4.9.2022
לפעמים אני צריכה לעצור ולהזכר איפה אנחנו בכלל… ובאיזה מטבע משתמשים פה, וכמה הוא לעומת היורו, ומה זה מעניין אותי בכלל – כמה זה בשקלים?? אבל יחד עם זאת כל מדינה מקסימה באופן שונה, ובאמת אנחנו מצליחים להתאהב קצת בכל מדינה שאנחנו עוברים בה. כל מדינה שאנחנו ׳טועמים׳ ממנה נכנסת לנו ללב, וגם מצליחה להלהיב אותנו בנופים שלה, שבאופן מרשים אחרי כל כך הרבה נופים שונים שראינו בשנה האחרונה, עדיין מצליחים לרגש אותי, וזה נהדר..
פעם אחרונה כתבתי ממונטנגרו, ועכשיו אנחנו בקרואטיה, והספקנו בדרך לעבור גם בבוסניה.. וכל זה אחרי שהורדנו הילוך! מזל שהורדנו 🙂 זה עובד לנו טוב..
אז נחזור שניה למונטנגרו, שם ביקרנו בבודווה. עיירת חוף בשיא העונה שלה, תחושת חופש חזקה ברחובות, החופים מפוצצים במבקרים ויש תורים בסופר..
כבר כשהגענו וראינו את המכוניות שחונות אחת על השניה לצידי הרחובות ובצפיפות מטורפת הבנו שהחניה זה האתגר האמיתי פה, חנינו במקום אסור אבל קרוב לדירה, ובעצתה של בעלת הבית השארנו פתק עם טלפון על השמשה וקיווינו לטוב (בעיקר כי אין לנו פה בכלל קו טלפון, והמספר שהשארנו היה של בעלת הבית שהיתה אמורה להשיג אותנו בווטסאפ אם יתקשרו, ובכלל לא תמיד שומעים את הווטסאפ כשמשתקשרים אליו.. בקיצור החלטנו להיות אופטימיים), ואז – בלילה בלילה, ממש בחצות, כשהילדים כבר ישנו, יצאתי כח חלוץ לחניה הציבורית שבמורד הגבעה. ואחרי שוידאתי שיש שם מקום חניה מספיק גדול לטנק שלנו (והיה רק מקום פנוי אחד בכל החניון) דיווחתי לאחור לגל שבתורו מיהר עם האוטו לכיווני בזמן שאני המשכתי בהגנה על המקום לבל יתפס על ידי משוגעים אחרים שיצאו לחפש חניה באמצע הלילה. המבצע הסתיים בהצלחה, והקפדנו שלא להזיז עוד את הרכב כלל לאורך כל תקופת שהותנו שם.
אחרי יום במנוחה יחסית, יצאנו לשיט תיירים קצר, הקפנו את סבטי שטפן ועגנו בסבטי ניקולא, לבירה וטבילה קצרה. היה מגניב, מוזיקה שנשמעה ברקע כאילו נכתבה הישר לאירוביזיון הנעימה את זמננו (גל מתחילת המסע סורק מדי פעם שירים מקומיים באפליקציית שאזם ושומר בפלייסליסט, אז הוא מוסר שהשיר היה של להקה מונטנגרית בשם קולוניה ושהיא מומלצת), וחזרנו לארוחת צהריים על החוף הקרוב לביתנו.
אחר כך עומרי ביקש להתגנב לבריכה המגניבה והמלאה של המלון הסמוך.. נראה היה לי שזה לגמרי לא יפריע לאף אחד, אז זרמתי איתו.
הילדים סיימו את החוברות לימודים שלהם, לפחות את אלה שהחלטנו שהם צריכים ללמוד, שניה לפני ספטמבר – כל הכבוד לאלופים. האתגר הבא – לא לצבור פערים כמו שצברנו בשנה הקודמת, בשנה הנוכחית.. אבל האמת היא שמאוד השתפרנו בתחום הזה.. הילדים לוקחים הרבה יותר אחריות על עצמם, ומתמודדים גם כשקשה.. יחד עם זאת מהרגע שהם סיימו הורדנו הילוך לגמרי ולא פתחנו את השנה כלל – בקיצור, בהצלחה לנו.
אחרי החופש וצבירת הכוחות בבודווה המשכנו בדרכינו. נסענו דרך קוטור. איזור מדהים ביופיו. כל כך מדהים שהמוני אנשים אחרים גם רצו לנסוע לשם.. עמדנו בפקק ארוך בתוך מנהרה, בחושך.. עובדה שהאיצה את כל האינסטינקטים הקלסטרופוביים שלי, ישבתי באוטו והזכרתי לעצמי לנשום.. אנשים חזקים פחות ממני פשוט הסתובבו.. וכל הטוב הזה היה עוד לפני שהספקנו לאכול ארוחת בקר.. תתארו לכם..
כשהגענו לעיר קפצנו מהאוטו בערך איפה שהצלחנו להעמיד אותו ואצנו הישר לעבר המסעדה הקרובה.. גוגל חשב שיש בה ארוחות בקר ופנקייקים, אבל הסתבר שיש בה רק פיצה. אז אכלנו פיצה. אחרי שנרגענו מהבקר הבינוני שלנו, אני והילדים הלכנו לעבר העיר העתיקה בזמן שגל הלך להזדחל בהמשך הפקק לכיווננו. לא הספקנו לעשות הרבה, אבל לפחות הספקנו גלידה, והמשכנו בדרכנו, פחות או יותר עולים על הרכב תוך כדי שגל נוסע ומתחמק משוטרים על אופניים. אין ספק שאנחנו מחכים לספטמבר, שיגמרו העומסים של סוף החופש בכל מקום..
קוטור הוא מפרץ מהמם שנכנס ליבשה, מוקף בהרים גבוהים משני הצדדים, הראינו לילדים והסברנו להם – חברים, זה פיורד! איזה כיף לכם שאתם לא צריכים ללמוד מושגים בשיעורי גאוגרפיה.. אתם יכולים פשוט לראות אותם. אבל אחר כך קראתי שהמפרץ הזה איננו פיורד. הוא לא עונה לגמרי על ההגדרות.. בכל מקרה הוא נראה כמו פיורד, והילדים שלנו יודעים שהוא פיורד.. אז בשבילנו הוא פיורד.. הנוף, היה מקסים!
ואז עלינו על ההרים, וחצינו לבוסניה. נסענו לעיירה טרביניה, היא נבחרה כי היא היתה באמצע הדרך ליעד הבא, מצאתי דירה פשוטה ובסך הכל מתוקה במחיר מצחיק של 35 יורו ללילה.
כשאני מחפשת לנו חדר במלון או דירה, אני בודקת כל כך הרבה דברים… זה ממש תהליך שלוקח לא מעט זמן ואנרגיות.. כמה מהדברים שאני בודקת לדוגמה: מיקום יחסית למרכז, אם יש חניה, אם יש שני חדרי שינה ומספיק מיטות שיהיה לנו נח (מנסה שלא ישנו בסלון.. שתהיה באמת תחושה של בית שיש בו גם סלון וגם חדרים כדי שיהיה לנו ספייס, ואם בכל זאת ישנים בסלון – שיהיה גם מקום ישיבה בנפרד), שיהיה ללא עישון, המרחק מהיעד הקודם והמרחק מהיעד הבא, הדירוג כמובן, אבל גם הביקורות בפרט (אלו של המשפחות. אלו מהזמן האחרון), שהמבוגרים לפחות – לא ישנו על ספה נפתחת (בגילנו בכל זאת צריך לשמור על הגב), לאחרונה אני פוסלת רצפות מעץ, משתדלת שיהיו ביקורות ספציפיות לווי פיי (כי קשה לתכנן טיול באוסטרליה בלי ווי פיי), שהמחיר יהיה סביר (לא גבוה יחסית לאיזור אבל גם לא מתפשרת על הדברים החשובים כדי שיהיה יותר זול). ומעל הכל – שהתמונות ישדרו אנרגיות טובות.. זה הכי חשוב.. אז כן.. ואכן, לא פלא שאני כבר מחכה בקוצר רוח להגיע לקראוון באוסטרליה שם נישן באותה המיטה כמעט חודשיים רצוף.
טרביניה היתה מתוקה, גילינו בה עיר עתיקה חמודה, וגשר אבנים יפה מעל הנחל צלול שחוצה אותה. למחרת עלינו כולנו לכנסיה שצופה על כל העמק, לאכול שם ארוחת בקר בהמלצת בעל הבית שלנו. במסעדה גילינו שבימינו לא מגישים שם אוכל אלא רק קפה ועוגה. אז אני וגל אכלנו עוגה ולילדים הכנתי סנדוויצ׳ים מהמצרכים שהיו לנו באוטו 🙂
והמשכנו לקרביצה. לפה מגיעים בעיקר כדי לבקר במפלים. הזמנתי דירה ממש הליכה מהשער, וגילינו דירה מתוקה שהזכירה לי לגמרי את הסילאן, הו הסילאן בצ׳לוקלאם – קו פנגן.. המקום הראשון שהינו בו הרבה זמן (במושגי מטיילים, זה נקרא נסטינג) בתחילת הטיול ויש לו מקום של כבוד בלב של כולנו (מאוד קשה להזמין שם מקום אגב, גם בתקופת הקורונה היו רשימות המתנה.. עכשיו חשבתי להזמין ליוני.. נשמע לי זמן טוב להגיע בו לתאילנד.. אבל המחירים פוסט קורונה שם הם פי 4 ממה שאנחנו שילמנו..) בכל מקרה נחזור שניה לבוסניה..🤓, בקיצור, דירה מתוקה מתוכננת בקפידה, עם בעלת בית חמודה חמודה, סבתא כזאת שלא מדברת מילה אנגלית. מתקשרים בגוגל טרנסלייט..
למחרת כיוון שלא ממש בא לי להכין ארוחת בקר ועל אף שכאמור היינו מטרים ספורים מהמקום שבו תכננו לטייל, נסענו לעיירה הקרובה, כמעט 10 דק, ואכלנו שם.. היה שווה את זה:) אחר כך חזרנו למפלים, ואין לי מילים פרט לוואו.. באמת, חשבתי שראיתי הרבה מפלים.. חשבתי שמה כבר יכול לרגש אותי בעוד מפלים.. והם ממשיכים לרגש אותי.. אז או שהמקום מהמם שחבל על הזמן, או שקל לרגש אותי.. יש תמונות, כל אחד מוזמן לגבש דעה בנושא.
אחרי מנוחה קצרה בדירה רצינו לראות את השקיעה מטירה שצופה על העיר.. גוגל מאפס די בלבל אותנו ויצא שנסענו בדרך שאותי ואת הילדים קצת הטרידה כי היה צר ותלול ולא ממש סלול (גל היה רגוע אז כנראה שהיה בסדר), ואנחנו כאמור נוסעים בטנק שחור, אבל מצאנו את עצמינו באיזה כפר עתיק ובהחלט היה מעניין שאנשים אשכרה גרים שם.. הספקנו להסתובב ולהגיע למקום הנכון ממש ברגע האחרון לשקיעה מהממת ב360 מעלות של נוף משגע.. והיה שווה בהחלט.
למחרת התעוררנו לנוף סגרירי.. הוא הפתיע אותנו לגמרי אז ממש שמחנו שבמפלים היינו יום קודם, הבנו ששיעורי אנגלית לא יצליחו להתקיים באינטרנט המאתגר של הדירה החמודה שלנו (כיוון שזאת אני ההבנה היתה איטית ובהחלט קצת מאוחר מדי), ויצאנו לארוחת בקר במקום החמוד מאתמול. היו ברקים מטורפים בשמיים, אבל אנרגיות טובות בלב.
היה רק משהו קטן שהיינו צריכים להספיק בבוסניה לפני שממשיכים לקרואטיה.. אנחנו מנסים למצוא בכל מדינה מטמון.. זה נראה נחמד במפות של הלוגים🤓, ואכן מצאנו אפילו שניים קרובים, שאותו איש הטמין, באחד הוא סיפר על סבתא שלו שהסתתרה ממש על ידינו בזמן המלחמה (של 1991), מתחת לפרה שחלבה בזמן ההפצצות על הכפר. זה היה ממש עכשיו לפני כ30 שנים וזה נשמע כל כך לא קשור למקום השלו הזה.. ובשני יצא שהפחדנו איזו סבתא שראתה אותנו מחפשים דברים באיזור של קו הטלפון שמוביל לבית שלה.. מזל שקראו לנערה חמודה מהבית השכן שידעה להבין אותנו ולהרגיע את הסבתא שבכל בסדר, וגם להתעניין מאוד בנו ובטיול שלנו ובמשחק הזה, שאנחנו משחקים.
ואז התחזק הגשם ואנחנו נסענו לספליט. נסענו דרך הרים מיוערים וכפרים קטנים, ואז הגענו לעיר גדולה, ועוד לפני שאפילו חנינו בה, רק מהקניונים והפרסומות לצד הדרך הרגשנו שחזרנו למערב.. חזרנו לאיחוד האירופאי.
הגענו לדירה מהממת, מרווחת, שיש בה הכל (איך יודעים שיש הכל? אם יש סל כביסה! אם חשבו על זה חשבו על הכל..🤪) עכשיו כשכתבתי מה אני מחפשת בכל מקום לינה בטח יותר קל להבין למה אני כל כך טורחת לכתוב גם איך אנחנו מרגישים בו.. והדירה 5 דק הליכה מהעיר העתיקה של ספליט, שהיא יפהפיה ממש ממש! אפילו לחנות הצלחנו בקלות יחסית מאחורי הבית..
אחד הדברים שדירבנו אותי לחפש במרץ דירה דווקא קרובה לעיר העתיקה, היה, קצת מביך לומר, שראיתי שיש בה מוזיאון של משחקי הכס. כיוון שחלקים מסויימים בסדרה צולמו ממש פה בעיר, החליטו לנצל את המומנטום ולהקים מוזיאון.. איפסנו אם כן את הילדים בדירה והלכנו לבדוק אותו.. והאמת – היה מאכזב עד מאוד.
אז הלכנו לאכול המבורגר.. גם זה סימן שחזרנו למערב.. כי לא נתקלנו בהמבורגרים צמחוניים מאז הונגריה. הסתובבנו עוד טיפה, וחזרנו לראות ׳הסיפור שאינו נגמר׳ עם הילדים בדירה, והם אהבו ממש😊.
למחרת בבקר לקחנו את הילדים לסיבוב בעיר העתיקה, היינו חייבים שינסו את הגלידה בקיורטוש שראינו שיש שם (אבל בסוף עשינו בחירה מושכלת והם אכלו את הגלידה והקיורטוש בנפרד), משם המשכנו לחוף שנחשב לאחד היפים בעיר. היה נחמד אבל ראינו יפים מאלה.. בעיקר נהננו מהדרך.
ואז החזרנו את הילדים לחדר ויצאנו אנחנו ל׳סיור אוכל טבעוני׳ בספליט. הגענו לסיור הזה דרך אפליקציית ׳איט וויט׳׳ שאליה גל קיבל שובר מתנה מהענף שלו וכבר באמת הגיע הזמן שננצל כי הוא עמד לפוג. היה לנו אחר צהריים מקסים עם מדריך מקומי חביב לאללה, שהוא מדריך טיולים כבר שנים ועכשיו בחר להתמקד בסיורים טבעוניים שתואמים את האג’נדה שלו. הוא עשה לנו סיור מודרך בעיר ובין לבין שילב הפסקות אוכל, הוא הוסיף לנו המון מידע על מקומות שיכולנו לעבור לידם בלי לשים לב.. היה מרתק ונתן כל כך הרבה ערך מוסף..
נכנסנו לבית כנסת עתיק, שלישי הכי עתיק באירופה, שבנוי בחומות הארמון הישן, יש שלט קטן שאומר שיש שם בית כנסת, אבל לבד לא הייתי מבחינה בו, יש פה קהילה קטנה של כ-100 יהודים, לא דתיים, שנפגשים בימי ששי לאכול ביחד, הם עשו הצבעה אם הם מעדיפים להתפלל או לאכול והחליטו שהם מעדיפים לאכול.. האיש ששומר על המקום, בחור יהודי מבוגר ומאוד נוכח, יש לו דעות . מוצקות על העולם ועל היהדות והיה משעשע לדבר איתו.
חוץ מזה טיפסנו על גבעת מריאן וצפינו על העיר מלמעלה. בראש הגבעה יש בית קברות יהודי עתיק מאוד, אחד מהעתיקים באירופה, ובית התפילה שלו הוסב למסעדה (שבראשה כתוב בעברית משהו על צדק הדין). המדריך שלנו סיפר לנו שהוא היה ניצב במשחקי הכס, כי בתקופה שצילמו היה צריך כל כך הרבה ניצבים שלקחו כמעט את כל מי שרצה.. הראה לנו איפה צולמו כל מיני סצינות מפורסמות וגם סרטון עם קצה הראש שלו מתוך מה שזכה להיות משודר בפריים טיים. ובין לבין הוא גם לקח אותנו לאכול מאכל מקומי טבעוני (שהמתכון שלו כל כך מוגדר וברור שיש מעטים שיש הם רשיון להכין אותו.. לא זוכרת איך קוראים לו), וגם גלידה טבעונית מעולה, אמנם המנה העיקרית היתה פלאפל, שאין מה להשוות לפלאפל שלנו בארץ, אבל כל החוויה היתה מאוד נעימה, מעניינת וטעימה.
היה כל כך מעניין שלמחרת לקחנו את הילדים והסברנו להם הרבה ממה שלמדנו, וגם טיפסנו לתצפית ממגדל הפעמון, אחר כך חזרנו לדירה לראות לבקשתם את הסיפור שאינו נגמר 2, שמסתבר שיש אחד כזה.. ומסתבר גם שיש סיבה שלא ידענו שיש אותו, אבל היה חביב.
ובערב האחרון בספליט יצאתי שוב ללכת לאיבוד בסמטאות, העיר מלאה בתיירים ובקבוצות מודרכות, והסמטאות מלאות אופי, מלאות במקומות קסומים ויפים ולא מפסיקות להפתיע.. עפתי שם.. הרבה מהדירות בספליט הוסבו לדירות אירוח, ומעל כל דירה יש שלט אחיד שמציין שהיא דירת אירוח. הבחור אתמול הסביר שבאופן טבעי בעיר העתיקה לא כזה נח לגור אי אפשר להכניס אליה רכב, ובחוץ קשה לחנות והרבה יותר נח להשכיר את הבית ולעבור לגור במקום אחר, אבל התוצאה היא שבחורף העיר שוממת ועצובה ובקיץ היא עמוסה בטירוף.. זה עניין שמתמודדים איתו פה.
חשבתי על העיר הזאת לעומת התאמל בנפאל.. שני המקומות צבעוניים וצפופים ועתיקים, מלאים בחנויות תיירים ומסעדות, וסימטאות להיאבד בהן, וכמובן שכל כך שונות.. אבל אולי סתם הייתי במוזה קצת פילוסופית.
אחרי שעברתי בכל סמטה וסמטה לפחות פעמיים גל הצטרף אלי לדייט 🙂
למחרת עשינו צ׳ק אאוט מוקדם ואחרי ארוחת בקר במסעדה פסטורלית משהו, יצאנו לכיוון דקטלון. היו לנו כמה דברים חשובים להצטייד בהם וכמובן ששמנו טיימר בכניסה, כי אנחנו כבר חכמים ומנוסים ורוצים גם לזכור לצאת משם.. והמשכנו לכיוון פליטביצה
הדרך יפה והכבישים נוחים, מרגישים שחזרנו לאיחוד האירופאי, מעל כל גבעה עומדת טירה, הכל מאוד יפה ונקי.. חגגנו 4000 ק״מ בדרכים, גשם טפטף (באופן נעים הגשם מתאים את עצמו לימי נסיעות שלנו). כשעצרנו בתחנת דלק להתרעננות גל ראה בחנות חבילת קלפים עם סמלים מקומיים מיוחדים שקרצה אליו, אז הוא רכש אותה. כשיחקנו בה שיט הד, הבחנו, לקראת סוף המשחק, שלא היה קלף 10 בכל המשחק (זה הקלף הכי חזק בשיט הד). אחר כך שמנו לב שעוד כמה מספרים חסרים שם ואחרי ברור קצר גילינו שזו לא סתם חבילת קלפים עם ציורים מיוחדים, אלא חבילת קלפים מסורתית איטלקית שמשחקים איתה כמה משחקים מקומיים, המפורסם בהם נקרא משהו כמו טרייסטה. גל ועידו כבר למדו לשחק אותו, אנחנו רק למדנו את התיאוריה:)
המשכנו הלאה, מלא דוכנים של גבינות ודבש לצד הדרך, עופר שאל משהו על למה הדבורים מייצרות דבש, ואם הו אוכלות אותו, אז צללנו לשעה וחצי של פודקאסט על דבורים – חיות מעניינות. הגענו לדירה מתוקה גם כן אחר הצהריים, האכלנו את הילדים בסנדוויצים כי זה מה שהם רצו, ושוב יצאנו בלעדיהם. זאת באמת מן שגרה שמועדפת על כולם, הם מאוד שמחים להגיע למקום חדש ורק להתמקם ולהרגיש אותו (בנטפליקס כמובן מרגישים בבית הכי מהר!) ואנחנו ישר רוצים לחקור לאן הגענו.. והם שמחים לקצת חופש מאיתנו ואנחנו לקצת חופש מהם.. עובד טוב.. אנחנו רק כל הזמן מנסים להבין איך זה יעבוד לנו עם קראוון..
למחרת יצאנו לשמורה שלשמה הגענו עד הלום, פליטביצה. האתר של המקום מעדכן און ליין כמה מטיילים קנו כרטיסים לכל שעה וכמה נשארו.. יצר אצלנו קצת לחץ כי היה נשמע שאם נצא בשעות הרגילות שלנו נעמוד בפקקי מטיילים.. התגייסנו כולנו והיינו גיבורים ממש ובתשע כבר צעדנו במסלול שבחרנו, אחרי ארוחת בקר.. כי כשאנחנו רוצים, מסתבר שאנחנו יכולים!
מסלול מסודר הכי שיש בין אגמים בצבע טורקיז ומפלים בלי סוף.. מקסים.
סיימנו את המסלול עייפים אך מרוצים ומאוד רעבים והלכנו לאכול מלא…
יותר מאוחר יצאנו להתנסות באפי ט׳רפי, לבעלי הבית שלנו יש כוורות בחצר, ומסתבר שיש עניין כזה, שזה בריא לנשום את האוויר ישר מהכוורת, את הפולן והפרופוליס.. היה מגניב וגם מעניין, ואחרי ההתנסות הראשונית נשמנו בכל פעם שהזדמן לנו.. (זה היה בחצר ויכולנו להכנס לשם חופשי) מבחינה בריאותית.. מעניין אם היתה לזה איזו השפעה 🙂
למחרת כמובן שהיה יום רגוע, קצת סידורים (ונשימות של דבש) ופשוט להתחיל לאט, כי בכל זאת התאמצנו אתמול.. יצאנו רק בצהריים, ומשם המשכנו לסיור בחווה שמגדלת איילים. (וחזירים וסוסים) האיילים ממש גדלים שם כמו בטבע במרחבים עצומים ונותנים להם לנהל את חיי הלהקה שלהם בטבעיות. יש שני סוגים של איילים שאני לא זוכרת איך קוראים להם אבל האיילים הקטנים יותר מסתובבים חופשי לגמרי ומומלץ פשוט לא לעשות לידם תנועות חדות.. את החזירים לעומתם מגדלים כי הבשר שלהם מאוד בריא (זן שכזה, לא התעמקתי) יש שם שלושה סוסים יפהפיים, סוס ששימש כסוס טיפולי עם ילדים ויצא לפנסיה ועוד זוג סוסים. שמענו הסברים על כל החיות והיה באמת מעשיר מאוד.. חוץ מזה גם האכלנו אותם וליטפנו את מי שהתחשק לו..
וכל הביקור הזה גם קצת בלבל אותנו וגרם לנו לתהות מה בכלל ראינו, איילים או צבאים? ראינו שני זנים שונים הראשון נראה אייל אבל השני נראה כמו צבי, ומה ההבדל בעצם..?? מזל שהאינטרנט מונח בכף ידי, וגם ככה אנחנו כבר יצאנו לסלובניה, אז למדנו שיעור חשוב שאני אלמד גם את מי שטרח והגיע עד הלום! איילים וצבאים הם חיות ממשפחות שונות לגמרי. לאיילים יש קרניים עם קוצים, יפים ומרשימים, לצבאים יש קרניים ישרות כמו של יעלים רק קצרות יותר.. ומה עם הצבי של הדואר? בטעות ציירו שם בלוגו אייל.. ומסתבר שאת השם הרש שעבר במשך דורות במשפחה של גל ונהוג לעברת אותו לצבי (לא רק במשפחה של גל.. בכללי) – גם זאת טעות.. הרש זה אייל. חושבים שהכל ברור? מה זה איל?? (י׳ עם חיריק מסתבר) איל זה הזכר של הכבשה! ואיך קוראים לבן של האיילים, לגור? עופר כמובן, כמו עופר שלנו! עופר איילים! ואיך קוראים לבן של הצבאים?? ובכן גם לו קוראים עופר.. מבולבלים? גם אנחנו😏
וזהו בזאת המשכנו לסלובניה.. נרגשים ביותר כי זאת המדינה האחרונה בטיול המטורף שלנו בבלקאן. כי חיכינו להגיע לפה.. כי הטיול הראשון של גל ושלי כזוג היה לסלובניה.. וזכרנו כמה היא נעימה. עליה ועוד, בפעם הבאה 😘
שירה, תודה על עוד "טיול כורסא" מהנה.
הנופים, ובמיוחד המפלים, מרהיבים
ואתם כל כך יפים ושמחים…..🤗
שלא יגמר לעולם…..
פוסט נהדר ,כרגיל, לפי מיטב זכרוני יש בפליטביצה מערה שנכנסים לתוכה עם
קרוניות … וגם סוג של לטאות שחיות כל הזמן במקום חשוך