מאיפה מתחילים…?
אחרי כמה חודשים משוגעים בטירוף, שהתכנסו לחודש וחצי פסיכיים בסופם, בהם ניסינו (והצלחנו, האמת!) לעשות את כל המשימות שדחינו במשך שנים – כי עכשיו לא נתפנה אליהם שנה, וללכת לכל הרופאים האפשריים ולכל הבדיקות האפשריות עם כל הילדים וגם איתנו, כי עכשיו לא נלך אליהם שנה.. ולפנות את הבית כי צריך ולעבור לאבא שלי (האלוף! שאירח אותנו בצורה הכי מדהימה ומחבקת ומאפשרת שקיימת בכלל), לארוז לפי – מה משאירים ארוז בארגזים מאופסן בבית שלנו שמשכירים אותו, מה לוקחים לאבא שלי, כי נצטרך בחודש וחצי הקרובים ומה נצטרך לטיול עצמו.. ותוך כדי גם לנסות להבין אם היעד שבחרנו בלהט הרגע – תאילנד, שאנחנו מאוד אוהבים ומאוד רוצים להגיע אליה, אבל מצד שני היא גם מאוד מגבילה מבחינת הקורונה, אבל מצד שלישי זה שהיא מגבילה זה גם אומר שהיא בטוחה יותר.. הוא אכן היעד הנכון לנו בתופת קורונה זו.. ולחסן ילדים שבחרדות ממחטים, וגם לעבוד תוך כדי ממש עד הרגע האחרון, וכיתה א׳ גם את זה הספקנו לכמה ימים.. והשחרור של גל, וזה מרגש כל כך, ורוצים לציין גם את זה בצורה מיוחדת, ותוך כדי זה כמובן לתמוך בילדים שעוברים תקופה מוזרה מאוד והולכים אל הלא נודע בעקבות ההורים המשוגעים שלהם שמבטיחים להם שיהיה כיף ושווה להם לקחת את הצ׳אנס הזה בעיקר בשביל לא ללכת לבית ספר.. ויום כיפור מגיע עם מה שנלווה אליו, ונפרדים מכולם לפני שנכנסים לבידוד, כי הדבר הכי גרוע שעוד יכול לקרות לנו זה שנתגלה חיוביים בתאילנד. אני באמת לא זוכרת את כל מה שעשינו, אבל כל לילה שנגמר התפרקנו לגמרי בשינה טרופה ומלאת מחשבות על מה יהיה ומה עוד צריך לעשות..
במסגרת הבדיקות של כולם לקחתי את עומרי לרופאת שיניים, היא לא הצליחה לעשות לו צילום כי הוא קצת הרגיש לא בטוח וירק את הדיסקית של הצילום מהפה, אבל היא אמרה שהבדיקה תקינה ושצילום נעשה כשהוא יגדל. שבוע וחצי לפני הטיסה עומרי אמר שכואבת לו שן אז מצאנו את עצמנו בתור חירום שניה לפני הטקס פרידה של גל מהענף ובערב יום כיפור עומרי הספיק לעשות 3 סתימות מתוכן טיפול שורש ובבקר הטיסה עוד 2 סתימות! הוא היה ממש גיבור, אני בהלם שעוד הספקנו את זה..
והאריזות.. 3 ימים אינטנסיביים ע״פי רשימה מפורטת שהוכנה המון מראש.. ותוך כדי התקפי חרדה קטנים וגדולים ומחשבות כמו.. היה לי חלום, זה אחלה, אבל מה אנחנו מטורפים??? מזל שבכל הבלוגים שקראתי כתבו שכשמגיעים לנתב״ג הכל נרגע.. אז חיכינו להגיע לנתב״ג..
יומיים לפני הטיסה בדיקת קורונה. וההתרגשות מטורפת, והפרידות האחרונות (ממרחק שני מטר בחוץ..) מרגשות מאוד, קפה אחרון עם אבא במרפסת, שניה לפני שהמונית באה לאסוף אותנו, והופ – הגענו לשדה״ת.
אז תנו לי להגיד שלפחות מנקודת המבט שלי – לא היתה שום רגיעה בשדה התעופה.. הילדים חלקם מתרגשים במקסימום וחלקם גם עייפים במקסימום, ואנחנו מנסים לנהל את הכל בצורה רגועה אבל גם אנחנו מתרגשים במקסימום.. הרגיעה אצלי הגיעה כשהגענו למלון בפוקט.. אחרי כל הבדיקות של כל האישורים והבירוקרטיה שעמלנו עליה (גל אסף את כל המסמכים מסודר והיה חלק), ובדיקת הקורונה בהגעה, אחרי שהגענו למלון פה, וראינו שהוא נעים, החדר נעים וגם המלון נראה הרבה יותר תאילנדי מבתמונות (חששתי שארגיש שאני באילת), אחרי שהזמנו אוכל (כי אסור לצאת מהחדר עד שנקבל את תוצאות הבדיקה מהשדה) והוא היה טעים וכולם נראו שמחים והיה לנו קצת זמן לשחק ביחד לפני שקרסנו למיטות (היעד שלנו היה שהילדים לא ירדמו לפני 20:00) ואחרי שאני וגל עוד הספקנו לשבת ביחד לויסקי במרפסת..
אבל רגע – אגיד גם חצי מילה על הטיסה עצמה – כשעופר ראה שלכל ילד יש מסך עם משחקים לזמן בלתי מוגבל שמחובר לכסא שלפניו הוא חייך מאושר ואמר שהוא דוקא יכול להתרגל לזה, ולפני שניתקנו אותם מהמסכים שילכו לישון ב1:00 הוא רק וידא שכשיקום עוד נהיה על המטוס.. חוץ מזה עידו החמוד הקיא פעמיים, פעם בכניסה לשירותים.. ופעם כמו תותח לתוך שקית 🙂
ב7:20 בבוקר למחרת קיבלנו טלפון מהקבלה שאומר שכולנו שליליים לקורונה ויכולים לצאת מהבידוד שלנו בחדר. כולם עוד ישנו חזק.. עומרי התעורר להקיא ב8:00 הוא היה מעוך ורעב כי לא ממש אכל כנראה מהתרגשות, בימים האחרונים וב24 שעות בפרט… נתנו לו תה עם הרבה סוכר והכרחנו אותו לאכול שליש לחמניה בלי כלום, ופתאום הילד חזר לחיים והמשיך לקריין את המחשבות שלו 🙂
ב10:25 יצאנו לארוחת בוקר שנסגרת ב10:30. אנחנו כמעט לבד פה במלון, הארוחה מוגשת על שפת הים. בבקר יש גאות והגלים מגיעים כמעט עד אלינו. סוער ומסעיר ומרגש! החוף עצמו מקסים, תחום בג׳ונגלים משני צדדיו כמו שאני אוהבת, הבריכות של המלון מזמינות בטירוף והשמש זורחת לכבודינו!! החלטנו על יום רגוע. שניה אחרי הביס האחרון כל הילדים היו כבר בבריכה.. ונשארנו בה שעות.. האמת היא שבשתיים מתוך ה6 הבריכות שבמלון..
היה חמים ונעים ומושלם.
ב14:00 בערך הלכנו לפאמילי מארט הצמוד למלון, לקנות קצת אוכל ולהתרשם ממה שיש פה ואחר כך חזרנו קצת לחדר. בערך ב16:00 יצאנו שוב לטיול על החוף, בכיוון דרום, היו מלא סרטנים על החוף והגלים היו נעימים, עצרנו לשייקים וניסינו לבדוק אם יש כניסה לג׳ונגל שבקצה החוף, לא זיהינו כניסה נוחה כזו, אז עצרנו לאכול ארוחת ערב תאילנדית על החוף, במסעדה שכל כך שמחה לראות אותנו. הם מאוד שמחים שהמקום חוזר לחיים, וסוף סוף אפשר להתפרנס שוב.. כולם לבביים ונחמדים ורואים שזה ממש אמיתי ולא בשביל התיירים. הילדים הסכימו להתנסות קצת באוכל תאילנדי והיתה אווירה פשוט קסומה.. חזרנו לחדר רק לקראת 22:00 וסיכמנו שהיה יום מושלם.
היום, כבר היום השני בתאילנד, לאור ההצלחה של אתמול תכננו יום מאוד דומה 🙂 הלילה ישנו כולנו מאוד חזק והתעוררנו בזכות השעון המעורר של גל רק ב9:20.. הכל בחוץ היה רטוב והשמיים אפרפרים. לבשנו בגדי ים והלכנו לאכול ארוחת בקר 🙂 מהבריכה ראינו את השמיים השחורים מעל הים, גל ועומרי הלכו לראות את הסופה המתקרבת וחזרו בריצה אחרי שהחול הכה להם בפנים.. תוך שניות היתה סופה חזקה גשם מטורף ורוח חזקה. אני והקטנים נשארנו במים של הבריכה כדי להתחמם בהם בזמן שגל ועידו הלכו להביא לנו מגבות.. חזרנו לחדר עד שיעבור זעם. ויצאנו שוב לטיול, הפעם לכיוון צפון. לא התקדמנו הרבה כי מצאנו מסעדה חמודה חמודה, עם נדנדה ענקית וטרזן עוד יותר ענקי ופשוט העברנו שם אחר צהריים וערב מקסים עם אוכל מעולה ואווירה מושלמת. בדיוק האווירה שחלמנו עליה של ילדים משחקים על החוף מאושרים ואנחנו איתם, פנויים אליהם, שמחים איתם.
