היום עזבנו את המלון שלנו בבנג טאו! פעם ראשונה שהתנסינו במעבר בטיול, וואללה – עשינו את זה הכי רך שאפשר.. ממש ממש רך.. אבל טוב, בואו נתחיל מההתחלה. כי לפני הכל הבלוג הזה הוא יומן. מסע. שלנו… וחוץ מזה, אם מישהו נהנה לקרוא אותו, זה ממש ממש משמח לשמוע 🙂 אז תודה למפרגנים!
אז כבר לא נעים לי לקרוא לפוסטים ״מתרגלים״ וכאלה.. כי זה קצת מיצה את עצמו.. אבל אנחנו לגמרי עדיין מתרגלים, ולגמרי עדיין לומדים את כל העניין הזה של טיול ארוך בקונסטלציה משפחתית.. לא משנה כמה בלוגים קראתי, וכמה הרגשתי שאני יודעת כבר הכל, כל משפחה קצת שונה וגם לא על הכל כותבים בבלוגים, אז מן הסתם יש הרבה מה להתרגל ולהשתפשף וללמוד.. עם כל כמה שעפתי על הילדים האלופים שלנו, והם באמת אלופים, זה טבעי שיש קשיים, ופחדים במקומות חדשים ושונים כל כך מהמוכר. וגם געגועים למה שנשאר מאחור.. אנחנו לומדים גם איך להתמודד עם העניינים האלה, ומנסים לתמוך ולאפשר ולהיות סבלניים.. לפעמים מצליח יותר (האמת היא שלגל מצליח יותר..) ולפעמים פחות.. (אבל אני משתדלת..!)
טוב, יומן מסע אמרנו.. אני משתדלת לכתוב כל שלושה ימים, בינתיים זה טווח זמנים שעובד לי טוב.. מצד אחד זה מרגיש מזמן, אבל מצד שאני כשאני מתחילה לשחזר זורם סבבה. אז שלשום :)… שלשום החלטנו ללכת לאיבוד! שכרנו רכב אז אפשר, וזה לגמרי נשמע לנו כיף ומשהו ללמד את הילדים שאפשר בעולם של גוגל-מפות ו-וויז. בסוף זה לא ממש היה ׳ללכת לאיבוד׳ אלא יותר משהו כמו ללכת לאיבוד אבל בכיוון של להסתכל על החופים הדרומיים אלינו. כל השבוע וקצת שאנחנו פה, היינו רק באיזור שלנו וצפונית לו ועכשיו מאוד התחשק לנו לראות את מה שדרומית לנו.. וככה היה, נסענו, טיפסנו על הרים, וירדנו בחזרה לגובה הים, מצאנו חוף ׳סודי׳ שהיה בשפל והים רחש חיים, סוגים של חלזונות זחלו להם במים ודגיגים כחולים וירוקים קטנטנים ועוד כל מיני קטנטנים, והסרטנים פה.. אין להם סוף. ומלא שרידי אלמוגים (עופר רוצה למצוא אחד אדום..). היה מקסים. חוץ מזה היו סלעים גדולים בקצה החוף שעידו רצה לטפס עליהם. שניה לפני שטיפס על אחד, עופר אמר לנו באגביות שדווקא כדאי שהוא לא יטפס לשם, כי יש שם תנין.. זה היה נשמע קצת תלוש, אבל הסתכלנו יותר טוב, וגילינו לטאת כח ענקית מנמנמת בין הסלעים, ממש איפה שעידו תכנן להתחיל ממנו.. ירדנו מעניין הטיפוס, והלכנו שניה לצל, לקרוא על לטאות כח..
משם המשכנו לחוף פאטונג, זה החוף הכי מפורסם בפוקט. עיר גדולה ומלאה במקומות בילוי, חלקם סגורים עדיין בגלל הקורונה, אבל לא מעט גם כבר פתוחים. עצרנו בטיילת ועשינו סיבוב קצר ופיקניק עם פיצה. כל שנייה הציעו לנו לקנות דברים, והאמת היא שממש לא נהניתי שם.. שמחתי שהאווירה בחוף שלנו שונה לגמרי. המשכנו עוד דרומה, עד חוף קורון. כמובן שהגענו למסקנה הבלתי נמנעת שהחוף שלנו הכי שווה, והתחלנו לחזור צפונה. בדרך צפונה ראינו בצידי הדרך פילים שהבעלים שלהם עושים להם טיול או משהו, וזה היה מיוחד לכולנו לראות את החיות הענקיות והמרשימות האלה כל כך קרובות.
כשחזרנו לחדר הלכנו ל׳דג המוזהב׳ מסעדת הבית. פשוט כי שם הכי כיף לסיים את היום.. לאחרונה גל מאתגר את הילדים, בכל מיני התערבויות כאלה, של ׳אם אתה טועם את זה, אני נותן לך 20 באט..׳ עומרי טעם 2 דברים והרוויח 40 באט. אחר כך זהרו לו העיניים, הוא התרגש בטירוף וסיפר לנו שזה פעם ראשונה שיש לו כסף משלו!! באמת מרגש 🙂 ואז הוא גילה שאין לו מה לעשות עם הכסף אז ביקש מגל שישמור לו. בארוחת ערב, יש כל מיני רוכלים שמנסים למכור דברים (קצת, לא כמו בפאטונג, וגם הם רק התחילו להגיע לאחרונה כי חוזרים התיירים), היו שם מוכרים שמכרו צעצועים מאירים, ועומרי מאוד רצה צעצוע קטן כזה שמעיפים לשמיים עם אור. גל אמר לו שאין בעיה, יש לו כסף והוא יכול לקנות לעצמו, אז עומרי הלך למוכר עם שטר של 20 באט שלו, והציע לו לקנות (זה היה קצת רחוק, אז אני מניחה שדיברו רק עם הידיים) המוכר לא הסכים ואמר משהו שנשמע לעומרי כמו סיקסטי, ועומרי יודע שזה 60 והוא חזר אלינו עצוב מאוד מאוד.. ניחמנו אותו והצענו לו להציע לו 40 באט, כי הרי יש לו 40 באט, אבל עומרי לא הסכים להשקיע את כל הונו בצעצוע הזה ונשאר לשבת עצוב. אחר כך הגיעה מוכרת אחרת שמכרה אותו דבר, ועומרי אזר אומץ לנסות שוב להציע לה את ה-20 באט שלו, והיא כבר לא עמדה במתיקות של עומרי ומכרה לו את אותו צעצוע וגם הסבירה לו בסבלנות איך להפעיל אותו, והיה לנו ילד מאושר, שגם למד משהו על העולם וגם הסתדר לגמרי לבד בסיפור הזה..
אגב נוהל יום שישי אומץ. ומיום ששי, כל יום אנחנו בערב שמים לילדים סרט עם פופקורן. זמן נהדר להם, לנוח מהיום שלהם, ולנו לזמן איכות עם עצמינו וביחד.. בסך הכל באופן מפתיע גילינו שלטייל כל המשפחה ביחד – זה מאוד אינטנסיבי.. ממש אינטנסיבי..! ואם נגיד דמיינתי שבסך הכל אנחנו בחופש וזה, ובטח יהיה לנו מלא זמן לשבת ונגיד להשלים פרקים של חתונמי.. אז לא. ממש עוד לא קרה.. אולי עוד ישתנה עם הזמן כשהילדים כבר ירגישו ממש בטוחים וכזה.. ואולי לא. אם יש טיפה זמן הוא עדיין מנוצל למנהלות, כתיבת בלוג, קריאה על המקומות הבאים/ הזמנת מלונות ושכאלה.
למדנו גם שבשלב זה, גם כדאי לתכנן את היום, ולהגיד לילדים איך הוא יראה. נכון, זה לא ממש ספונטני, אבל אם אתה ילד, ולא שולט בלוז שלך, אז לפחות כדאי שתדע מראש מה תיכננו לך, רק הוגן.. מנסים לתכנן איתם ביחד, ולתת להם את כל ההזדמנות להשפיע על איך יראה היום.
אתמול התוכנית היתה: ארוחת בוקר, לימודים, זמן חופשי (שבו אבא הולך לעשות מסאג׳, כי לעזאזל אנחנו שבוע וחצי בתאילנד ועוד לא עשינו מסאג׳.. אינטנסיבי!! אמרתי כבר?) שאחריו נוסעים לטיול קצר ומסיימים בחוף (מסעדת הדג המוזהב!). וזה מה שקרה בגדול.. בזמן החופשי הילדים היו בבריכה, שיחקו קצת עם ילדים חצי תאילנדים חצי משהו אחר, הזדמנות להתנסות קצת באנגלית.. עומרי התבאס שאסור לו להכניס את האוזן למים וזה גרם לו לנסות את המתקני משחקים של הילדים במלון, שהפתיעו אותו לטובה (נראו לו לקטנים מדי, אבל כשניסה נהנה).
תכננו לטייל להר הקופים, אבל עופר ממש התבאס והעדיף לראות פילים, אז הספקנו להתארגן מהר ולהגיע טיפה לפני הסגירה לשמורת פילים, כזאת שאמורה להיות מאוד הומנית וטובה לפילים שיצאו לפנסיה אחרי שהועסקו בהרכבת תיירים בקנצ׳נבורי. בגלל זה בחרנו בהם.. אמרו לנו שהם מאוד הומנים.. בדיוק גל קרא על זה פסקה צינית בספר של אילן הייטנר 7250, אז אני טיפה צינית. בכל מקרה היתה חוויה מדהימה..
האכלנו את הפילים, והילדים גם שטפו פילה.. הילדים באמת עפו על זה, ועופר בפרט.. אבל כולם שיתפו פעולה ונהנו מאוד. ולקינוח היו שם גם המון ׳אל תיגע בי׳.. הילדים סגרו את כולם! היה מקסים!!
גם את הערב הזה סיימנו במסעדת הבית. כרגיל היה כיף וטעים, ולחדר חזרנו הפעם מהרחוב ולא מהים, כמו עד עכשיו. עצרנו בפאמילי מארט מול המלון וקנינו קינוח גלידות לילדים.. הם רצו קינוח במסעדה, אבל הראינו להם שבסופר 3 גלידות עולות 4 ש״ח (ובמסעדה כמעט 25).. ישבנו מחוץ לפאמילי מארט מבסוטים מהחיים!!
אז שלשום גם התקשרו אלינו מהלובי בבקר להגיד לנו שיש החלטה רשמית של ממשלת תאילנד לקצר את הסנד בוקס מ14 יום ל-10 ימים. ושזה אומר שאנחנו יכולים לעזוב את המלון מחר. וגם לא צריכים לעשות בדיקת קורונה שלישית. סהכ – חוסך לנו איזה 1200 ש״ח על בדיקת קורונה. וגם המלון שלנו הוא הרבה יותר יקר ממלונות אחרים, אבל היינו חייבים לבחור בכזה שעומד בסטנדרטי בטיחות קורונה שהסנדבוקס חייב. בקיצור, לא עזבנו מיד למחרת, כי זה דרש שניה התארגנות על לאן בדיוק ממשיכים מפה.. אבל בזמן הלימודים של הילדים אתמול, גל החליף לנו את הרכב לגדול ומפנק יותר (כדי שיהיה בו מקום לכל הציוד שלנו) ואני מצאתי לנו מלון בדרום האי.
כשהגענו למלון בבנג טאו הסברנו לילדים שזה המלון הכי יפה שהם הולכים להיות בו בטיול שלנו.. פשוט כי לא ידענו שאנחנו נעבור למלון שבו אנחנו נמצאים עכשיו.. זה מלון מדהים!! מהמם! דירה יפהפיה, עם נוף משגע, שני חדרי שינה, שני חדרי רחצה, אמבטיה במרפסת, סלון ומטבח.. והוא עולה פחות מ200 ש״ח ללילה.. האמת היא שהיו לי קצת ייסורי מצפון כשהזמנתי אותו.. הרי אנחנו תרמילאים וזה.. והטיול שלנו לא אמור להראות ככה.. אבל כשהשוויתי לחדרים פשוטים באיזור, וראיתי שהם עולים איזה 40 ש״ח פחות מזה (בגלל הקורונה.. ברור.. זה חדר של לפחות 1000 ש״ח ללילה בכל זמן אחר) אז זה היה ממש דבילי לא לבחור בו.. בקיצור אנחנו כאן, ואנחנו סופר מרוצים.. הזמתי 2 לילות, ואיך שהגענו הארכנו בעוד לילה. אולי נאריך גם בעוד.. האנשים פה מאוד רוצים שנהיה מרוצים, ושנמליץ על המקום, נתנו לנו את החדר הפינתי הגבוה הכי מדהים במלון.. מדהים פה.
אז היום בבקר ארזנו את כל החפצים שלנו, חשבתי שיהיה מאתגר משהו, אבל היה די כיף. לא היה זריז עדיין בכלל, אבל השתפרנו בלדייק את האריזות שלנו לצורה יעילה יותר. חשבתי שהילדים יהיו נודניקים בזמן שנארוז, אבל הם לגמרי זרמו ונהנו מהתהליך ועומרי לא הפסיק לאמר איזה יום כייפי זה.. ממש, אחד הימים הכי כייפים שהיו לו בתאילנד..
בדרך לפה, עצרנו בחנות המפעל של החומר הטבעי נגד יתושים, שעושה עבודה לא רעה על גל (ועל כולנו) ושהוא הרבה יותר עדיף מה50% דיט, שגם עשה עבודה טובה לפניו. וגל קנה שם 2 ליטר חומר.. שיספיק לכמה שבועות 🙂
כשהגענו לפה, קודם התרשמנו מהמלון, חקרנו אותו קצת, הילדים עפו על ההליכונים בחדר כושר, ואחר כך יצאנו לרחוב ליד. היו כמה מקומות סגורים משום מה כי יום שני היום, אבל מצאנו מישהי שיש לה דוכן קרפים מחוץ לבית, ועשינו ארוחת ערב מפנקת ומלאה בסוכר..
נהדר. קראתי כרגיל השקיעה.
אהבתי מאד את תמונות והתמונה של כולכם עם הפיל במיוחד.
כמה חוויות בפוסט אחד! (נשמע קצת כמו התחלה של בדיחה. כמה ג’ירפות נכנסות לפיאט פונטו?)
אתם צוות לעניין והחשיבה החיובית שלכם מעוררת הערצה.
בטח שרואים תנין.
גלידת מיניון זה ה-דבר.
משחקי פארקור פי אלף יותר שווים מאוזן במים.
אני גם רוצה לרחוץ פילה!
מה זה החומר הטבעי נגד יתושים? אנחנו צריכים מכולה לגרמניה, בקטנה.
עד הפוסט הבא, תמשיכו להנות ולזכור הכל לשיתוף 🤗