13.10.2021
ביומינו השני בקאו לאק, החלטנו לחפש מטמונים.. מין משהו שאנחנו עושים מדי פעם ונראה לי שכל מי שמכיר אותנו שמע עליו בזמן זה או אחר.. אז בקצרה – בכל העולם מוחבאים ׳מטמונים׳. בכל מטמון כזה יש בין לוג-בוק קטן ללוג-בוק עם כמה צעצועים שלאנשים לא היה אכפת לזרוק, והחוק הוא שאם אתה לוקח משהו מהמטמון אתה צריך לשים משהו במקומו, ובכל מקרה לחפש אותו בדיסקרטיות ולהחביא בזהירות חזרה, ויש עוד כל מיני חוקים וסוגים של מטמונים אבל לא אלאה.. בגדול לכל מטמון יש קואורדינטות ואפשר להגיע אליו עם ג'י פי אס. יש דאטה בייס גדול שמכיל את כל המידע הזה ואפליקציות שמחוברות אליו וככה אפשר ללכת לחפש את המטמונים האלה. בדרך כלל המטמונים האלה מביאים אותנו לנקודות חמד מיוחדות שהן קצת מחוץ למסלול, וגם לנקודות שהן בתוך המסלול זה מוסיף עוד עניין.. 🙂 אז הלכנו לחפש מטמונים באיזור קאו לאק. ובאמת הגענו לחופים יפהפיים.. הגשם מדי פעם היה לטובתינו ומדי פעם פחות. ראינו כל מיני ריזורטים משגעים וסגורים בשלבים שונים של התכוננויות להפתח. ראינו גם המון סרטנים יפים ומעניינים בקונכיות משגעות. אבל לא מצאנו שום מטמון.. נראה לנו שהאיזור הזה קשוח מידי לשמור על קופסאות פלסטיק קטנות שחבויות בכל מיני מקומות במקום שלהם.. נראה לי שאחרי עונת גשמים אחת כל מה שהיה במקום מסויים כבר נמצא במקומות אחרים..
מאוחר בצהריים הגענו למסעדה שאכלנו בה אתמול עם ילדים שקצת הזנחנו להאכיל.. אז כל אחד מהם אכל שתי מנות צ׳יפס שלמות לפני שהם התפנו למשחקי צ׳יק לאק שהם חזרו לשחק בהם קצת לאחרונה. (האמת היא שעומרי רק ביקש מנה שניה.. אז אני הייתי צריכה לאכול אותה, זה היה איזון טוב לקארי ג׳ונגל שהחלטתי להתנסות בו, והבנתי מחדש מה היא ההגדרה לחריף.. לא סיימתי אותה)
משם אני חזרתי ברגל והילדים המשיכו עם גל לבריכה במלון. אני מלאת מוטיבציה וחושבת שאין שום סיבה בעולם להיכשל, לעמוד ביעדי הצעדים היומיים שלי.. לא הצבתי לעצמי יעדים מטורפים, והיות ואני בטיול ולא במשרד/בית אין שום סיבה שיהיה לי קשה לעמוד בהם, אבל עדיין מוצאת לא מעט ימים בהם את רב הדרך עשינו באוטו, ולא הלכנו בהם הרבה. בימים כאלה אני נחושה להשלים את מכסת הצעדים שלי.. לפעמים זה יוצא קצת מגוחך, ואז אני מאוד שמחה שהילדים מצטרפים אלי בשמחה ללכת הלוך ושוב במסדרון של המלון נגיד.. וימים אחרים שאני פשוט מפנה את עצמי להליכה של זמן לעצמי בשקט (ואז יש לי גם זמן להשלים פערים עם חברות/אחותי בטלפון). בקיצור – בגלל זה אני הלכתי ברגל 🙂
כשהגעתי למלון מצאתי את הילדים ואת גל עושים בריכות במרץ. עד שהם קפאו מקור והתפנו אחד אחד למקלחת חמימה בחדר ולמשחק שחמט שנהיה להיט פה. ואני וגל התפננו לתכנן את עתידנו, זאת אומרת, את הימים הבאים עלינו לטובה.
בערב החלטנו להשקיע בילדים ולתת להם 2 ארוחות חמות ביום, אז הלכנו למסעדה הונגרית שפתח פה איזה הונגרי עם אשתו התאילנדית. שם מתכנסים ככל הנראה כל ערב כל התיירים בקאו לאק (היו איזה 6 חוץ מאיתנו!!) והגענו למסקנה שזה יותר מערביים ממה שראינו בכל הימים פה בחוף. אכלנו אוכל מזרח אירופאי – לאנגוש וגבינה מטוגנת וכמובן שכרגיל בארוחות כאלה – בסוף אנחנו אכלנו יותר מהילדים.. אבל היה מעולה!
כשחזרנו לחדר עומרי מאוד רצה לחזור לבריכה לרחצה לילית, אנחנו טענו שקר וחושך אבל שאם הוא רוצה אין לנו בעיה, והוא ועופר עשו לעצמם רחצה לילית לבד. כשהתחילו ברקים הם רק באו לברר אם זה בסדר שהם בבריכה כשיש ברקים, והמשיכו לשחות כשאישרנו.. משוגעים, אבל כיף ממש לראות שמתחילים כבר לבנות בטחון 🙂
בערב אחרי הסיפור בעודי שוכבת בין עופר ועומרי כדי שיצליחו להירדם בלי ללכת מכות, והאווירה היא של עייפות ושתכף נרדמים מידי פעם עומרי שחרר בקול מלחמתי – אני רוצה לשחק שח!!!!!! עבר לו בסוף והוא נרדם..
14.10.2021
ואז יצאנו לקאו סוק. קאו סוק היא שמורת טבע גדולה ומאוד ידועה פה באיזור, יש בה טבע פראי ומרשים. ג׳ונגל מטורף הכי שיש. אבל עכשיו בעונה הגשומה גם אין סיכוי שלא להיתקל בה בעלוקות (מסתבר שגם בעונה היבשה יש סיכוי סביר לפגוש בהן). ואנחנו הבטחנו לילדים שנעשה הכל כדי לא להיתקל בעלוקות.. אז החלטנו לא לעשות מסלולים בתוך הג׳ונגל ולראות מה בכל זאת אפשר לעשות.. הזמנו מראש בונגלו חמוד מאוד 300 מטר מהכניסה לשמורה, ויצאנו לדרך של איזה שעה וחצי נסיעה. עלינו על ההרים. ג׳ונגלים מקסימים מקיפים אותנו. עצי בננה, במבוקים, גומי והכל בהכי ירוק שיש. בלי סוף נחלים לחצות.. מלא מים. עצרנו במפל חמוד שהיה ממש קרוב לכביש (האמת היא שגם בו לא מצאנו מטמון), מפל מקסים ממש גבוה ימלא במים. וחוץ מזה עצרנו גם בנקודת תצפית יפה על העמק והרי הגיר המקיפים אותו. לכבודנו אפילו השמיים טיפה התבהרו בה.
אחרי זה המשכנו לחדר שלנו, שהבטחנו לילדים שאם יהיו בסביבתו עלוקות, לא נישן בו, לשמחתינו בעלת המקום אמרה שהיא גרה בכפר הזה כבר 40 שנה ולא ראתה בו אף פעם עלוקה. עלוקות יש רק בתוך הג׳ונגל. החדר היה מתוק מתוק. מרפסת חמודה וחדר עם מיטה זוגית ומיטת קומותיים. גל בחר לישון עם עומרי בקומה העליונה של מיטת הקומותיים לשמחתו האדירה של עומרי, אני ישנתי עם עידו במיטה הזוגית. ארוחת צהריים מאוחרת הלכנו לאכול באחת משתי המסעדות הפתוחות בכפר. שם פגשנו עוד 2 מתוך 4 התיירים שהם לא אנחנו. אחר כך טיילנו קצת ברחוב עד פתח השמורה, נהננו להסתכל על קוף שיצא ממנו ובה לטייל על הגג לידנו, אכלנו איזה קינוח מבננה מבושלת עם קרם קוקוס מדוכן ברחוב וגם הסתכלנו מקרוב איך מפיקים גומי מעץ גומי (חותכים חריצים בגזע ונותנים לנוזל של העץ להנקב לתוך פחית קטנה). חוץ מזה ניסינו ללקט קצת אוכל וחטיפים מ3 המכולות בכפר כדי שיהיה במה להאכיל את הילדים בערב כשהכל סגור. בסוף מצאנו איזה מרק בכוס עם אטריות שהיה צמחוני וגל הצליח לעשות אותו עם מספיק קצת טעם כדי שרב הילדים יאכלו, ואכלנו במרפסת שלנו.
15.10.2021
קמנו לבוקר שמשי ומקסים, פרפרים יפהפיים התעופפו לנו מחוץ לחדר וכל הצמחיה המהממת פה היתה רטובה מהגשם של הלילה. לארוחת הבוקר הזמנו ׳קופסאות אוכל׳ כי זה שאפשר לעשות פה עכשיו. קיבלנו אחלה קופסאות עם ביצי עין טוסטים עם ריבה, ירקות, אננס וגם קרקרים ומיצי פירות למיניהם. אחרי שסיימנו לאכול יצאנו באוטו לצד השני של השמורה, עוד אתמול הגענו למסקנה שבמקום לישון במקום הזה יומיים, אפילו שהוא ממש ממש מקסים, יותר הגיוני לישון פה לילה אחד, כי מרחק הנסיעה מהצד השני של השמורה לחדר שלנו זהה למרחק ממנו לסוראטאני, והיות ואנחנו אמורים להחזיר את האוטו שלנו מחר ב10 בבקר בסוראטאני ולצאת לדרך לקו-סמוי, עדיף שכבר נתעורר שם.. אז פינינו את החדר.
אחרי שעה של נסיעה בערך הגענו לסכר עצום, שיצר את אגם צ׳או לאן. השקפנו על הסכר ועל האגם מלמעלה. יש שם ממש פארק יפה ומטופח. נציג משטרת התיירות שם כל כך התרגש לראות אותנו שהוא ביקש להצטלם איתנו…
אחר כך ירדנו למזח. חשבנו שיהיה משהו מאוד דומה לפאנג נגה, שנמצא איזה בעל סירה ונסגור איתו על מחיר לשייט, אבל פה העניינים יותר מסודרים. יש מחיר מוסדר ובנוסף אליו יש גם מחיר על הכניסה לשמורה (האגם בשטח השמורה). יצא שעלה יותר ממה שתכננו, אבל היה לנו שייט מקסים בלונג טייל, בין צוקים באגם ומסביבם. הגענו לאחד המלונות הצפים שיש פה, ועשינו עצירה כדי לשחות (כולנו קפצנו למים המתוקים והירקרקים של האגם) ולשוט בקיאק, בדיוק כשירדתי מהקיאק בעל הסירה קרא לי לראות פילים שצצו מהשמורה מאחורינו, ושם גיליתי פילה עם פילון קטן, ואחר כך הצטרף אליהם גם האבא.. שברו עצים וכירסמו אותם בקול גדול. שאגו מדי פעם.. מתנהלים כאילו לא מודעים לקיומינו, אפילו שאנחנו בערך 100 מטר מהם. כי בינינו יש אגם. היה קסום. (* אנחנו החלטנו לא לישון באחד המלונות הצפים האלה, אמנם מגניב אבל גם קצת מגביל ויקר, גם אחרי שביקרנו במלון, לא הצטערנו שלא נשארנו לישון שם. היה לנו מושלם).
אחרי כ-4 שעות חזרנו למזח והתכוננו לדרך לסוראטני. התרגשנו כי אנחנו נוסעים ל׳עיר הגדולה׳! תכננו את ההגעה למלון עם הילדים.. איך הילדים יתקלחו ובינתיים נזמין להם אוכל ממק דונלדס ולנו ממקום אחר ואיזה מפנק זה יהיה.. אבל מצאנו את עצמינו במלון בתחנת דלק. שכשהתקשרתי אליהם יום קודם מסתבר שמי שדיברה איתי לא הבינה אנגלית ובעיקר אמרה לי כן כן.. אז אין להם בכלל חדרי משפחה.. פוד פנדה, חברת המשלוחים כמו וולט שיש פה, בכלל לא מגיעה לאיזור הזה של העיר (הזמנו מלון קרוב לשדה התעופה כי שם היינו צריכים להחזיר את האוטו) וכבר חושך, ואחרי יום ארוך ונסיעה ארוכה, וכדי להגיע לעיר צריך לנסוע עוד חצי שעה.. ובמלון אין מסעדה.. יש סבן אילבן צמוד.. שוב סבן אילבן.. ובעודי וגל מנסים לדסקס איך תוקפים את זה, הילדים התחילו לריב ולחרפן, ולהוסיף לבאסה הכללית.. בינוני משהו. אחרי שהסברנו (טוב נו, הסברנו ממש בקול רם!) לילדים את ההתנהגות המצופה מהם במצבים כאלה, קנינו (שוב) כל מיני דברים אכילים שאפשר להרכיב מהם משהו דומה לארוחת ערב לכולנו, ולקחנו 2 חדרים במלון דרכים (סהכ נקי וסבבה, אבל התחושה לא משהו).
16.10.2021
הבקר התכוננו ליום מאתגר.. קמנו ממש מוקדם (8:15!!) והתארגנו ליציאה. אספנו דברים אכילים לארוחת הבקר מהסבן אילבן ונסענו להחזיר את האוטו בשדה התעופה. שם חיכינו כשעתיים לשאטל למזח, כשהגענו למזח עם ילדים שלא רגילים לנסוע שעה וחצי בלי עצירות פיפי, אני והילדים רצנו לשירותים בזמן שגל גילה שהמעבורת יוצאת עוד 8 דק.. בריצה קלה עם איזה 80 קילו ציוד (לא יודעת כמה.. סתם הנפצתי מספר.. אבל בגדול – כבד!) עלינו למעבורת (ואחרינו סגרו את השער והיא יצאה לדרך).
השייט היה אחלה. הילדים נהנו והתרגשו, עידו החליט לנצל את השייט לצבירת צעדים ואשכרה רץ שלושת רבעי דרך לקו סמוי. המים בהירים ומקסימים.. שעה וחצי בערך שעברו בכיף.
כשהגענו חיכתה לנו מונית שהזמנו מראש. מודה שחשבתי שזה מיותר וסתם יקר ועדיף למצוא מישהו במזח. בדיעבד אחלה החלטה שגם אם עלתה קצת יותר חסכה חיפושים והתמקחויות, הנהג חיכה לנו ממש מחוץ למעבורת, ועזר להעמיס את התיקים עוד לפני שגל סיים עם כל הצגת הטפסים שמוכיחים שהגענו בסנדבוקס ואנחנו בסדר.. (עקרונית אמורים לעשות בדיקות קורונה במעברים בין מחוזות בתאילנד, שמחה לבשר שלא ביקשו מאיתנו שום בדיקות כאלה וגם לא עשינו כאלה ב2 המעברים שעשינו). כנראה שהשיחה שעשינו אתמול עם הילדים עשתה עבודה לא רעה, כי הם עמדו בנסיעה הזו סה״כ כמו גדולים!
המונית לקחה אותנו ישר לחוף הקסום שלנו – זה שהיינו בו לפני 10 שנים עם עידו כשהיה ממש תינוק. אמנם לא לאותו מלון, כי בו אין חדרי משפחה, אבל למלון השכן שהוא מהמם. יש לנו דירה מקסימה עם 2 חדרי שינה ושני שירותים. ה׳סלון׳ עם קירות זכוכית ובחוץ תחושה של ג׳ונגל במרפסת..
איך שהגענו האנרגיות המקסימות של המקום עטפו אותנו, ויצאנו לבריכה ולים, בזמן שגל הזמין לילדים את המקדונלדס שהבטחנו להם.. וגם אנחנו הזמנו במסעדה של המלון סוף סוף ארוחה נורמלית אחרי בערך 48 שעות של נשנושים.. פעם ראשונה בשלושה וחצי שבועות, שיש לנו שכנים לחדר.. יש הרבה אורחים בחוף (שיש בו בערך 3 או 4 בתי מלון.. זה חוף פצפון מוקף סלעים וג׳ונגל), המסעדות עובדות, והתחושה היא של חופש וכיף. עקפנו כמה סלעים לעוד פיסת חוף קטנטנה והכרזנו עליה כרוטהולצלנד.. הילדים עפו על זה 🙂 היינו בחוף ובבריכה עד שהחשיך והשמיים התקדרו והתחיל הגשם 🙂
אז חזרנו לחדר להתפנק עוד פה כל אחד בדרכו.. פעם ראשונה שגל ישב במרפסת לנגן ביוקללה שנסחבת איתנו.. ופתאום קלטנו עקרב שחור, ענק!!! מטייל לכיווננו.. היה לו מזל גדול, כי עד שגל תיכנן איך להתנקש בו הוא נעלם.
אכלנו ארוחת ערב אצלינו בחצר וזהו, עוד יום קסום עבר 🙂
תודה שירה.
חוויות מעצימות.
הכי מרגש זה המפגש עם הפילים.
כמה זמן תרצו להיות בקו סמוי?
איזה יופי! כמה חוויות 💕