30.10.2021
עבר כמעט שבוע מהפעם האחרונה שכתבתי.. אז הנה כמה מהדברים שהספקנו לעשות..
היום בבקר התעוררנו ב8:30 לקול מוסיקה מחרישת אזניים.. היה לי ברור, שמישהו או יותר נכון ילד של מישהו הפעיל מוסיקה חזקה בטעות. ושעוד שנייה יעזרו לו לכבות את זה.. אבל לא כיבו.. ולאט לאט זה פשוט התחיל לעצבן אותי שחבל על הזמן. כי אולי זה נשמע כמו אוי אוי אויי… העירו אותה בשמונה וחצי בבקר.. אבל היו לי נסיבות מקלות כי עומרי העיר אותי בלילה עם כאב בטן.. ובכלל אני בחופש, אז זכותי. בכל מקרה עומרי ישן מימיני (עבר הכאב בטן :)) וגל משמאלי, ורק אני הייתי ערה ועצבנית, וכבר התחלתי לחשוב אם אני מדמיינת את הקולות האלה, כי גם עידו ועופר מהחדר השכן המשיכו לישון טוב.. בכל מקרה ברגע שעומרי טיפה זז לי מהיד שהוא ישן עליה, קפצתי מהמיטה, ורצתי החוצה, כמו שאני, בלי לשטוף פנים, בלי לצחצח שיניים.. להבין מה לעזאזל..
וגיליתי שמחוץ למלון שלנו ממש, מתחילה תהלוכה. בנות לבושות יפה מתקדמות תוך ריקוד, גברים מתופפים ועוד נשים הולכות עם סוג של כדים בתוכם פסלי עצים קטנים שעליהם שטרות של כסף. חזרתי מהר לחדר וצירפתי אלי את שני הקטנים, בזמן שגל העיר את עידו והם הצטרפו בהמשך.. מסתבר שהיום הוא יום המקדש פה, ועצי הכסף הם תרומות למקדש. התהלוכה התקדמה בריקודים למקדש שם המשיכה לרקוד, והיה מקסים.
הנזירים בימינו… 
עוד דבר שהרשים אותי בארוע הזה, זה שבכניסה למקדש וידאו שכל מי שנכנס הוא עם מסיכה (לי לא היתה, כאמור, רק יצאתי מהמיטה ולא ממש הספקתי לחשוב על זה.., אז השוטר בכניסה למקדש הביא לי אחת), ובתוך רחבת המקדש בדקו שלכל מי שנכנס יש ׳תו ירוק׳ מדדו חום וביקשו לדעת כמה חיסונים קיבלתי ואחרי שהיה לי אישור – סומנתי במדבקה שאני יכולה להשאר.
חוץ מזה היום הכרזנו על ׳יום חופש׳, והילדים בחרו מה עושים בו, אז הבחירה היתה יום מרתון של בוב ספוג.. סדרה מטורללת לגמרי ומאוד משעשעת, שכשעופר מדבר עליה, בורקות לו העיניים, ובכלל הוא יכול לכתוב עליה ספרי מור״ק.. אז זה מה שהילדים עשו רב היום, חוץ מלהסתפר ולאכול. אני גם קפצתי לראשונה לבדי לעיר הגדולה טונג סלה, כן כן, בצד שמאל של הכביש! לבדי!! מזל שהכבישים פה די ריקים ושהמהירות הממוצעת שנוסעים בהם היא מתחת ל50 קמ״ש.. כי זה היה ממש רגוע ונעים. בערב, כדי שבכל זאת תהיה קצת תזוזה ובעיקר כי זה כיף, קפצנו לשוק לילה בטונג סלה. הפעם הגענו מוקדם יותר ומבחר האוכל היה גדול יותר ומעולה, והילדים כולם כבר הרגישו בטוחים מספיק להסתובב לבד ולקנות מה שהם רוצים לעצמם..
מה עוד היה השבוע..? אחר צהריים אחד, השארנו את הילדים בחדר ונסענו רק אני וגל לנקודת תצפית קרובה לחוף שלנו. שמחנו מאוד שהגענו לבד, כי הטיפוס אליה היה די קשוח, תלול מאוד, חם ולח… היה נוף מקסים וזמן זוגי נהדר.
והיה ערב אחד שישבנו עם השכנים שלנו בצד השני של המלון, זה שיושב על הים. זה היה הערב האחרון שלהם פה לפני שהם מתחילים להתקדם לכיוון הארץ, ופתאום הבחנו שחלק מהגלים זוהרים בירוק זרחני.. פלנקטון זוהר האיר אותם, וזה היה פשוט מהמם.
מחכים לגל זוהר.. 
רואים שחלק מהגל הקרוב זוהר..?
וצהריים אחר נסענו לקו-מה, שזה בפינה הצפון מערבית של האי, אי קטן ששובל יבשה שחשוף בשפל מחבר אותו לקו פנגן. נוף מקסים ושיעור מעולה מעידו על איך מקפיצים אבנים.. נרשמה הצלחה חלקית!
עופר צילם! 
ארוחת צהריים.. 
משם הילדים הלכו לחוג שחמט. כולם הביעו התלהבות ועניין ללכת, טמטום שלי, שמשום מה היה דחוף לי להזכיר לילדים שסבא של סבא נרצח בשואה, ולא הוא זה שהעניק לסבא יהודה את לוח השחמט היקר שסבא אחר כך העניק לעידו, ולא חשבתי על זה שעומרי לא היה שותף לשיחות קודמות שלי ושל הגדולים על השואה, והוא קצת קיבל את זה בבום לפרצוף כרגע.. אז בקיצור – הוא לא הלך לשחמט.. הוא התאושש.. שאר הילדים חזרו מרוצים..
ואחר צהריים אחר קבענו עם חברים בסיטארה, שזה חוף מקסים עם מסעדה ישראלית ונינג׳ה וחבל שאפשר ללכת עליו, ומדורה שמדליקים בלילה.. בקיצור מקום שמרגיש ממש כמו הבית שלנו (נו בסדר.. מינוס החוף).. חוץ מזה יש שם גם סלעים שאם מטפסים עליהם ועוברים אותם מגיעים לחוף חבוי שאי אפשר להגיע אליו בדרכים אחרות.
כוכבים בקו פנגן 
ואחר צהריים מושלם אחר נסענו להאד רין! חוף המסיבות המפורסם באי, שעכשיו מתחיל אולי קצת לחזור לחיים, אבל ברובו עדיין מרגיש כפר רפאים. שם יש חלק גדול מהחוף שתחום ברשת נגד מדוזות, כך שאפשר להכנס אליו בבטחון.
ובין לבין, הרבה בריכה, קוביות הונגריות ושחמט!
שיטוטים ליד הבית.. 