17.10.2021
את ארוחות הבוקר שלנו בקו סמוי אכלנו כל בוקר במלון השכן שבו ישנו לפני עשר שנים, מסעדונת קטנה, רק כמה שולחנות פלסטיק על הים, והאוכל מעולה. בילינו קצת זמן במלון, אבל היה די סגרירי.
אחרי חיפושים מרובים גל הצליח לשכור רכב, ויצאנו גם לסיבוב בסביבה.. קודם יצאנו לצ׳אוונג, להתרשם ממה פתוח עכשיו ומה לא. לא התאפקתי ופתחתי בנאום של – ״אתם רואים את החוף הזה? כשאני הייתי פה בפעם הראשונה עוד לא היה פה כביש.. ״ החוף כל כך ריק שרואים פתאום גם כמה הוא יפה.. כל מיני רוכלים ישר מאתרים אותנו וכל כך רוצים להתפרנס.. מי שרצה נכנס לטבילה קצרה במים המפתים, והמשכנו בדרכינו. ארוחת צהריים היתה מקדונלדס באוטו, ובכללי זה הוכתר כיום שאכלנו בו הכי הרבה בטיול.. כל כך התרגשנו מכל האפשרויות, ובכלל הרגשנו שמגיע לנו אוכל חם ומפנק..
משם המשכנו לביג בודהה של סמוי, וגם פה, אפילו שהיינו בו לא פעם בעבר, נראה היה שהרבה יותר יפה, בזכות כמות הפרטים שאפשר לשים לב אליהם, כשהמקום כמעט לגמרי לרשותנו. ועוד דבר מרגש שקרה פה – מצאנו את המטמון הראשון שלנו בתאילנד 🙂
כשחזרנו למלון, עומרי זיהה סנאי מטפס על העץ מחוץ לחדר שלנו.. פעם ראשונה שהוא רואה סנאי 🙂 אחר כך הילדים הלכו ״להאכיל״ את הדגים והצב ששוחים בבריכונת מחוץ לחדר בעלים שהם קוטפים להם בגינה.. הם כנראה באמת אוכלים את זה.. כי אחרי כמה שעות כל העלים נעלמים.. והמשכנו לבריכה.
מאכילים את הדגים 
שלוה 🙂 
חבר 
מחפשים את הצב
אחרי מקלחת מחממת ומפנקת, גל חזר ממסאג׳ והכריז שהוא מצא לנו מסעדה מושלמת לארוחת ערב.. מסעדה בצ׳וואנג, שיש לה תפריט שלם טבעוני, וגם מבחר גדול של אוכל צמחוני. אכלתי שם את אחד ההמבורגרים הצמחוניים הכי טעימים והכי ענקיים שאכלתי אי פעם.. יצאנו משם כולנו ובפרט המבוגרים, עם תחושה קלה שאכלנו קצת יותר מדי.. הבטחנו לילדים טיול לילה אז ניסינו לעצור במשהו שנראה כמו שוק לילה מגניב, אבל מקרוב גילינו שהוא לא כזה מגניב, אז נכנסנו לסבן אילבן הקרוב לגלידה לילדים ועשינו את מה שבאמת רצינו לעשות – חזרנו לחדר..
לאחרונה הילדים פיתחו תחביב, בנסיעות הם סופרים את הסבן אילבן/פאמילי מארט שהם רואים.. מספק אחלה תעסוקה!
18.10.2021
היום יצאנו לכיוון הגרנד פאזר/גרנד מאזר רוק (אבני סבא וסבתא, שוב כותבת בעברית כדי לא לעבור שפות שיבלבל פה את הוורדפרס, עמכם הסליחה). חשבתי שסלע גדול בצורת בולבול ישעשע את הילדים, אבל משום מה הם ממש לא התלהבו מאתר תיירות #2 בקו סמוי (שבו אפילו היו הרבה תיירים!) , ועומרי הסביר שזה אפילו לא מנומס, כי בולבול זה איבר פרטי… נו שויין, המשכנו למקום אחר 🙂
הנוף 
כיוון שהנוף לא מעניין אז השתעשנו בדברים אחרים
הגענו למקדש שהוקם במקום שבו נמצא פעם ע״פ האגדה כמובן נחש גדול ומוזהב, היה שם איזה כנס עם הרבה אנשים (אולי סוג של שבעה תאילנדית) אז רק התרשמנו במהירות, אכן מקום יפה.. מצאנו את המטמון השני שלנו בתאילנד והמשכנו למקום אחר.
המקום האחר היה חוף שומם באיזור שלא ממש מגיעים אליו בדרך כלל. מלא אלמוגים וצדפים ממלאים אותו, ובקצה שלו יש כמה סלעים שיוצרים סוג של מערה, שסגרו אותה בקיר ועשו שם מקדש קטן. אומרים שנזירים באים לעשות בו מדיטציה, אבל עכשיו הם לא באו.
משם המשכנו לעוד מקום שהגענו אליו בזכות המטמונים, חוף עוד יותר נידח, שאם יודעים לאן ללכת ממנו מגיעים בהליכה קצרה למכרה ברזל נטוש. מקום מפתיע כי ליד החוף יש אקליפטוסים גדולים במקום דקלים ויש תחושה קלה גם מהצמחיה שבכלל הגענו לכנרת.. אבל לא..! בין הילדים התפתחה שיחה על מתכות וברזל, והבנו שהם קצת מבולבלים, אז ישר פתחנו את הטבלה המחזורית והסברנו להם על מה זה יסוד וכמה סוגים של יסודות הם מתכות.. ואיך סדרו את הטבלה המחזורית בצורה כל כך חכמה ומה זה פרוטונים ואלקטרונים. והפרט הכי חשוב בשיעור – הזכרנו להם שאמא שלי היתה מורה לכימיה, ושהיא לימדה אותי את כל זה. הם ממש מתעניינים בכל מידי דברים קטנים שיוצא לנו ללמד אותם בדרך.. ממש צמאים למידע.. יצא מדהים שבערב, סיפרתי להם את הספר שאנחנו מקריאים עכשיו לפני השינה, ובדיוק הסבירו בו איך ככל הנראה גילו את הפלדה וכל מיני תכונות של ברזל והכל התקשר בול למה שדיברנו בצהריים..
מטמון במכרה ברזל 
אחת הנוצות היפות! 
משם חזרנו לחדר, לקצת זמן בריכה/ים ופינוקים. גל ועידו רצו על החוף, הקטנים היו בבריכה, ואני קראתי קצת ספר. ואז חשבתי לעצמי שמגיע לי גם מסאג׳, אז הלכתי לבנות בפינת החוף, נראה לי שאתמול הן לא היו פה. וביקשתי מסאג׳… האישה שדיברתי איתה, פרצה בצחוק כל כך נרגש, לדעתי היו לה דמעות בעיניים.. כנראה הן לא עבדו יותר משנה בגלל הקורונה. אני הייתי הלקוחה השניה שלהן והן לא ידעו את נפשן מרב אושר – יש להן קאסטומר! התרגשתי איתן..
19.10.2021
שלושה לילות בקו סמוי עוברים כל כך מהר!!!! קצת התבאסנו לעזוב את המקום המקסים הזה, אבל את המקומות לקו פנגן סגרנו כל כך מזמן. וה19 נשמע לנו אחלה תאריך אז. אז זה מה שיש.
אחרי ארוחת הבקר גל ועידו (בעזרתי) שיחזרו תמונות שלהם מלפני 10 שנים.. חמודים! קבלו!
ויצאנו למזח לספיד בואט לקו פנגן. חצי שעה ואנחנו פה. ממש זריז.
הגענו לסילאן – מלון דירות בצ׳אלוקלאם. כפר מתוק בצפון האי. דירה מתוקה, חוף מקסים… שלוה!
כשהגענו לא ראינו אף אחד. וכבר התחילו מחאות על זה שזה לא מה שהבטחנו שזה.. אבל כשחזרנו מהסיור הקצר וארוחת הצהריים למלון, מצאנו בריכה שלאט לאט התמלאה בילדים מדברים עברית, ואנשים נחמדים ששומרים עליהם.. הילדים לא יצאו מהמים איזה 4 שעות, וכל כך נהנו שיש להם עם מי לשחק ולדבר.. וגם אנחנו נהננו שיש לנו עם מי לשחק ולדבר..!
עכביש שישב מעלינו במסעדה שאכלנו בה צהריים 
מצאנו את הצדף הכי גדול בעולם 
החוף 
ארבע שעות בבריכה!
הילדים היו מאושרים כששיחררנו אותם מהצורך ללכת לאכול במסעדה, והבאנו את האוכל עד אליהם, כי הם היו גמורים מעייפות.. חיסלו 3 פיצות מהמסעדה האיטלקית שאיזה איטלקי חמוד פתח פה, והלכו לישון..