22.8.2022
היום עזבנו את יוון. יוון שהיתה מפנקת, יפהפיה ומלאה באנשים שמחים ושמחים לעזור. והגענו לאלבניה.. אני יושבת על הר, משקיפה על הים העצום שמולי, יש כפר ציורי על צלע ההר שמשמאלי, וברקע אפשר להבחין בקווי המתאר של קורפו. השקיעה מושלמת, והמוסיקה המקומית שברקע מגניבה לאללה..
לא חשבנו שנגיע לפה אף פעם. אבל המדינה הזו היתה לנו בדרך, (חזרה צפונה לבודהפשט) ואפילו שידענו את זה, לא ציפינו להגיע לפה.. מה שהיה לנו בראש זו מדינה מוסלמית, עם עבר קומוניסטי, מאובקת ועייפה.. טעינו! לגמרי טעינו.. ואנחנו ממש שמחים שכך .
בפוסט הקודם סיימתי בנסיעה למטאורה. על מטאורה שמעתי לראשונה מאמא שלי. וחוץ מזה שזה אומר שזה היה ממש מזמן, זה גם אומר כמה חיכיתי להגיע לפה.. והיא לא איכזבה, אמא שלי, היא צדקה לגמרי, מקום מיוחד כל כך ויפהפה..
במזג אויר לוהט עברנו בין כל נקודות התצפית המרהיבות על האיזור המיוחד הזה, עצרנו לארוחת ערב בטברנה מתוקה בכפר הסמוך, וחזרנו לסיבוב חוזר בשקיעה.. בשקיעה גם חלקנו את כל נקודות התצפית עם המוני אנשים אחרים שבאו להינות מהיופי המרהיב הזה בצבעים של שקיעה. מושלם
חברה מהממת שלי שטיילה פה באיזור לפני כמה שנים שלחה לי את הרשימות של תכנון הטיול שלה, תכנון מפורט עד רמת האיפה אוכלים צהריים, ונעזרנו בזה מאוד.. ממש נח לא לחפש הכל לבד 🙂 מפנה יותר זמן להינות מהרגע..
ממטאורה נסענו לזגוריה. דרך יפהפיה שעוברת בין המוני מנהרות וגשרים בזה אחר זה.. לשם הגענו בהמלצתה החמה מאוד של חברה מהממת אחרת, וגם היא לא אכזבה.
הקפדתי לחפש הפעם מלון בלי רצפות מעץ אחרי הנפילה בפיליון, והגענו למקום משפחתי חמוד עם חדרים פשוטים ומאוד מרווחים, נוף יפהפה ובמיקום מושלם. האיזור הזה מהמם וממש עמד בכל הציפיות שלנו, מלא בטבע ירוק והררי ובין ההרים שזורים כפרים עתיקים בנויים מאבן. נמצא בו קניון מרשים מאוד שזכה להכנס לספר השיאים של גינס בתור הקניון שהיחס עומק רוחב שלו הוא המרשים ביותר. והוא מהמם.
לנקודת התצפית היפהפיה שצופה על קניון ויקוס גורג׳ שרשום בספר השיאים של גינס, נסענו ביום הגיאוקאשינג (המטמונים) הבינלאומי. כן, גם לזה יש יום.. המפעילים של האתר, הגדירו מטרה ליום הזה – הם רצו שימצאו כמה שיותר מטמונים בו, ושהשיא העולמי הזה יכנס גם הוא לספר השיאים של גינס! כמובן שששנו להשתתף באתגר, רצינו להכנס לספר השיאים של גינס בזכות זה שנמצא מטמון בתצפית על אתר שנמצא בספר השיאים של גינס.. אז מצאנו! אבל העולם איכזב, ולא הצליחו לשבור את השיא הקודם של כמות מטמונים שנמצאה ביום אחד.
כל האיזור הזה מלא באבני צפחה שיוצרים נופים מיוחדים מאוד של סלעים שבנויים משכבות. קרוב לנקודת תצפית יש ׳יער אבנים׳ כאלה.
חוץ מזה, היינו בגשר פפינגו, וניסינו להתרחץ במים הטורקיז המהממים והקפואים שלו. (העדפנו לשחק באבנים) ועשינו ראפטינג כייפי ומקסים במי הנהר. טיילנו לכפרים ארטיסי ופפינגו הגדול והקטן, וטבלנו בגבים שליד הכפרים. כמובן שבין לבין אכלנו בטברנות נפלאות. וחוץ מהצרעות שכנראה הגיעו מגרמניה וניסו לחלוק איתנו את הארוחות שלנו, נהננו מאוד!
קרוב למלון שלנו יש גשר אבן יפהפה עם ׳עגלת קפה׳ שאני וגל הלכנו אליה לבירה.., וחשבתי על זה שבכל מקום אליו יצאנו ביוון היו איתנו הרבה אנשים מקומיים מבוגרים ומאוד שמחים. נראה שממש כיף להזדקן ביוון!
ואז נסענו לאלבניה – נפרדנו מהמארחת המקסימה במלון שלנו, שאמנם לא כל כך מדברת אנגלית, אבל היא ממש מנסה.. אז היא פשוט מצמידה מילים באנגלית, ואז – או שמבינים אותה, או שלא.. נפרדנו בבירכת ״ספירודילה טנק יו איזראל!״ (ספירודילה זה השם של המלון, וגם השם שלה) ומשם התחלתי לכתוב את הפוסט הזה..
אז כאמור לא היו ציפיות מאלבניה. אבל כבר שעה אחרי שהגענו אליה, הגענו לאתר מהמם, שנקרא – העין הכחולה. אגם עמוק מאוד וקסום בצבעי תכלת יפהפיים שנובע מהאדמה. העומק הידוע שלו הוא 50 מטרים, אבל זה רק כי לא הצליחו לצלול עמוק יותר..
כשגל סיפר לי על המקום הזה – אמר שיש בדרך שלנו אגם עם מים בצבע טורקיז, עניתי לו – ״אה, כמו זה שהיינו בו היום (ביוון)..״ שזה קצת מוריד, אני מודה.. אבל אחר כך כשהתפניתי טיפה לבדוק בעצמי, הבנתי שזה בכלל לא דומה למה שכבר ראינו, ובאמת המקום הזה, שבאותו יום היו בו המוני אלבנים.. והיו פקקים מטורפים בחנייה.. עדיין הצליח להמם ולהפתיע. גל ועידו הגיבורים אפילו הצליחו להכנס למים, הקפואים ברמה שכואב.. כל כך כואב.. עומרי ועופר זכו לטרמפ-אבא למים.. אמא נשארה לצלם מבחוץ 🙂
המשכנו בדרכנו. הנוף בדרך היה מקסים. כל כך שונה מיוון, זה תמיד מהמם כמה מדינות מאוד שונות אחת מהשניה, אפילו שהן ממש צמודות גאוגרפית. ההרים היו יבשים יותר וחשופים. והעננים היו מיוחדים בצורות כל כך יפות, ובדרכים התהלכו עיזים, כבשים, חמורים, פרות וסוסים.. אה – וגם נוסעים פה כמו מטורפים.. לראות מכונית שועטת מולינו במסלול הנגדי – זה חלק מתרבות הנהיגה.
וכמובן שבדרך התפננו ללמוד על אלבניה.. הידעתם שאלבניה היא המדינה היחידה שהיתה תחת שלטון נאצי במלחמת העולם השניה, שבה היו יותר יהודים בסוף המלחמה מבתחילתה? האלבנים הנחו את היהודים להתחזות לחירשים ואילמים על מנת שלא יזהו אותם.. האלבנים שהם מוסלמים ברובם, חיו תחת שלטון קומוניסטי הרבה שנים, ובגלל זה רובם לא דתיים. אז המדינה מודרנית ומרגישים בה מאוד בנח.
המשכנו לרביירה האלבנית, הצחיק אותנו להגיד את זה.. אבל וואלה, יש רביירה אלבנית.. היה לנו מלון עם חדרים פשוטים, אבל עם בריכה ונוף מהמם, כי רצינו להתפנק. היתה פיצריה מעולה (אחרי שאכלנו רק אוכל יווני יותר משבועיים, היה ממש כיף לאכול פיצה!) כמה דקות מאיתנו ונוף מהמם מסביבנו. וזה מה שעשינו עוד יומיים.. זה ולתכנן קדימה..
הים פה באיזור מזכיר לי את סיני.. משהו בפשטות ובזולות שסביבו. הילדים ישר מצאו נחל והתחילו לבנות סכר ולשחק, וחשבתי לעצמי שזה מה שתמיד הכי רציתי מהטיול הזה..
ואז המשכנו לעיר הבירה – טיראנה. שגם היא הפתיעה לטובה.. היא מודרנית ומלאה בחנויות , מסעדות ופאבים מעוצבים.. הדירה שלנו היתה ממש במרכז העיר, והיתה לנו חניה פרטית משלנו, אבל רק גיבור כמו גל היה מצליח להכניס לתוכה את האוטו העצום שלנו.. והאמת היא שהגענו קצת עייפים.. היה יום ארוך בדרכים, ואפילו שהדרך היתה יפה, וההרים היו עצומים ולא מיושבים, והכבישים היו טובים, וגם התחלנו לשמוע אחלה מוזיקה, ואנחנו כל כך נהנים להשמיע לילדים מוסיקה שאנחנו אוהבים, הכניסה לעיר היתה מאתגרת ועמוסה וזה השאיר אותנו בחצי כח.
אז לא קרענו את העיר.. הסתובבנו קצת. אכלנו במסעדה מקומית חמודה שהיה בה מבחר גדול של מאכלים צמחוניים, וראינו את הכיכר המרכזית והמסגדים היפים שמקיפים אותו. אני רציתי לבקר בבונקר שהומר למוזיאון. ומסביר על התקופה שבה בנו באלבניה אלפי בונקרים שכאלה כהגנה מפני מתקפה אטומית שאולי תבוא יום אחד.. אבל באלבניה לצערי לא כל כך עובדים עם כרטיסי אשראי.. ואני לא כל כך עובדת עם מזומן בחודשים האחרונים.. אז זה לא צלח.. ורק הסתובבתי עוד קצת לבד ברחובות, והתרשמתי לי מהמקומות המערביים לצד אלו שמזהים בהם את עברם הקומוניסטי, באמת עיר חמודה טיראנה..
עוד פרט נחמד על אלבניה הוא שנראה שברב המסעדות יש גם גן שעשועים קטן, וזה ממש יפה ומתחשב.. מצאנו את עצמינו בכמה מסעדות דרכים שבאמצע מקום שנראה דומה לעזה, פתאום התגלתה לנו גינה גדולה ויפה, עם גן שעשועים קטן ומסעדה.., אה, וגם הארוחה שביוון עלתה כ- 40 יורו, פה תעלה בערך 10..
ואז המשכנו למונטהנגרו. עוד 4.5 שעות נסיעה. שעם הפקקים התארכו והתארכו.. ועיירת החוף החמודה ממש שנסענו אליה, פקוקה גם היא, ממש, והדירה – מקסימה ומרווחת עם נוף לים , אבל בלי חניה.. בקיצור הגענו לפה אתמול בערב, עייפים.. עייפים יותר מבטיראנה..
אז העיר חמודה, מזכירה לנו קצת את אילת, חופים יפים ועמוסים.. היום רק עשינו טבילה קצרה בחוף הצמוד, ומחר נטייל יותר באיזור. ובכלל המדינה חמודה, למרות שגם פה מנסים להוריד אותנו מהכביש.. אבל המסקנה העיקרית כרגע היא שאנחנו צריכים לרווח ולקצר את הנסיעות.. אז התפנינו לתכנן לנו מסלול קצר יותר לבודהפשט. בכל זאת, באנו להינות. לא להספיק.. וכדי להקליל ולהנעים את זמנינו, ראינו עם הילדים את המיניונים 2 אתמול וגל רואה איתם עכשיו את בוב ספוג, וחוץ מזה מנסים לפנק, אותם ואותנו..
סיפרתי לילדים שבסינגפור אסור ללעוס מסטיק.. זאת נחשבת עבירה שנושאת בגינה קנס חמור.. אז נכון שבכלל היינו בדרך למונטנגרו כשסיפרנו את זה.. וכנראה שלא הייתי כל כך ברורה – ובתגובה כולם זרקו את המסטיקים שלהם בכניסה למונטהנגרו.. 🙂
