17.11.21
מחר יש לעידו יום הולדת 11.. מתרגשים ומתכוננים.. חושבים איך לעשות את זה בצורה הכי משמחת תחת האילוצים הברורים.. בכל מקרה אני אפרט כבר בפוסט הבא..
לפני שבוע היתה באפליקצייה של מזג האויר בטלפון אזהרת מזג אויר לאזור שבו אנחנו נמצאים.. אמרו שהולך לרדת המון גשם בין ה7-13 לחודש למיטב זכרוני.. וזה היה מצחיק, כי ממש ב7 יצאה שמש שלא היתה הרבה ימים קודם.. והימים נהיו כל כך חמימים ושמשיים.. אזהרת המזג אויר הורדה מהאתר, וזה ממש הצחיק אותי במשך כמה ימים… אבל אז הגיע הגשם! חבל על הזמן… כמה גשם.. והוא עדיין פה איתנו 🙂
אז הרבה אנשים פה באי מתחילים לזוז.. הקורונה סגרה פה כבר לפני שבוע או שבועיים את רב המסגרות הלימודיות וזה בשילוב עם מזג האויר גרם להרבה אנשים לרצות לזוז מערבה, או צפונה.. או אפילו לישראל.. ואנחנו.. אנחנו דווקא נהנים מהמזג אויר הזה, מאושרים בחלקינו לחיות על אי במונסון, לחוות את החיים פה בצורה כזאת אותנטית, ולא תיירותית.. נעים לנו שלא צריך למרוח את הילדים כשנכנסים לבריכה ונעים לנו לבלות בחדר וגם להירטב בגשם נעים לנו..
מנצלים את הגשם להתקדם מאוד בחוברות הלימודים, לצייר.. כן כן – גם הילדים!! לבקר חברים, וגם מוצאים הפוגות קטנות לטיולים קצרים למקדשים או למפלים פה, שעכשיו עם כל הגשם – העתיקו מילים מפי.. יפהפיים ממש!
נחשו מה הילדים מציירים?? (זה ציור של עידו)
יש את ההר פה שמשקיף עלינו בצ׳אלוקלם, שהוא כל כך יפה, גדול וירוק ועשיר בצמחיה.. כל בוקר כשאני רואה אותו מהרחוב, אני אומרת תודה על מזלינו הטוב, איזה כיף זה לראות הר כזה כל בוקר.. ועכשיו אנחנו מגלים עליו מפלים חדשים לעיתים, ובכללי מדי פעם מתיישבים עליו עננים קטנים שמסתירים חלקים ממנו..
בזכות הגשם ואולי בלי קשר, עידו הספיק לסיים תוך 5 ימים את הספר השלישי של גיבורי האולימפוס.. שבכלל הדרך שבה הגיע לידינו היתה סוג של סיפור שמתאים לחנוכה שמתקרב אלינו אז אשתף אותו איתכם.. כי זה היה ממש ׳נס פח הספר׳.. אנחנו קוראים פה ספרים באפליקציה עברית, כל אחד ואייפדו הוא, לפני שטסנו עשיתי מנוי לספריה בארץ והם מספקים לנו קודים לרכישת ספרים באפליקציה (יש הקצאה חודשית), עידו קרא את הספר הראשון והשני בסדרה וגילה שהספר השלישי לא קיים במאגר של עברית (הרביעי קיים!), ובעודי מנסה לברר איך בכל זאת אפשר להשיג אותו, מישהי בקבוצת הווטסאפ של הישראלים בקו פנגן חיפשה ספר לבן שלה ומישהי אחרת ענתה לה שיש לה 3 ספרים מתוכם גיבורי האולימפוס 3! מה הסיכויים? כל הסיפור מהרגע שעידו גילה שאין את הספר ועד שסגרתי עם האישה שהיה לה את הספר שאנחנו באים לקחת אותו, לקח כרבע שעה.. ניסים קטנים 🙂
היה השבוע יום אחד יפה במיוחד, שניצלנו אותו לקצת זמן בנפרד.. אני ועומרי בילינו זמן איכות מעולה בקבנה, ריזורט בסריטאנו, עם חוף יפה ובריכה נחמדה ואוכל טעים.. וגל והגדולים טיילו בינתיים קצת באי עד שנפגשנו בערב לשקיעה בקו ראם, שזה מקום נחמד, עם מקומות ישיבה על העץ ומלא חבלים שאפשר להתנדנד עליהם ושרשראות מקוקוס שמוסיפות לאוירה.. הילדים כמובן הלכו לבנות סכר בחוף ואנחנו ניצלנו את הזמן לתכנונים עתידיים.. משפחת רופא באה לבקר עוד כשבועיים, ואנחנו מתרגשים ומצפים וסוגרים בתי מלון ותוכניות בהתאם..
על מנת שכל התוכניות עם משפחת רופא יוכלו לצאת לפועל היינו צריכים היום להאריך את הויזה שלנו לתאילנד.. שעתיים וחצי בערך במשרדים שהוקצו לעניין פה בקו פנגן, וכ3800 באט סגרו את העניין הזה לחודש הקרוב. כל הזמן יש פה שמועות, אם החוקים האלה שהושמו בקורונה ובזכותם אפשר להאריך ויזה בלי לצאת מתאילנד ולחזור אליה, יוארכו או שזה החודש האחרון שלהם.. אם זה יוארך גם ללא מחוסנים או שלא.. כל מיני דברים שמטרידים פה את התושבים.. אנחנו פחות מטרידים את עצמינו.. יותר זורמים. אבל באמת שלטייל בתקופת הקורונה מביא איתו המון אתגרים שלא היו לפני זה.. ומדי פעם אנחנו חושבים על כל אלה שטיילו בתקופות אחרות – וחושבים כמה קל זה בטח היה… אפשר היה ממש לתכנן תוכניות.. הכל היה תלוי ב… מה שהם רצו פשוט..
היתה פה בשכונה תחלופה גדולה, והיא ממש שיחקה לטובתנו.. הרבה יותר מבינה את הווייבים שהיו כשאנחנו הגענו לריזורט הזה שאנחנו חיים בו.. כי היו פה אנשים שגרו פה הרבה זמן, ונקשרו להרבה שכנים וכשאנחנו הגענו כבר לא היו להם אנרגיות גדולות לחברים חדשים, אז הם היו נחמדים, ואבל בזה זה נגמר. עכשיו יש לנו שכנים חדשים שנרקם איתם קשר יותר עמוק וזה נחמד מאוד.. חוץ מזה יש גם לא מעט שכנים לא ישראלים בניגוד למה שהיה כשהגענו ובטח למה שהיה בתקופה לפני, שממש מדברים עליה פה, שהיו שקראו לה ׳קיבוץ סילאן׳ והאוירה היתה של פארק מים ישראלי בבריכה..
אנחנו כל כך נהנים פה מהבטחון האישי הבלתי נגמר.. אין לנו בעיה להשאיר את החדר, על כל הציוד שלו לא נעול וללכת, ואין לנו בעיה שהילדים חוזרים ממסעדה בחושך לבד.. ממש כיף.
בפוסט שעבר סיפרתי בשמחה על הטיול הנחמד שלנו לבוטל ביץ׳, וכמה שהיה כיף.. אחר כך שילמנו על הביקור הזה.. כולנו נעקצנו שם מזבובי חול, שמסתבר שגם הם, כמו חיות הבר בעולם, מאוד התרבו פה בתקופת הקורונה.. כנראה משהו שקשור בזה שהחול לא התערבב מהליכה של הרבה אנשים.. הרבה פניסטיל נשפך פה.. אבל התאוששנו.. אגב, גיליתי שהחוף קיבל את שמו, לא משום צורה מסויימת שלו (עידו ראה בו צורה של פקק של בקבוק כשניסינו להבין מאיפה מקור השם..) אלא פשוט מזה שהשביל הליכה הרגלי בג׳ונגל שמגיע אליו מסומן בעזרת בקבוקי פלסטיק ריקים..
עוד משהו שהתפננו אליו השבוע היה להראות לילדים 2 מתוך סרטי ׳בחזרה לעתיד׳! הגדולים עפו! וגם אנחנו 🙂 עומרי… פחות.
כשאמא מפנקת יש פנקייק לארוחת בקר 
הגשר שמוביל לבית של מנו..