23.11.2021
נהנית מקצת שקט, נראה לי שפעם ראשונה שאני לבד בדירה וגל והילדים אינם.. כל כך שקט, חוץ מהגשם בחוץ כמובן. קצת מלחיץ כי אני מרגישה שאני צריכה לנצל את כל הטוב הזה.. וקצת בא לי לישון.. להתכרבל באיזו שמיכה ולקרוא אולי.. לראות משהו בנטפליקס..
עוברות לי כל מיני מחשבות.. כבר חודשיים בטיול ועדיין בדרום תאילנד.. מצד אחד רוצה כבר ללכת, להתקדם.. לטייל.. מצד שני לשבת במקום אחד חודש זה בהחלט משהו שרציתי ותכננתי להתנסות בו.. אני מניחה שבאמת בורכתי שאני מתעסקת בכובד ראש בנושאים כאלה.. אבל כשכבד זה כבד.. ומצד שני תמיד היה ברור שטיול כזה מביא איתו דילמות ומחשבות כמו בחיים עצמם. לא באנו לנופש.. באנו לחיות. והגשם, מתים עליו וזה.. אבל לפעמים הוא גם מביא עגמומיות..
בכל מקרה השבוע היו גם כמה ימים שמשיים ומקסימים וניצלנו אותם היטב.. אז שניה נדבר עליהם. אבל לפני הכל – הכי חשוב.. חגגנו יום הולדת לעידו! עידו המקסים שלנו בן 11.. רגיש מאוד וחכם מאוד ואלוף עולם בהתמודדויות עם אתגרים..
תכננו לחגוג עם 3 חברים בערך שהכרנו פה, פלוס מינוס בגילו, קבענו מקום קניתי ממתקים הזמנתי עוגה.. ואז חבר אחד נכנס לבידוד, משפחתו של השני התייאשה מהגשם והלכה לחפש את השמש באיים אחרים בדרכה חזרה לארץ.. נשאר חבר אחד.. והתחזית הבטיחה באופן מפתיע ביותר – גשם! ירדנו מהמקום שחשבנו עליו.. ואמרנו שנזרום באיזור הבית שלנו.
איכשהו משמים יום וחצי לפני היום הולדת נשלחו אלינו שכנים חדשים.. עם ילד בגיל של עופר ועוד אחות צעירה, ואבא – מפעיל ימי הולדת בנשמתו.. והוא בא עם רעיונות יצירתיים לחפש את המטמון בסימן מסלול התבגרות תאילנדי, כשכל פתק מסמל את אחד היסודות, מים אדמה, אש ואויר.. נתן לנו משימות למה לקנות ואיפה להטמין והיה מקסים 🙂 הפתק האחרון כיוון לפיצריה השכונתית ששם קישטנו מבעוד מועד בבלונים, והיה מושלם ושמח.. ולא חסר לנו דבר. אז עידן השכן – יצאת תותח! תודה 🙂
יום למחרת היום הולדת, ב19 לחודש היה ירח מלא.. קו פנגן ידוע כאי מסיבות הפול מון השמחות והמשוגעות ביותר.. כמובן שמאז הקורונה לא חגגו פה בצורה המטורפת שהיתה, אבל לאט לאט חוזרים לחגוג, ויצאו כמה פרסומים על חגיגות נקודתיות בהאד רין. אז לא נפספס את ההזדמנות.. הגענו להאד רין אחר הצהריים, השמש יצאה לכבוד הארוע, ראינו הכנות מטורפות שלא מביישות את מסיבות הפול מון של לפני שנתיים, הרגיש לי טיפה כאילו הם ממש רוצים ושמחים לשחזר את חוויית ההתכוננות, הרימו קונסטרוקציה מרשימה.. נהננו מהים, הבריכה והחברה של כל שאר האנשים שהספקנו להכיר פה וגם הם באו לחוות את הפול מון.. בהאד רין יש אנרגיות טובות.. היה כיף. במקביל נחגג באותו יום החג התאילנדי לוי קרטונג, שבו נהוג להשיט סידורי פרחים קטנים שבהם משולבים קטורת ונרות על מקורות מים. אז היו גם אנשים שהכינו זרים כאלה כדי למכור אותם. את הזרים מכינים על מצע של גזע עץ בננה והם עטופים בעלי בננה ובפנים מסודרים הפרחים. הילדים הלכו ביחד ובחרו להם זר, והשיטו אותו בבריכה דווקא.. כי הים היה מאוד סוער.. ולא היה סיכוי שהוא לא יפלט ממנו בחזרה למים..
אחר כך הסתובבנו על החוף והתלהבנו ממופע אש, עידו היה מהופנט.. היו על החוף גם כמה שצירו ציורים על הגוף בצבעים זרחניים ומכרו באקטים.. באמת בקטנה.. ממש דוגמית מייצגת של פול מון מהעבר, אבל היו אנרגיות לגמרי טובות ושמחות, וואלה – אנחנו עזבנו לקראת 21:00, אולי בחצות המסיבה עוד עלתה קצת 🙂
כשהגענו לבית שלנו גילינו שהשאירו לנו מהמלון זר מאוד דומה לזה שבחרנו, וגם אותו הילדים השיטו בבריכה 🙂
יום למחרת, היינו גיבורים ואמיצים וניצלנו את השמש שהתחזית הבטיחה לנו, לביקור בקו טאו וקו נאנג יואן. היה יום מושלם.. יצאנו ב7:45 לפנות בוקר לכיוון הנמל ועלינו על ספיד בואט לקו טאו, ממנה המשכנו אחרי המתנה קצרה בסירה לקו נאנג יואן. ההמתנה והסירה הקטנה היו די מאתגרים עבורי ומצאתי את עצמי מציעה לכל מי שרוצה לשמוע כל כמה דקות שכדאי להם להסתכל על ההרים כי זה עוזר להרגיש יותר טוב, עד שגל הבין שאני מציעה את זה כי לי יש בחילה ושכולם חוץ ממני ממש ממש סבבה.. אז הפסקתי לחלק עיצות והתרכזתי בליישם אותם..
קו נאנג יואן אלה 3 איים מחוברים במעברים יבשתיים צרים ומקסימים. שכרנו ציוד שנירקול ושנירקלנו, פעם ראשונה עם הילדים – היה שם מגוון יפה של דגים ממש ליד החוף, אפילו שלא היו שום אלמוגים. עופר נפעם מהיופי, לא ראה כזה דבר מהמם בחיים שלו.. משם עלינו לנקודת תצפית על היופי הזה – היה מהמם!..
אחר כך המשכנו בלונג טייל בואט לקו טאו, לחוף שהומלץ לנו על ידי סוכנת הנסיעות שממנה רכשנו את הכרטיסים לסירה. היא לא היתה ממש מעודכנת שהחוף הזה די סגור ונטוש כרגע, אז חיפשנו שם מסעדה פתוחה לצהריים, ואחרי חיפוש מצאנו את אחת מתוך ה3 שכנראה פתוחות.. והאמת היא שהיה טעים לאללה.. משם היינו צריכים ללכת לחוף של הנמל של האי, כדי להספיק לעלות על הסירה היחידה שחוזרת היום לקו פנגן ב15:30. חשבנו לקחת מונית להליכה הזו של 2 קילומטר, אבל המקומיים פה היו עם אנרגיות לא ממש טובות, והרגשנו שהם חושבים רק איך לנצל אותנו, אז הלכנו ברגל. ושמחנו שהלכנו.. כי היתה דרך יפה 🙂 וגילינו שהחוף של הנמל נראה חי יותר מהחוף שהומלץ לנו.. אז שמחנו שראינו את שניהם.
השייט בחזרה לפנגן היה קצת סוער וקופצני ואנחנו שמחים לבשר שאף אחד לא הקיא בדרך! המשכנו ישר לקאבנה להינות מהשקיעה ומגלידה, וכמובן מהבריכה והים – כי ביום שמשי כזה, לא מפספסים שקיעות!
היה עוד יום אחד של שמש השבוע וניצלנו אותו כדי לקפוץ שוב להאד רין.. כי כיף שם.. גל והילדים הרימו שם ניסוי מדעי מפוקח ומתועד לשילוב של מנטוס וקולה. תדעו לכם – שמסיבה כלשהי השילוב של 7 מנטוסים עם בקבוק של ליטר וחצי – מפיקים את מזרקת הקצף הגבוהה ביותר!
וזהו.. חזר הגשם.. גילינו שגם בדירה המקסימה והמבריקה שלנו יש עובש שמתחיל להופיע מכל מיני כיוונים.. כנראה אין הרבה ברירות במזג אויר שכזה עם 100% לחות כמעט 100% מהזמן. מבלים את הזמן מול הטלויזיה, במשחקים / ספרים, יוצאים החוצה לבריכה ולטיולים בסביבה כשמתאפשר ובזכות השכן גם במשחקי מבוכים ודרקונים שהוא עושה לגדולים שלנו ולבן שלו. וגם בלימודים – כל הילדים כבר סיימו חוברת אחת וזרקו אותה לפח בחגיגיות..
ועוד פחות משבוע אנחנו עוזבים פה.. סופרים את הימים.. מתרגשים ועצובים כאחד 🙂 אבל ככה זה במסע.
