומיים בשבילי ושתיהן הופעות ברמה גבוהה ביותר..

למחרת היינו אמורים לעשות סדנת בישול. ממש ציפינו, אבל גל חטף עוד חבר טפיל בבטן וזה לא התאים.. קבענו שננסה לעשות סדנת בישול במקום אחר והלכנו על אופציה פשוטה ומאפשרת יותר.. הלכנו שוב לים. שוב עם נועם ועודי. ושוב היה ממש ממש כיף!

הספקנו לחזור לסיבוב אחרון בעיר העתיקה, אפילו עשינו קניות!! (מתחילים להתכונן לחזרה הביתה.. מתחילים לאסוף חפצים שיזכירו לנו איפה היינו) אספתי את המשקפיים שלי.. וחזרנו לארוז. 

למחרת בשש בבקר יצאנו לשדה התעופה בדה נאנג, בדרך לקמבודיה – וזהו. גוד ביי ויאטנם..

היית טובה ומקסימה ועפתי עלייך ברמות אחרות. ממש התאהבתי❤️