16.12.2021
שוב ימים שכשאני באה לכתוב בהם, מרגישה שעברה כבר שנה, ומליון דברים שאפספס ואשכח.. אבל אולי גם לא..
אז ביום שבת בבקר (11/12/21), קמנו במלון המפתיע לטובה שלנו בפוקט ושלחנו את עומרי ועופר לבריכה בזמן שהתארגנו לארוחת בקר, ממש כיף שהבריכה עם כל המשחקים שבה (בעיקר מין סירות פדאלים אישיות) לא מפסיקה לעניין אותם, בכל זאת כבר כמה חודשים שהם כמעט כל יום בבריכה כלשהי וזה כבר לא כזאת אטרקציה..
גם ארוחת הבקר במלון אגב, הפתיעה לטובה כמו כל המלון.. וממנה ישר לקול הפצרותיו של עומרי, הלכנו לבקר את החבר הבורמזי שלנו במסעדה השכנה.. היתה פגישה כל כך משמחת, הוא כזה חמוד! שמחנו איתו במקום המקסים שהוא פתח, והוא לא הפסיק לפנק אותנו בגדול עד היום שעזבנו.. בפירות לילדים ואלכוהול למבוגרים..
בצהריים נסענו לבלו טרי לפגוש שם את משפחת רופא, והיה יום ממש כייפי, הרבה מתקנים שהיו סגורים בביקור הקודם שלנו שם, עכשיו היו פתוחים.. עומרי היה מאוד מאוכזב שהוא לא גדל מספיק כדי לקבל צמיד ירוק כמו כולם (כי הוא כל לילה גדל!!) אבל עדיין ממש נהנה, והיה באמת יום מעולה וזורם.. הלכנו משם בערב ממש כי סגרו. וככה עייפים אך עייפים מאוד הלכנו לנאקה מרקט, שכל כך חיכינו לחזור אליו.
ואכן היה כיף לחזור.. השוק שהיה די פתוח ושמח גם כשהיינו בו בפעם הקודמת, היה פתוח אף הרבה יותר, ושוקק תיירים ומקומיים. והילדים מרגישים בו בטוחים וכמו בבית, יודעים מה הם אוהבים ואיפה אפשר להשיג את זה.. והילדה הרוקיסטית שעידו קצת מעריץ גם שרה, והיה שמח! אבל כאמור, היינו קרועים מעייפות, אז לא נשארנו המון.
בכל התקופה שלנו בפוקט ״עצי אשוח״ מקושטים לא הפסיקו לצמוח בכל מקום.. הכל התקשט ונצץ מרגע לרגע, והבנתי שההסברים שלנו לילדים על זה שכריסטמס הוא לא חג תאילנדי בכלל, ועל כן אנו לא צפויים להשתתף בשום חגיגות, הם די מיותרים.. כנראה כל העולם כבר חוגג את כריסטמס, כמו שכל העולם כבר חוגג את האלווין, כי כולנו רואים את אותם הסרטים ואותם הסדרות, והחגים האלה ממש פוטוגנים, וכולנו כפר גלובלי קטן.. מסתבר.
למחרת – יום רגוע! בריכה, ים, ים אצל אלק כי הגיע הזמן שלחבר הבורמזי שלנו יהיה גם שם 🙂 ושם הילדים משחקים בחול ובונים וכל כך כיף ונעים ולא משעמם לרגע.. אחר הצהריים נסענו לבקר את משפחת רופא במלון שלהם, מרחק 40 דק נסיעה מאיתנו. הילדים שיחקו שם במיני פארק מים במלון שלהם והמבוגרים נהנו האפי אוור על הבר, ושקיעה מהממת.
היתה לנו מחשבה בדרך חזרה מהביקור הזה לעבור בדקטלון בעיר, אבל היה לנו גם מזל גדול שגל אמר שאין לו ממש כח לזה.. כי יום למחרת כשכן נסענו לדקטלון, זה לקח שנה.. היתה לנו רשימה מסודרת של כמה דברים שרצינו להצטייד בהם לקראת הנסיעה צפונה, כי בצפון קריר בערבים, ולילדים יש מכנס ארוך אחד.. והילדים מתלכלכים הרבה.. אבל בפועל היו דברים רק במידה של עידו. כל זה לא מנע מאיתנו למצוא הרבה דברים חשובים אחרים להצטייד בהם! והצטיידנו בטירוף שלנו!
אחרי השעות שנבלעו בדקטלון הייתי חייבת ללכת לים, אז הלכתי להליכה ארוכה על החוף לקצת זמן איכות עם חברות בטלפון, וזה היה נהדר! ואז הילדים הצטרפו וגל בא עם מוחיטו, וזה גם היה נהדר.. ועוד ארוחת ערב אחרונה אצל אלק, חיבוק ופרידה. ואז עוד פרידה, עמיתוש בא אלינו לראות סרט אחרון עם הילדים, והיתה פרידה חמודה ומרגשת מכל המשפחה.. ופתאום נגמר לנו הזמן בפוקט! כל הארבעה ימים האלה, שבכלל לא בא לי עליהם, וזרמתי רק בשביל הילדים חלפו עברו בייעף, והיה ממש כיף!
ועוד התייעלויות וזריקה של מלא דברים, והמזוודה הגדולה כבר ממש כמעט מיותרת ותכף זורקים גם אותה.. רק שבינתיים שכרנו ״משאית״ וגם ככה יש לנו מלא מקום אז היא עוד עימנו. ויצאנו לדרך! רק 5.5 שעות לצ׳מפון!
האמת היא שהיום הזה עבר סה״כ סביר.. בין עצירות לסבן אילבנס למינהם.. מנסה להזכר ברגעים מהיום הזה ובקושי זוכרת.. הוא נמרח באיזה אופן ארוך ומייגע בין פודקאסטים לסיפורים שאני ממציאה וסתם שירים שאנחנו אוהבים.. מהדרך מצאנו איזה גסט האוס שנראה חמוד באמצע עיר המעבר הזו. באיזה רחוב צדדי, גסט האוז אמיתי, קטן וחמוד. הגענו אליו בלילה, וזה לא כזה כיף לנהוג בלילה, בתוך עיר, במשאית, בארץ זרה, בצד השני של הכביש, כשמאחוריך יש 3 ילדים אחרי 5.5 שעות נסיעה.. אז כבוד לגל. ברחוב הראשי הצמוד היה שוק לילה קטן. ישנו בחדר שהיה אמור להיות דורמיטוריז, 3 מיטות קומותיים.. עומרי הספיק ליפול מהמיטה העליונה בזמן שהם ישבו עליה לצפיה בסרט היומי (זמן ההרגעות שלהם מאיתנו ושלנו מהם). זה שיכנע את עופר לוותר על הזכויות ולישון למטה.. בסה״כ כשהגענו לחדר, הם כבר לא רצו לצאת ממנו. אני וגל עשינו סיבובים בתורות ברחוב הראשי כדי לחלץ קצת עצמות ולהתרשם מלאן הגענו. הבאנו להם אוכל ואכלנו בחצר, מזרונים בעובי סנטימטר והופ – שוב יצאנו לדרך..
הפעם כיוונו לעוד 4.5 שעות להואה הין. בדרך עצרנו במערת פראייה נאקהון שקראתי עליה שאמורה להיות יפה. מסלול של כ-3 שעות שמטפס על צוק לאורך הים, יורד ממנו מצידו השני ואחרי מישור קצר ליד החוף בין עצי הדקל, מטפס שוב על צוק אחר. ומגיע למערה ענקית. שמורכבת מ3 חללים גדולים. בשניים מתוכם קרס הגג של המערה ונכנס משם אור שמאיר את הנטיפים שנוצרו בה, ומאפשר צמיחת עצים וצמחיה. בנוסף הקימו שם מקדש קטן שמשלים תמונה מהממת וקסומה, שאפילו שידעתי למה לצפות, הצליחה להפתיע ולהדהים. לא חושבת שהתמונות יצליחו באמת להעביר את היופי הזה.. מה גם שהיינו במערות האלה לגמרי לבד. חלק מהייתרונות בלהגיע למקומות 10 דק לפני שהם נסגרים.. היה קסום! בדרך חזרה הצלחנו להתקל גם בקופים מזן גיבון שעוד לא ראינו.. אוכלים מעלינו ומסתכלים עלינו בסקרנות.
אחרי העצירה המקסימה הזו, היה צורך אמיתי בלמצוא מקום לישון בלילה.. אז אני הייתי טרודה בזה בזמן שגל ניסה לנהוג והילדים בדיוק החליטו שזה זמן מושלם לשגע אותנו.. הדרך הנותרת להואה הין עברה בעצבים.. אבל בסופה הגענו לעוד גסט האוז משפחתי קטן וחביב. קיבלנו את החדר המשפחתי שגם הוא הפעם עם 2 מיטות קומותיים, מיטה רגילה ושירותים ומקלחת משותפים.. לגמרי הארד קור.. הילדים הביעו חשש קל וסיכמו שננסה את זה ללילה ואם לא יתאים נמשיך למקום אחר למחרת. אבל התאים והיה סבבה..
האיזור בו ישנו היה איזור מטיילים מלא בגסט האוסים, שכונה של בתים נמוכים, מאוד קרובה לשוק הלילה, מאוד קרובה לים. בערב אני וגל עוד אפילו הספקנו לעשות סיבוב קצר בשוק.. סיכמנו שנעשה יום רגוע. ננוח, נצבור כוחות..
בבקר גל הלך לארוחת בקר בשקט בסטארבקס שהוא מאוד אוהב, ואני והילדים הלכנו לגסט האוז שכן לארוחת בקר. היו שם 2 שולחנות ביליארד, שולחן פינגפונג, כלבלב דגים ואפילו קיפוד.. ככה שהיה ממש אחלה ארוחה. חזרנו לשם שוב היום עם גל 🙂
ניסינו לעשות איזה סיבוב מטמונים בעיר, הביא אותנו לתחנת הרכבת היפה שיש פה, עם תא מיוחד למלך ופמלייתו כשהוא בא לבקר. אבל בגדול היה חם, והילדים היו קצת על הקצה, אז חזרנו לחדר, שינוחו במזגן והלכנו לשתות בירה בחוף. זה לא היה כזה פשוט כמו שאני מנסה לתאר פה.. אני יצאתי, גל דאג להם לאוכל ואז הצטרף אלי לבירה. שתוך כדי ששתינו אותה ניסינו להבין איך לנהל את הנסיעה הזו צפונה בצורה שלא נשתגע ושגם הילדים לא ישתגעו.. אז אני חזרתי לילדים שלא יהיו הרבה מדי זמן לבד, וגל נהנה מעוד קצת זמן בשקט. ובערך בשש וחצי הלכנו כולנו ביחד לשוק לילה.
יש פה שוק מקסים עם מבחר גדול של אוכל וגם של יצירות אומנות. עשינו סיבוב נחמד, ואכלנו במסעדה נחמדה. וחזרנו לחדר לישון 🙂
היום היינו נחושים להצליח לנסוע בכיף כל הדרך עד לקנ׳צנבורי. והאמת שזה הלך סה״כ די טוב. עשינו עצירה אחת בדרך באיזה פארק סלעים, שלא ממש תכננו לעצור בו, אבל הוא היה על הדרך, והיה שם מאוד יפה. אגם קטן בין הרי גיר. לקחנו סירות פדאלים והאכלנו את הדגים. והיה כיף. את שארית הנסיעה עוד כשעה וחצי העברנו עם שירים ומשחקים. הנוף השתנה לשדות מעובדים והרים רחוקים ברקע. וכל הזמן המוני בודהות קטנות ומאוד גדולות השקיפו עלינו מכל עבר.
לקראת חמש וחצי כשהשמש עמדה לשקוע והאירה באור הכי יפה שלה, חצינו את נהר הקוואי והגענו לקנצ׳נבורי.
כמעט הזמנתי את הגסט האוז שישנתי בו עם דנה לפני 20 שנה, אבל בשניה האחרונה, היות והבנתי כמה קריטי זה שיהיה לנו נעים מרווח ונח, הלכתי על בטוח והזמנתי חדר שחברה וירטואלית שמטיילת בתאילנד המליצה לי עליו בגסט האוז קרוב אחר. ואכן יש פה חצר חמודה וחדרים מרווחים עם דלת מקשרת. הילדים שמחו על החצר ומיד התחילו טורניר בחץ וקשת שהם קנו בדקטלון, ואחר כך הלכנו בכל זאת לגסט האוז ההוא מלפני 20 שנה. ואכלנו בו ארוחת ערב מפנקת ומגוונת לכולנו. ב55 ש״ח.
אחרי זה, שוב בנוהל.. כבר נהיה משעמם לכתוב את זה כל פעם אז עמכם הסליחה.. השארנו את הילדים עם סרט ויצאנו לשוק הלילה הקרוב. שהוא לגמרי מקומי, ועשינו מסאג׳ רגליים מפנק, לפני שחזרנו להשכיב את הילדים לישון.