21.4.23
על המטוס, תכף ממריאים לויאטנם. וואו, יפן, היית טובה אלינו..
את הפוסט הקודם סיימתי כשעזבנו את קיוטו לכיוון טאקאיאמה. טאקיאמה – עיירה נפלאה באלפים היפניים, שהתאהבנו בה בביקור הקודם שלנו פה והפעם החלטנו לחזור אליה לעוד חמישה לילות. יש בה פסטיבל מפורסם פעמיים בשנה, בפעם הקודמת פה היינו בו וזו זכורה לנו כחוויה נפלאה, הפעם בהחלטה מושכלת החלטנו לבוא דווקא שבוע לפני הפסטיבל, אז העיירה שקטה ונעימה, והמחירים בבתי המלון זולים בהרבה.. לא חשבנו שלילדים חשוב לראות עגלות מקושטות בין המוני אנשים, ואנחנו – כבר ראינו..
כל היום טפטף גשם.. הגענו אחרי נסיעה של כמה שעות באוטובוס ישיר מקיוטו. אוטובוס נח ומרווח עם שירותים כמובן. נוסעים במנהרות ארוכות, בין כפרים ונהרות. וכל שעה-שעתיים הנהג עוצר להתרעננות באחת מנקודות התרעננות על הדרך. בכל נקודה כזו יש עשרות מכונות קפה אוטומטיות, עשרות מכונות שתיה אוטומטיות, ועשרות תאי שירותים נקיים. איזה חמישים תאים לכל מין. כדי שלא יהיה קשה למצוא תא פנוי יש סימון נח שאפשר לראות מרחוק, אם התא פנוי או לא. חוץ מזה כמובן שיש גם חנות נוחות, מזכרות וקפה גדולה ומרווחת.
היפנים אוהבים לקנות אוכל בתור מזכרות. כנראה זה חלק מהעניין של הבתים הקטנים, שעדיף להביא אליהם מזכרות מתכלות. לכל עיר יש אוכל בצורה מסויימת שמייצגת אותה.. החנויות שעוצרים בהן בדרך, מלאות באוכל עטוף יפה כמתנה לצורך זה..
הגענו לטאקיאמה – והיא בשיא הפריחה.. יפהפיה. התמקמנו בחדר יפני חמוד באכסניה נחמדה וקרובה לרכבת. מחוץ לאיזור העתיק והיפה של העיר.
אחת מהסיבות שבגלל התאהבנו בעיירה המתוקה הזו, היא שכשביקרנו פה בפעם הקודמת, התגלגלנו לאיזאקיה מתוקה, שבעל המקום היה צעיר וחמוד, והוא ממש רצה ללמוד אנגלית, ואחרי הבהלה הראשונית כשקרא את הפתק שלנו עם כל מה שאנחנו לא אוכלים, הוא התעשת והצליח להכין לנו אוכל מקומי צמחוני מחמם וטעים טעים..
כשהחלטנו לחזור לפה, אחד הדברים הראשונים שגל עשה היה לנסות ולאתר את המקום בגוגל מאפס. היה לנו איזור בגדול של בין איזה רחובות זה היה, ותמונה ישנה אחת.. חיפש וחיפש – ומצא!!
אם כך אחרי קצת סידורים הכרחיים (סושי לילדים, ומצרכים לחדר), יצאנו אני וגל לאתר את המקום..
טאקיאמה השתנתה, כמו כל המקומות.. גדלה והתפתחה, אבל הכמה רחובות של העיר העתיקה עוד מתוקים ומקסימים. לא זיהינו את המקום שתכננו ללכת אליו.. הסתובבנו באיזור והוא אפילו לא נראה מוכר.. ובסוף מצאנו מקום מתוק אחר. מסעדה עם בעלי בית שמחים וחמודים, מומלצת בקרב הצמחונים והיתה ארוחה נהדרת.. נאבה, שזה מרק שמתבשל על השולחן שלך והובה מיסו שזו מנה ייחודית לטאקאימה של עלה בתוכו מיסו ומעליהם מבשלים עוד דברים גם על גזיה על השולחן – והיה מעולה!
למחרת היה יום קפוא ממש.. התלבשנו טוב אבל לא הסתובבנו הרבה, נהננו מהגסט האוז, ניצלנו זמן ללימודים ויצירה, ונהננו לנוח. אחד השוסים המגניבים ביפן, הוא שברב הגדול של מקומות הלינה, אם כבר יש מקלחת פרטית בחדר, כמעט תמיד זו תהיה אמבטיה.. אמבטיה זה בסיסי ביפן.. וגם נקיון שה בסיסי ביפן, אז האמבטיה נקייה.. וזה כל כך מחמם ומפנק בכל יום, ובעיקר בימים קפואים:)
בערב הילדים שיחקו עם החברים האיטלקיים שהכרנו עוד בקיוטו ופגשנו במקרה שוב פה, וכשעצרנו את עיסוקנו כדי לעזור לעשות קצת סדר באגף הילדים, הרמנו את המבט מהמחשב איתו עבדנו אל החלון שמולנו, וראינו שיורד שלג!! איזה מדהים ומרגש זה היה.. פעם ראשונה שהילדים רואים שלג נופל.. זה בכלל לא היה צפוי, וזה היה מדהים..
בבקר התעוררנו לגגות ויערות לבנים.. זה לא החזיק הרבה, אבל לנו, שלא מורגלים בכאלה מראות, זה היה קסום.. הבקר הזה היה שמשי וחמים, ואנחנו יצאנו לטיול קצר.
הצצנו במוזיאון שמציג את העגלות שיוצאות בפסטיבל והתרשמנו מהעושר והיופי, והמשכנו בין בתים ומקדשים יפנים עתיקים ויפהפיים ופריחה משגעת ממש. עלינו על גבעה חמודה והשקפנו על רכס מושלג מקסים.. והכי טוב – הגענו לגן שעשועים!!
בקיצור היה אחלה טיול לכולם.
למחרת כל הלוז תוכנן כך שאני וגל נצליח לאכול במסעדת סובה נודלס עתיקה, שפעילה כבר 125 שנים, באותו מקום, בבעלות אותה משפחה ועם אותו מתכון סובה. היום היא מגישה גם מרקים צמחוניים! והמקום מקסים מקסים, מעץ, ועתיק ויפני כל כך.. והיה לנו ממש מזל כי לא היה אפילו תור.. היה מושלם.
כשחזרנו לקחנו את הילדים לאכול סושי והמשכנו לטיול דרך העיר העתיקה, לגדות התעלות מכוסי סאקורה ובתי עץ המתוקים והקטנים.. לגבעה שבקצה הכפר לעוד גן שעשועים מרווח ונעים שכל כך נעים בו שלא המשכנו בכלל להמשך המסלול שתכננו.
במקום זה הפקדנו את הילדים ויצאנו שוב לאיזקאיה שגילינו לפני 15 שנים הפעם גם ממש הצלחנו להגיע אליה.. אנחנו מאוד התרגשנו בעל המקום מן הסתם לא זוכר אותנו, לא כל כך הבין בהתחלה מה הקטע שלנו, אבל הצלחנו להסביר לו בסוף והוא זרם עם ההתרגשות שלנו. הוא כבר מאוד יודע מה זה צמחונים עכשיו והוא לגמרי מתמודד בקלות. המנה שהוא אילתר לנו אז כבר חלק מהתפריט הקבוע שהוא מציע לצמחונים. והוא הכין לנו את אותה, והיה ממש כיף!
אחרי עוד יום רגוע של תכנונים להמשך וזמן ארוך למשחק בחוץ, השקמנו קום ויצאנו באוטובוס לטוקיו. הנסיעה בהרים היתה יפהפיה.. היה עליהם קצת שלג ומלא נחלים ומפלים מסביב, העצירה הראשונה אפילו היתה עוד באזור עם שלג, ושוב היתה שמחה והתרגשות..
אחרי כ6 שעות בדרכים, הגענו לשינג׳וקו, כנראה התחנת רכבת העמוסה ביותר בעולם.. והלכנו לאכול סושי..
משם המשכנו לאכסניה שלנו, פעם ראשונה שפירגנו לעצמינו שני חדרים ביפן, אלה היו אמורים להיות שני חדרים לשלושה, אבל הם פינקו אותנו כך שהיו בכל אחד מהם 5 מיטות.. עדיין שמחנו על קצת מרחב, לכל חדר היתה אמבטיה משלו, ואחרי שכולנו עשינו אמבטיה, אני ועומרי הלכנו לפארק הקרוב להעיף מטוס שהוא קיבל במתנה בטאקאיאמה ולהוציא קצת מרץ אחרי יום של נסיעות.. ואז גילינו שבפארק יש גן חיות, שמאוד מתגאה בדובי הפנדה שלו, ובאמת נזכרנו שמהרגע שירדנו בתחנת הרכבת בUeno שראינו ציורים ופסלים של דובי פנדה בכל מקום.. אמנם הוא כבר היה סגור, אבל זה עשה לעומרי הרבה חשק לחזור.
אז למחרת חזרנו.. וגילינו גן חיות עתיק, שעיקר גאוותו (חוץ מהפנדות כמובן) היא שזה גן החיות הראשון שחשב לייצר לחיות שבו סביבה דומה עד כמה שניתן לסביבה ממנה הם הגיעו.. ומשם זה נפוץ לכל העולם.. גילינו גן מלא בחיות מטורפות שלא ידענו שיש בכלל והן באמת נראות פעילות וחיוניות ושמחות ויפות (הפרווה שלהן בוהקת ובריאה) יותר מבכל גן חיות שאי פעם יצא לנו לבקר בו. ממש הפתיע לטובה!
משם המשכנו לצהריים באיזור של שוק שנמצא מתחת לתחנת הרכבת הקרובה, שהיה עמוס וצבעוני ולגמרי ייצג את המקום המטורף שנמצאנו בו – טוקיו..
ובערב אני וגל רצינו לאכול ראמן צמחוני.. מצאנו באפליקציה שרק פה באמת התחלנו להשתמש בה ההאפי-קאו (יעני הפרה השמחה), אחד קרוב, עם המלצות מבטיחות, והתאכזבנו למצוא בו תור מטורף ארוך פי כמה מ5 המקומות ישיבה שיש במסעדה.. ממש נראה שלאנשים זה סבבה לחכות שעה-שעתיים בתור למסעדה… אז הלכנו לאכול פלאפל.. מסתבר שאנחנו באיזור עם הרבה מסעדות טורקיות.. והאמת היא שכל כך מזמן לא יצא לנו לאכול פלאפל שזה הרגיש לגמרי אקזוטי וממש טעים!
למחרת לקחנו את הילדים לאחד המקומות שבעינינו הכי מייצגים את ההקטיות של טוקיו – לשיבויה. למעבר החציה העמוס בעולם., היה עמוס ומלהיב ומרגש וקצת מטריד, שזו אולי מהות ההגדרה של טוקיו…
ואז חליתי.. ושכבתי במיטה יום שלם, כשגל הסתובב בחוץ בגשם עם הילדים.. הם הלכו לפוקימון סנטר בטוקיו (אחד מ4) ושיחקו בו שעות.. השקיפו על מגדל טוקיו, וחזרו עם סיפורים על חנות סכינים מטורפת, שהסכינים בה כל כך חדות שהם חותכים עגבניה בלי שיצא ממנה שום מיץ וגזר לעיגולים בעובי של נייר..
ולמחרת פגשנו את סבתא!
אמא של גל הגיעה עד יפן כדי לפגוש אותנו.. כמה התרגשנו ושמחנו..! היא הגיעה אלינו הישר משייט שעשתה בין הונג קונג, טאיוואן ליפן ובילינו יחד חמישה ימים נפלאים..
כבר בעשר בבקר נפגשנו בבית קפה שגל איתר מבעוד מועד כמקום שנח לכולם להגיע אליו, גם מהאכסניה שלנו וגם מהרציף בו דליה עגנה, הוא מרווח מספיק כדי לקלוט אותנו עם כל התיקים שלנו והוא גם מאוד קרוב לחברת ההשכרה ממנה שכרנו רכב..
אחרי פגישה משמחת ומרגשת, המשכנו ישר לאיזור האקונה. איזור מלא ביערות, הרים ומעיינות חמים. בדרך עברנו במנהרות הארוכות ביותר שנסענו בהן, והר פוג׳י התגלה אלינו במלוא הדרו.. נסענו בין הרים, מפלים ונחלים הכל ירוק ויפהפה, עיירות קטנות מפוזרות על צלע ההר לאורך הנחל. עצרנו באחת מהן לצהריים, והמשכנו ישר למוזיאון החיצוני של האקונה – מוזיאון לאומנות מודרנית, מקסים ממש.. יצירות יפות משולבות במשחקי ילדים והרבה מרחבים עצים פורחים, ולפינוק יש גם אונסן רגליים קטן. היה כיף ועזבנו רק כשסגרו..
משם המשכנו למלון קטן ומתוק.. שכשנכנסנו אליו קצת הרגיש כמו הוטל קליפורניה.. חיפשנו מישהו שיתייחס אלינו, בחוץ אורות צבעוניים קשטו את המבנה הקטן והעצים, ואמנם היה אור בקבלה, אבל כל השאר היה חשוך והיתה תחושה שאין שם אף אחד. נראה לי שבאמת רב הזמן היינו האורחים היחידים שם, אבל המקום היה מתוק, עם חדר משותף נעים (שיכולנו לראות וליהנות ממנו רק בבקר, כשהגענו בערב הוא היה מוזר וקר וחשוך..) ומארחת מקסימה, שרק רצתה לפנק אותנו, כיבדה אותנו באוכל שהכינה כל יום וגם בתה.. והבונוס – הר פוג׳י ממש מהחלון.
ובבקר יצאנו למקום מקסים שיש בו פסטיבל פריחה, עם שדות פורחים וההר המקסים ברקע.. וכמובן גם מלא אנשים שבאים להתרגש מהמראה.. בורכנו בימים נפלאים, עם ראות מעולה, שזה ממש לא מובן מאליו פה.. היה יפהפה.
משם לקחנו את סבתא לאכול סושי, כי גם לה מגיע.. אנחנו כבר מכירים את רשת הסושיות האהובה עלינו (אוכלים בה כמעט כל יום), שנמצאת בכל עיר גדולה ומכוונים ישר אליה.. כשנכנסים אליה – מקישים את כמות הסועדים למסוף קטן, שפולט פתק עם מספר השולחן שלך, אחר כך מזמינים את האוכל באמצעות מסוף – אייפד קטן על כל שולחן, האוכל מגיע על המסוע ישירות לשולחן שלך. ואז משלמים גם בעזרת מסוף נוסף..
פוגשים שם את המלצרים – רק כשהם באים לוודא שאכן הזמנו 9 רולים עם מלפפון – זה באמת חשוד.. ולפעמים אם צריך לחשב את החשבון (ברב המקומות עוד בא מלצר שסורק את הצלחות על השולחן ומגיש ברקוד שבעזרתו ניתן לשלם לבד בקופה, בשאר המקומות כבר ניתן לשלם ישירות על פי מה שהזמנת במסוף עצמו).
משם המשכנו לתחנה החמישית על ההר. יש 10 ׳תחנות טיפוס׳ על פוג׳י כשתחנה 10 היא בפסגה. תחנה 5 היא הגבוהה ביותר אליה ניתן להגיע ברכב. מה שהכי מגניב זה שבתחנה חמש יש שאריות של שלג, אז שיחקנו שם, כמה שרצינו וירדנו למטה. הדרך עצמה, על ההר יפהפיה. נוסעים בתוך יער, ובכמה דק שנסענו בו הצלחנו להבחין באיילים וגם בראקון מעמיקים ליער, וכדי שיהיה אפילו עוד יותר מגניב, היה שם גם כביש מנגן.. כזה שכשנוסעים עליו החיכוך של האוטו בכביש מייצר מנגינה.. היה כזה מגניב שהיינו חייבים לעשות פרסה ולנסוע שוב.. לקראת השקיעה הגענו לאגם קוואגוצ׳יקו. לעוד תצפית ושקיעה..
ובבקר למחרת פתחנו את הוילונות בחדר וראינו שההר נעלם כלא היה.. כוסה כולו בעננים.. נפרדנו בקידות וחיבוק מהמארחת החמודה שלנו ויצאנו לכיוון ניקו.
הדרך היתה ארוכה אבל הנוף יפה, עצרנו להתרעננות ותה בגינה יפנית מסורתית מקסימה שבתוכה עמד בית תה מסורתי מקסים.
גשם טפטף והמשיך לטפטף עד הלילה.. אחר הצהריים הגענו לאכסניה מהממת, אני קוראת לה אכסניה כי היא היתה מאותה הרשת של האכסניה שישנו בה בקיוטו, אבל היא הרגישה יותר כמו מלון ספא.. יושבת על הר ירוק מעל נהר כחול בהיר, החדר המשותף שלה כל כך יפה ועם מוסיקה מרגיעה של ספא, סטייל מצפה הימים.. החדר שלנו היה חדר יפני מסורתי, כזה שיש בו שולחן יפני נמוך על הרצפה במרכז במהלך היום ובערב מזיזים אותו הצידה ומכסים את הרצפה בפוטונים לשינה. היו מקלחות משותפות רגילות, אבל היה גם אונסן מפנק.. רותח, שיש בו גם חלק חיצוני, ביער מעל הנהר.. היה שם קסום.
בערב אני וגל הספקנו לצאת לאיזאקיה קטנה מקומית וחמודה, עם שני מארחים מבוגרים וקהל לקוחות שכונתי. אחריה אני התפנקתי באונסן, בחוץ, לבד, כשהאויר קפוא וגשום ואני במים רותחים.. מהמם. בזמן שגל הכין לילדים ארוחת ערב.
למחרת יצאנו לראות את המקדשים של ניקו. בניקו יש את המוזליאום לשוגון טוקאגאווה משהו, וגם מקדשים עתיקים מסביבות שנת 700 לספירה. הכל באותו המתחם, ומגולף בעץ מלא בפרטים, והכלל צבעוני ומקושט בזהב. וזה יפהפה! כדי להעצים את היופי ננטעו במתחם עוד בזמן הקמתו, עצי קריפטומריה, שפעם כינו אותם ארז יפני, והם עצומים ומרשימים..
בדרך לארוחת צהריים עצרנו בגשר שינקיו היפהפה, ואז גילינו שכל עניין ארוחת הצהריים יותר מאתגר היום בגלל איזה חג.. ונאלצנו להסתפק בארוחת סבן אילבן..
המשכנו את היום בתצפית למפלים יפים, שהדרך אליה עברה ביער יפהפה.. ומזמן לא ציינתי פריחה – אבל זה לא אומר שאין אותה..
עוד ערב נעים עבר עלינו בחדר המשותף, לצד שולחן יפני נמוך עם מנגנון חימום רגליים מתחתיו ולמחרת יצאנו לכיוון טוקיו.
בטוקיו הזמנו עוד לפני כשבועיים כרטיסים לטים לאבס (כל הכרטיסים מוזמנים לפחות שבועיים מראש), מוזיאון אומנות מודרנית מיוחד עם מיצגים מאוד מיוחדים שכוללים אורות ומים, והמבקרים עוברים דרכם. חוויה ממש מיוחדת שמורגשת בכל החושים. נהננו! בגדול הרגשנו שיפן מנגישה לנו יותר אומנות מכל מקום אחר שהיינו בו, והופתעתי לגלות שכולנו מאוד נהננו מזה.
ואז כבר היה ערב, והספקנו רק לעצור לקצת לקניות כדי שדליה תוכל להביא קצת מתנות לנכדות שמחכות בבית, ונסענו לשדהת. להפרד מסבתא.
דליה – תודה רבה על זמן איכות, נעים ומפנק, על הרבה טיולים ביחד, על זמן משחקים איכותי עם הילדים, ועל המון ביסלי ובמבה ❤️
החזרנו את האוטו, וחזרנו למצב של תיקים על הגב ולקחנו שתי רכבות לאכסניה שלנו ללילה, רק לקראת 21:00 הגענו לחדר הפשוט פשוט שלנו בטוקיו, ללילה האחרון ביפן.
ובין לבין, תמר, האחיינית המהממת שלי התגייסה.. וכל המשפחה ליוותה אותה לבקו״ם.. אנחנו ליווינו אותה בלב! תמר שלי – שיהיה שירות קל ונעים!
שירה👸
איזה כייף לקרוא ושוב להתרגש יחד איתכם.
והתמזל מזלי לחוות ימים קסומים עם משפחת התרמילאים המטיילים הכי מיוחדת בתבל…. סקרנות עם ים של אנרגיות בלתי נגמרות.
אלופים שלנו😘
הוי יפאן יפאן
מקווה שהנחיתה שלכם בישראל תהייה רכה
😄💕💋