אנחנו בקראבי, פגשנו את משפחת רופא וממש מגניב לנו 🙂
כיוון שחזרנו למוד טיולי אחזור ואכתוב באופן קצת כרונולוגי.. אז נחזור שניה לקו פנגן.. ל25 בנובמבר 2021..!
בבוקר כינסנו את הילדים לקבל החלטה מה עושים היום.. הגדולים רצו ללכת למאמאקופ, מסעדה שאנחנו אוהבים.. ועומרי רצה ללכת לקוקו לוקו, שזה ריזורט חמוד בהאד יאו שבפעם הקודמת שהיינו בו לעומרי היה פצע והוא לא יכל להכנס לבריכה.. היה רב קולות למאמאקופ.. אבל סיכמנו שאחרי שנאכל שם נלך לקוקולוקו וככה כולם יהיו מרוצים.. ישבנו במאמאקופ, הילדים שיחקו בצ׳יקים כהרגלם, אכלנו, שמחנו.. אחרי האוכל טיילתי לבד בסביבה וגל והילדים המשיכו לשחק שם, אחר כך טיילתי עוד עם עופר והיה לנו כיף בין השלוליות… ואז כבר היה קצת מאוחר.. וממש לא התחשק ללכת לקוקולוקו – אבל הבטחנו! אז הלכנו לשם, והיה כיף ונעים והגשם פסק לגמרי והשמש צבעה הכל בצבעים יפים ועדינים, והילדים בנו סכר וקפצו לבריכה ולים ומשפחת מילר הצטרפה אלינו, וכולנו הודינו לעומרי שהתעקש ולא ויתר לנו.
בערב יצאנו להליכה – כבר פמליה מכובדת של 4 בנות! וכשהכל התחיל להרגיש ממש כמו בית, אנחנו מתכוננים לעזוב.. ובהליכה הבנות שואלות אם אנחנו מתכננים איזה ארוע פרידה, ואני אומרת – שאני עוד לא בשלחה לחשוב על זה.. ובכלל לא ידעתי שלמחרת יהיה ארוע פרידה, ושתוך יומיים כבר נעזוב..
למחרת, ב-26/11/21, קפצנו לדפי ואבי שעזבו את הסילן (הריזורט בו הדירה שלנו נמצאת) לפני כמה ימים והזמינו כמה חברים לבקר בבית המקסים עם האנרגיות המעולות שהם שכרו (ויכול מאוד להיות שהאנרגיות הגיעו עם השוכרים!). ממש בקצה הרחוב שלנו, עם ירידה יפה לים ובריכה פרטית קטנה. אבי ודפי הרימו ארוחת צהרי ששי לתפארת תאילנד עם חלה וירקות בתנור (כי יש להם תנור!!) ועוד דברים טעימים.. בילינו אצלהם יום קסום נעים וטעים. אחר הצהריים ירדנו ביחד לחוף, טיילנו לכיוון הבית של משפחת לאור שם פגשנו את שני ומנו, ולקחנו איתנו את מנו לכיוון הבית שלנו אבל אז החלטנו לנסות לראות את השקיעה בהאד סלאד. אז נסענו כל הפמליה לשם, ואמנם שקיעה מפוארת לא היתה, אבל האנרגיות הטובות באו איתנו, והילדים זרמו ושיחקו בחוף ובמסעדה שישבנו בה עד שנהיה חשוך..
למחרת בבקר, 27/11/21, בזמן שהייתי ביוגה גל בדק את תחזית מזג האוויר וגילה שביום שתכננו לעזוב את האי, מתוכננת סופה, וגלים של למעלה משלושה מטרים, ולא ידענו עם יהיו או לא יהיו מעבורות באותו יום, ובקיצור אם אנחנו רוצים להיות בטוח בקראבי כשמשפחת רופא מגיעה, כדאי שנקדים ונצא לפני הסופה.. מחר! כדי לעכל את העניין הזה דבר ראשון שעשיתי – היה לחזור מהיוגה בדרך הארוכה.. לנשום את האי עוד כמה שאפשר.. את כל הירוק ירוק ירוק הזה עם ההרים והחופים והנופים והכבישים הרגועים שכל כך התרגלנו אליהם.
מיד התחלנו בהתארגנות, הודעות על העזיבה המוקדמת, למלון, למשכיר הרכב, הזמנת כרטיסים למעבורת למחר וגם מלון למחר (ואיפה אנחנו רוצים שהמלון הזה יהיה בכלל?) ופרידות.. בינתיים הילדים ביקשו סופגניות לחנוכה, וגל לקח את הפרוייקט הזה כמו כל פרוייקט שהוא לוקח, ברצינות גדולה, ולש בצק והתפיח וטיגן בליטרים של שמן.. והזמין את כל השכונה וגם את עובדי הסילן לחגוג (אמנם נר ראשון יהיה מחר, אבל אף אחד לא התנגד), והנה – היתה לנו גם מסיבת פרידה..
בזמן שגל טיגן, הילדים רצו להפרד מסמואל, הילד הצרפתי של בעלי מסעדה ברחוב, אז הם שיחקו אצלו בתופסת ובפלייסטיישן, בלי הרבה מילים, אבל בשמחה גדולה.
ולכבוד הפרידה שלנו (או שלא :)) החליטו גם לפתוח את שוק הלילה של שבת שסגור כבר איזה שלושה שבועות, לא יודעים אם בגלל הגשמים או הקורונה, אז המשכנו לשם להפרד גם משם. ואחרי הילדים קפצו לשכנים כדי לסיים את ההרפתקאת מבוכים ודרקונים שהשכן עושה להם, וזהו – אז באמת יכולנו להפרד
בראשון בבקר, ה-28/11/21, השמש זרחה כשאבי הגיע עם האוטו שלו, לעזור לנו עם הנסיעה לנמל, כי אנחנו והציוד לא נכנסים במאזדה 2. ג׳וזי, סוכנת הכרטיסים שלנו, ייעצה לנו לתת ידיים לילדים ואם אפשר גם להרים אותם כשעולים למעבורת (אי אפשר.. אנחנו סוחבים מלא דברים אחרים) כדי שלא נצטרך לשלם עליהם.. נתנו להם ידיים, זה בהחלט עבד 🙂
קו פנגן – היית טובה אלינו מאוד! תודה על השלווה ועל הזמן.. כל הזמן הזה לעצמינו ולמשפחתינו..
הסטרייק המטורף של עידו שלא הקיא בשום כלי תחבורה ימית נשבר בהפלגה הזו, והוא הקיא מספיק לכל מה שהוא פספס.. חוץ מזה היתה הפלגה נחמדה.. למרות שגם כשעידו מקיא – הוא ממש מתפעל את זה היטב.. מקיא מעבר לסיפון.. מאכיל את הדגים.. וחוזר לעצמו די מהר.
כשהגענו לדונסק הים סער בטירוף, המעבורת התנדנדה חזק והתנגשה בסיפון מפורק מברזל שכנראה היו עוד כמה כלי שייט שהתנגשו בו קודם.. ואני רק קיוויתי שאף אחד לא ייפול.. ואכן, שרדנו כדי לספר..
תוך כדי השייט הבנו שכדאי שתחכה לנו איזו מונית כשנגיע, אז גם זה אורגן בהתכתבות עם ג׳וזי התותחית שתיאמה את זה. ואכן אחרי כמה דקות של המתנה הגיעה טרנזיט שלקח אותנו שעתיים וחצי לאו נאנג. כשעומרי גילה שהוא צריך לשבת עלי את השעתיים וחצי האלה כי אין עוד מקום ברכב, הוא היה המאושר בילדים!
וגילינו שכשאני יושבת עם הילדים ועומרי עלי – הנסיעה עוברת בקלות ובמהירות, במקום לשאול עוד כמה זמן מגיעים כל כמה דקות, ולשגע פילים עומרי ישן בכיף, והכל זורם בסבבה..
לקראת ערב הגענו לקוזי גארדן ריזורט, שבו הזמנתי 2 לילות בערב שלפני. 2 חדרים מרווחים מאוד ובינהם מטבח ובחוץ מרפסת מטורפת מעץ. הכל בבית מסורתי תאילנדי מעץ.. מקסים. האיזור בו הוא נמצא, לא איזור תיירותי, שכונה מוסלמית תאילנדית, אבל גם ככה תוכנן לרדת גשם וכל כך קיוויתי ליום גשום שהבטיחו למחרת – ממש קיוויתי שכל היום ירד גשם, שלא נצטרך לזוז משם כי היה שם מקסים.. ותפילותיי נענו!! באמת בילינו שם כל היום בגשם.. אבל המציאות הזכירה לנו שלפעמים צריך להזהר עם מה שמקווים לו, כי להיות כל היום בחדר לא משנה כמה הוא מרווח ונעים, לא משנה כמה גדולה המרפסת שלו, עם הילדים, זה לא בדיוק כמו בתיאוריה.. לעופר כבר היה כל כך קשה לחכות לעמית שאמור לנחות כל רגע, ונראה לי שכולם התרגשו גם מהעזיבה של קו פנגן וגם מהפגישה המתוכננת ובכלל לא צריך תירוצים והסברים, היה טרפת!
ובין לבין בטרפת היו גם רגעים נחמדים.. – הדלקנו נר ראשון של חנוכה! חג שמח 🙂 והשלמנו את הסרט השלישי של בחזרה לעתיד.. והזמנו אוכל מפנק בפוד פנדה (שזה הוולט המקומי, משהו שאין בקו פנגן) מקדונלדס לילדים והודי לנו.
ולמחרת, סוף סוף ה-30 לנובמבר שהילדים חיכו לו כל כך, זרחה השמש, ואנחנו לקחנו מונית למלון היוקרתי יותר שבו קבענו להפגש עם משפחת רופא.. המלון מקסים! השמש זורחת! הילדים מתגלשים במגלשות המים של המלון בזמן שאני וגל מקבלים את החדר.. ועופר מתרגש מדי.. הוא לא מצטרף.. הוא כותב מאבנים את השמות שלו ושל האחים שלו על שפת הבריכה שכשעמית יגיע הוא יראה את זה..
קיבלנו את החדר וירדנו לחוף הים, המלון על שפת המים ויש שם מסעדה נעימה וכייפית, ויש לנו אפילו 500 באט ליום להשתמש בהם במסעדה הזו, מבצע של החדר.. והחוף כל כך יפה, גובל בצוק גיר ענקי מכוסה בג׳ונגל, ואני מתלהבת ומצלמת ושולחת ליעל רופא שתראה איזה יפה פה, והיא כותבת לי – ״תמונה מגניבה, לקחתם סירה למלון?״ פה חשדתי!
אז מסתבר שמשפחת רופא, עם עמית, בדרך למלון אחר בכלל, באותה הרשת, מאוד קרוב, אבל מעבר לצוק היפה שתיארתי קודם.. ועופר – הוא כבר הלך לחדר להתמודד עם הבאסה שלו.. היה לו קשה ממש.. ניסיתי לברר אם הם יוכלו לעבור למלון שלנו והסבירו לי שזה לא באותה בעלות והעניין לא כזה פשוט.. ויעל מצידה הגיעה למלון שלהם והם גילו מלון מהמם, בג׳ונגל עם קופים במרפסת.. וכבר לא ממש התחשק להם לעזוב אותו. ובעודנו מנסים להבין איפה אנחנו משיגים סירה כדי לבקר אותם, גילינו שיש פה דרך ממש סבבה, מדרגות בנויות מעץ ואפילו מוארות בלילה מעבר לצוק ישר אליהם. 10 דק הליכה והיינו שם.
היתה פגישה מרגשת ביותר!!
גם למבוגרים 🙂
בכל זאת למחרת, ב-1/12/21, אחרי שקוף תקף את אורי שאכל פרינגלס במרפסת, הם החליטו לעבור למלון שלנו לעוד יומיים נהדרים לפני שממשיכים הלאה. החלטה טובה…
אז למחרת בילינו יום כייפי לאללה בבריכות של המלון ובחוף. המלון הזה מושלם.. יש בו אנרגיות מעולות וכייפיות. ממש מרגיש חופשה.. אנחנו כולנו אמנם בחדר אחד, אבל לא צפוף לנו. יש ארוחות בוקר מפנקות, בריכות כייפיות מאוד עם מגלשות וחוף מהמם עם שקיעה מהממת גם.. ועם כל ההחזרים על האוכל במסעדה וארוחת הבקר הוא אפילו בתקציב שלנו, אז נפלא! אחר הצהריים עידו וגל לקחו קיאק ועשו להם טיול מקסים, הם מאוד נהנו. באיזהשהו שלב התחיל לרדת גשם שהתחזק ולא הפסיק (לא הפריע בכלל לעידו וגל.. רק אולי קצת לי, כי כל כמה שניות חיפשתי אותם באופק)
בערב הזמנו פיצה, קצת הערכנו לא נכון את הכמויות, וגם לקח לה שנתיים להגיע, אז פיצו אותנו בעוד אחת, ומצאנו את עצמינו עם המון המון המון פיצה… מלא.. איזה שלושה מגשים ספייר… (נו אז למחרת הילדים אכלו פיצה קרה לארוחת ערב.. אף אחד לא התלונן!) ועשינו הדלקת נרות משותפת במרפסת שלנו.. זו שנה ראשונה שאנחנו מדליקים כל יום נירות כולנו ביחד (עם גל..) וזה כיף מאוד!
אחרי הדלקת הנירות עוד יצאנו לטיול לילה בעיר, האיזור הזה מעולה וכל כך חי ושמח. לא הכי ברור מאליו בתקופה המטורפת בה אנחנו חיים! משפחת רופא המשיכה למסאג׳ ואנחנו, שעוד לא הצלחנו לשכנע את הילדים להסכים לנסות מסאג׳ חזרנו לחדר.
למחרת בבקר, ה-2/12/21, הזמנתי מונית גדולה ויצאנו לטיול לבריכה האמרלד ולמעיינות החמים שנמצאים כשעה מפה. היה מעולה 🙂
כשחזרנו, היה כבר קריר, אבל גל הגיבור הלך להתגלש במגלשות המים עם עומרי כי זה היה לו כל כך חשוב.. עומרי קצת מתבאס שלא לכולם מתחשק להיות כל הזמן במים, בכל מזג אויר ובכל שלב ביום כמו לו.. הוא מבין אותנו, אבל זה ממש מבאס אותו..
בערב אני וגל יצאנו לדייט זוגי ליד הים.. המבוגרים (צמחוניים) ובירה.., איזה חיים יפים.
3.12.2021
היום תוכנן לנו מעבר מלון לאיזור אחר של קראבי, משפחת רופא הזמינה 2 מלונות בקראבי, הראשון לשלושה לילות היה אמור להיות איתנו וקצת הסתבך ובסוף הסתדר ואז מלון באיזור השני לעוד 4 לילות, שהוא כבר היה לנו יקר מדי, אז הזמנו משהו זול יותר באותו איזור. כדי להספיק בכל זאת לעשות משהו כייפי קבעתי לילדים בבקר שיעור טיפוס צוקים במקום שהומלץ לנו על ידי חברים מקו פנגן. אז זה לא בדיוק התאים לכולם.. וגם היו שם המון יתושים.. אבל זה היה מקום מהמם ממש, ואתגר לא קטן למטפסים..!
בזמן שהסתבכתי עם הזמנת המונית למלון הבא (כי אני מנסה לחסוך..) כל הילדים התגלשו לבריכה בכיף שלהם, ואז נסענו למלון השני, שהוא מלון ממש חמוד, אבל אין להם חדרים משפחתיים אז הזמנתי 2 בונגלוס, לראשונה אחד להורים והשני לילדים! איך שהגענו התחיל לרדת גשם, והמלון ממוקם על כביש ראשי, אז לא ממש נעים לצאת ממנו להסתובב. הזמנו אוכל לילדים, (גם מגוון האוכל שמגיע לאיזור הזה קטן משמעותית) וגל הלך למסאג׳ בזמן שאני לא ממש סגורה על מה אני עשיתי.. בערב, היה שומר ששמר על הכניסה למלון, אחרי תחושת ביטחון בלתי נגמרת עד עכשיו זה הרגיש הרבה פחות בטוח, ובקיצור – האנרגיות של המלון הזה היו.. פחות.. פשוט פחות.. היו בו רק עוד זוג אורחים אחד חוץ מאיתנו (שזה לא ממש מפתיע לתקופה), והוא היה ליד מסגד שזה אומר מואזין בחמש בבקר, והוא היה לא הכי מתוחזק.. בקיצור למחרת בבקר בזמן שהלכתי לסבן אילבן הקרוב לקנות לילדים ארוחת בקר, נחתה עלי ההבנה שכדאי לנו לחזור למלון הראשון, ושאין באמת סיבה שלא נעשה את זה. שמנו את הילדים מול סרט והלכנו לארוחת בקר זוגית, גל הזמין לנו חדר במלון הקודם ואני ביטלתי את הלילות הבאים בנוכחי, ובהרגשת הקלה לקחנו את הילדים למלון השכן למלון הבינוני שהוא מלון ענקי ומטורף – שם נהנינו מאוד בבריכה המטורפת שלו, עם מתקן מכשולים מטורף.. היה ממש כיף, הילדים רצו על המתקן הזה בלי הפסקה, ואז גם אני וגל הצטרפנו אליהם.. בסוף הגענו למצב שלעידו נגמר הכח לזוז, וזה לא משהו שקורה בדרך כלל או בעצם בכלל, הוא החזיק במתקן באמצע הבריכה וחיכה שמשהו טוב יקרה לו.. אז חילצנו אותו והבנו שהגיע הזמן לחזור למלון שלנו..
וחזרנו – ישר לשקיעה מהממת. עם אנרגיות מהממות, והכל מהמם.. אין על מלון הסנטרה באו נאנג. ועכשיו הוא גם מלא פי 4 בתיירים מקומיים שהגיעו לסופ״ש.
שוב ניסינו לשכנע את הילדים ללכת למסאג׳ אבל הבנו שאין להם באמת כוחות לזוז. אז שמנו אותם שוב מול סרט והלכנו בלעדיהם :)!!
5.12.2021
היום היינו פעילים בטירוף. עשינו שייט קיאקים באיזור מקסים. שייט של 10 ק״מ. בין עצי מנגרוב בקניון בין צוקים עם נטיפים וג׳ונגלים. ולהקה של קופים שבאה להסתכל עלינו.. היה הרבה יותר מאתגר ממה שחשבתי שיהיה כי היו מקומות עם זרמים חזקים, עידו חתר הכל לבד בקיאק משלו, אני הייתי עם עומרי וגל עם עופר.
כשחזרנו לחוף הילדים שלנו היו מורעבים לגמרי, אז נתנו להם קצת חטיפים שהיו איתנו. ואז כמעט ותקף את עידו קוף.. ברגע האחרון גל ראה את זה קורה, צעק ואני חטפתי את השקית מעידו וזרקתי רחוק מאיתנו.. המבט של הקוף אגב, ממשיך ללוות אותי מאז.. מבט של צייד שרץ לכיוון שלנו..
במסגרת הסיור הזה הגיעה לנו גם ארוחת צהריים, לא ציפינו לכלום, בכל זאת צמחונים ובררנים, אבל המסעדת דרכים החמודה שעצרנו בה הפתיעה ממש לטובה. גל, שמפה לשם נהיה ״מדריך מקומי״ של גוגל-מפות, נתן לה ריביו מצויין ומצולם 🙂
כשחזרנו למלון לקחנו איתנו את עמיתוש שבוי והמשכנו לבלות את אחר הצהריים שוב – בים בריכה ועוד ים ועוד בריכה ושקיעה וטיול על החוף (לא היתה ברירה, השעון שלי לא ספר את החתירה כצעדים..)
ונר שמיני של חנוכה! וזהו!
מפתיע, מרתק, מרגש.
שירה, תודה.