מגשימים את החלום… זה החלום שלי שנים..

אני ידעתי מתי גל משתחרר ומה יהיו הגילאים של הילדים כמה זה יהיה מושלם, פשוט מושלם לצאת בגילאים האלה, כל כך מזמן.. עוד לפני שהיו כל הילדים בכלל.. ואז היה צריך שזה יהיה גם החלום של גל.. וזה לא בדיוק היה.. הוא שמח לצאת, אבל ל3 חודשים.. אפשר גם חצי שנה..

בסוף התפשרנו על שנה 🙂

אבל אז הגיעה הקורונה, ועירבבה לנו הכל.. ואי אפשר לתכנן יעדים ובכלל עדיף לצאת או .. ..לדחות למצב יותר טוב, ואז מבינים שבעצם אנחנו לא יודעים מתי יהיה יותר טוב, ושצריך להמר.

אז אנחנו מהמרים.. שיהיה לנו בהצלחה 🙂 את היעד הנוכחי (שאנחנו מאוד מקוים שכשיגיע הרגע גם נוכל עדיין לטוס אליו ולא יתחדשו הגבלות כלשהן) בחרנו פשוט כי היה מבצע מדהים באל על.. ועוד רגע צריכים לפנות את הבית, כי מצאנו שוכרים שהם בול מה שאיחלנו לעצמינו, רק שהם צריכים את הבית חודש וחצי לפני שאנחנו יוצאים.. התפשרנו, פשוט נצא לפני. כאילו, זה היה נשמע פשוט לפני חצי שנה כשסגרנו איתם.. אבל עכשיו כשעוד שלושה שבועות אנחנו מפנים את הבית, זה נראה פחות ופחות פשוט מרגע לרגע..

וכל מה שקראתי, בכל הבלוגים שקראתי בשקיקה בשנים האחרונות על כל משפחה מטיילת שמצאתי, על התקופה המלחיצה של כל הסידורים הבלתי נגמרים לפני הטיסה, פתאום אני מבינה כמה זה באמת באמת מלחיץ, ועמוס כל כך. ורק עכשיו הבנתי, שבעצם כל מי שאמר לי שאנחנו אמיצים שאנחנו עושים את זה.. ממש ממש צדק. כי אני לא הסתכלתי עלינו כעל אמיצים, אני הסתכלתי עלינו כעל אנשים שמקבלים החלטות שקולות, אני חשבתי שכל מי שיבין במה טיול כזה כרוך יבין שהוא בעצם אפשרי ולא משהו כל כך אמיץ.. בקיצור עכשיו אני מבינה שבעצם הם צדקו כולם.. אנחנו באמת אמיצים.. ועכשיו בקורונה, אפילו אמיצים ++.. אז אם כולם צדקו, אז הם כנראה גם צדקו בזה שאמרו שברגע שמגיעים לשדה תעופה, יש איזה רוגע.. אז בהצלחה לנו עם זה.. מחכה מאוד כבר להגיע לשם..

אז בינתיים פה טובעים בטבלאות אקסל עם משימות.. שמצד אחד נראה שהם לא נגמרות ואולי אפילו מצטברות כי נזכרים בעוד דברים, אבל מצד שני גם מסמנים כמה וי-ים כמעט כל יום.. וכנראה זה יתכנס סוף 🙏🏻