2.2.22
כשחשבתי על זה, נראה לי שלא חגגתי יום הולדת בחו״ל מאז שהייתי בת 7.. זה בחורף, ואנחנו לא אנשי סקי.. ואפילו בטיול הארוך ביותר שלי, שהיה כמעט שנה, בחרתי לחזור שבועיים לפני היום הולדת.. בגדול אנחנו לא אנשים שעושים עניין מיום הולדת, בכל מקרה לא היו לנו שום תוכניות חוץ מלהיות בצ׳אנג מאי, כי נעים לנו פה, והיה מושלם.
גל הצליח לארגן בלונים עוגה ונרות, שהגיעו עם גראב (שירות משלוחים) היישר לגסט האוס, והזמן את הכל תוך כדי שהזמנו אוכל במסעדה, אבל לגמרי לא חשדתי, הייתי רעבה מדי כדי לחשוד.. והכל הגיע עוד לפני שסיימנו את לאכול. היתה לי ׳הפתעה׳ כשהילדים העירו אותי בשירים ובלונים (עומרי הצליח לנפח בלון בפעם הראשונה בחייו, והוא הסתכל עליו באהבה עוד ימים אחר כך). והפתעה אמיתית כשהם ירדו למטה לארגן את העוגה והנרות והשאירו לי זמן לעצמי להתארגן בשקט. ווב המקסימה פירגנה במגש פירות מפנק. הבנים הכינו קישוטים ממנקי מקטרות, היה מוש!
אחר כך הלכתי עם נעה לארוחת בקר, ממש לא ברור מאליו שתהיה לי פה חברה ללכת איתה לזמן איכות של בנות ובורכתי ממש!
משם נסענו לאגם נחמד בסביבה, סביבו יש מלא מסעדות קטנות עם תאי אוכל שבנויים על המים ממש ומתחתם מלא דגים ששמחים לאכול כל מה שמפילים להם, אז הספקנו לפנק אותם בשקית ענקית של אוכל דגים שסחבנו איתנו מנאם לוד לפני שעברנו להאכיל אותם באורז וצ׳יפס.. הקפנו את האגם עצרנו ליד שדות אורז טריים ויפים ופסלים ענקיים מקש, אספנו קצת עצים שאפשר לגלף וחזרנו כדי להספיק לנוח לפני הארוחה הבאה שתכננו 🙂 אשכרה ישנו שנ״צ! בערב נסענו לנימן, למסעדה האיטלקית שאהבנו שם ועשינו ׳ארוחה חגיגית׳.. ובלילה הזמנו גם את עודד ואלונה שפגשנו בפאי לגג שלנו לסיום ארועי יום ההולדת שלי ופתיחת ארועי יום ההולדת של גל 🙂
ביום ההולדת של גל, הפתענו אותו אנחנו עם אותם בלונים שהוא ניפח אתמול עם הילדים. וכמובן גם עם מה שנשאר מאותה עוגה.. גם קישוטי המנקי מקטרות שופצו והוחזרו למקומם.. ווב לעומת זאת פינקה עם פירות חדשים מהיום 🙂 ושירי יום הולדת שקטים במערכת מוסיקה של המלון!
הפעם אני וגל יצאנו לארוחת בוקר זוגית ומפנקת, ממנה המשכנו לטיול בעיר, הלכנו להסתובב ברובע הסיני, יש שם חנות מטורפת וענקית של דברי יצירה שרצינו לקנות בה כמה דברים, וראינו שמקשטים שם במרץ, וככה גילינו שתוך יומיים יחגגו את ראש השנה הסיני (טוב כנראה שהיינו מגלים את זה תוך יומיים בכל מקרה). אחר כך אספתי את הילדים מהגסט האוז והלכנו לאכול במסעדה היפנית שלנו. משם גל המשיך למסאג׳ ארוך במיוחד, ואני והילדים הלכנו לגג שלנו לזמן של ציורים ויצירות.. בגדול גל הצהיר שהיות והיום הולדת הוא יום מיוחד, אמורים לעשות בו דברים מיוחדים, והיות ועכשיו הרגיל שלנו זה להיות כל היום כולנו ביחד, המיוחד שלו זה להיות גם קצת לבד.. אז פינקנו אותו והלכנו לגג בלעדיו 🙂 היו לנו מחשבות על עוד ערב מבוגרים על הגג, אבל חלקינו כבר חגג 45.. וזה הרגיש כבר קצת מעייף.. כנראה יש סיבה שאנשים בגילנו שחוגגים יום אחרי יום צריכים לחגוג ביחד..
למחרת קבענו לפגוש את משפחת אהרוני בבית הקפה עם הפילים שהיינו בו פעם כשרק הגענו לצ׳אנג מאי. מסתבר שהמקום שופץ לגמרי, את בית הקפה עצמו הרימו לחלק גבוה יותר על צלע ההר שרואים ממנו נוף שונה לגמרי, יפה ממש. גם הפילים היו מאוד נחמדים!
מה שהיה יפה, זה שכשהילדים (שלנו..! לא כולם כאלה.. יש כאלה שאצלהם זה ממש יותר קל!) נפגשים עם אותם ילדים מספיק פעמים, הם מתחילים להפתח, וזה תמיד מקסים לראות. אז אחרי שכל הפילים היו שבעים, נפתח טורניר כדורגל על הדשא, והלכנו כשבאמת כבר סגרו..
בערב נעה ארגנה על הגג מעגל שירה לנשים. היינו 6 בנות, והיה מקסים ונעים ואינטימי ויפה. בכלל מוצאת את עצמי שרה הרבה פה בצפון, וזה משהו שלא היה לי המון שנים, הזדמנות כזאת לשיר ביחד.
בבקר ה31 לינואר גל יצא לרוץ בבקר, וחזר עם סרטון של זיקוקים או יותר נכון להגדיר את זה פיצוצים מהרובע הסיני, הם מפוצצים דברים כדי להבריח את השדים לקראת השנה החדשה.. כמובן שזה הדליק אותי, ויצאתי לשם לסיבוב בעצמי בצהריים. הרחובות היו מקושטים בהרבה פנסים סיניים אדומים והמוני אנשים חגיגיים (בעיקר בלבוש אדום) הצטלמו איתם בכל מיני פוזות. אני עפה על דברים כאלה, אז צילמתי והתלהבתי.. בכלל לא ידעתי כמה אני עוד אתלהב כשגל ישלח לי משם בערב סרטון של דרקון סיני רוקד..
תוך 5 דק, עזבתי את הילדים והלכתי לכיוונו, והיה מהמם! מלא אנשים ותופים ודוכנים וכולם ׳מאכילים׳ את הדרקון בכסף, כנראה זה נותן מזל.. היה מהמם!
למחרת בבקר סוף סוף התפנינו לטפס על ההר שמשקיף עלינו פה כל כך הרבה זמן.. למקדש המפורסם שעל דוי סוטפ לא ממש התפתינו להגיע.. אז עקפנו אותו והגענו לנק תצפית מקסימה, מה שעוד היה מקסים שם זה שהיו שם חץ וקשת מעץ (או משהו יותר מתוחכם, גל מוסיף שזה היא קרוסבואו) שירה במהירות מדהימה חץ מגולף בעץ. הילדים קיבלו הדרכות מגל וירו כל אחד בתורו כמה יריות ופגעו לא רע מסביב לבקבוק שהיה המטרה, ואז אני יריתי ירייה אחת ופגעתי בול באמצע הבקבוק.. מוצלחת שכמותי.. חוץ מזה קנינו בקבוק יין תות שמייצרים פה בסביבה שנתנו לנו לטעום והיה לי טעים. אחר כך עצרנו בעוד נקודת תצפית לכיוון השני של ההר וגם שם היה יפה מאוד.
משם המשכנו לכפר שנקרא המונג וילאג׳, של אחד משבטי ההרים שחיים פה, ניכר שפעם היו שם מלא תיירים כי יש שם שוק מאוד גדול. עכשיו אין שם הרבה תיירים לדעתי לא ראינו שם אף אחד.. אבל הסתובבנו בסמטאות ופגשנו את המקומיים ונהננו מהנוף ומההרים ואפילו מאיזה מוזיאון קטנטן שמציג כלי עבודה חקלאיים ישנים (דומים מאוד לאלה שמציגים אצלינו במוזיאונים שכאלה).
בערב, יצאנו לחגיגות ראש השנה הסיני גם עם הילדים (הפסטיבל נמשך שלושה ימים). הפעם היה מופע מגניב ומעט פסיכי של איזה ילד שנלחם בדרקון עם זיקוקים.. אבל מה שהכי עניין את הילדים שלי (חוץ מהצמר גפן המתוק בצבעים נוראיים שהבטחנו להם), היה הדוכנים של המשחקים שאפשר להרוויח בהם בובות. אז הם ירו והפילו בובות ואז ירו עוד והפילו עוד, וחזרנו הביתה עם איזה 15 בובות (אפשר היה להמיר אותם בבובות יותר גדולות.. אבל אין לנו באמת מה לעשות עם זה.. אז הילדים מתכננים למכור אותם בשוק הלילה של יום ראשון 🙂 יש להם תוכניות ומבצעים שכנראה לא יצאו לפועל, אבל הם ממש חמודים..).
באחד מהשיטוטים שלי בעיר גיליתי מסאג׳ דגים! פעם היה כזה בכל מקום אבל נראה לי שהקורונה לא עשתה להם טוב.. או שאולי זה פשוט יצא מהאופנה.. בכל מקרה כשסיפרתי לילדים מיד כולם החליטו שהם בעניין (מזכירה לכם שלמסאג׳ רגיל רק עומרי הסכים ללכת). אז הלכנו כולנו, עקרונית לרבע שעה (שלושה בנים, כמה כבר אפשר לשבת על התחת..?) ויצאנו משם אחרי שעה בערך, אנחנו מאוד אוהבים להאכיל דגים.. לא משנה איך.. היה ממש כיף 🙂
שלשום יצאנו עם משפחת אהרוני ליומיים לדוי אינטנון. שמורת טבע דרום מערבית לצ׳אנג מאי. דבר ראשון עצרנו במפל ווצ׳יראטאן. מפל גדול ומרשים ממש קרוב לכביש. יש שם רסס של מים שיוצר קשת תמידית וזה נחמד, עופר הצליח למצוא שם נחש שמאוד הבהיל אותו, אבל בגלל שיש לנו הסכם משפחתי שכל מי שמוצא נחש (או עלוקה) מקבל 20 באהט, מי שיצא עצוב מהסיפור זה עומרי שלא ראה את הנחש. הצלחנו לנחם אותו בזה שמגיע לו עדיין תשלום על הנחש שהוא מצא במערה וכולם יצאו שמחים.
משם המשכנו למאה קלאנג, הכפר שבו ישנו. את ההמלצה על המקום קיבלנו מרון ונעה שמצאו את המקום הזה אחרי חיפושים, הוא לא מפורסם באחד מהאתרים שמשתמשים בהם כדי למצוא מקומות לינה. מקום מקסים מקסים מקסים! ליד נחל יפהפה, בקתות עץ מתוקות שיש בהן שני מזרנים זוגיים על הרצפה וזהו. שמנו את הדברים שלנו ויצאנו למסלול שמסתיים בכפר.
הגענו למסלול כשהוא כבר היה סגור, אבל יצאנו אליו בכל מקרה. מסלול מהמם!!! ממש! של שני קילומטרים בערך, מתחיל ביער עבות, ממשיך למפלים משגעים ונחל ועוד מפלים אחרים, וגשרי במבוק והכל כל כך יפה.. ואז יוצאים לטרסות אורז והנוף משתנה.. ומסיימים בכפר שלנו. מסלול קצר וכל כך מגוון ומשגע!
הגענו בערך בחמש למלון שלנו. חלק מהילדים שיחקו כדורגל, חלק אחד שיחק בחול ליד הנחל.. היה מושלם. גל אירגן מדורה עם הילדים. אין פה ממש מסעדה, אבל אפשר להזמין אורז, אז הזמנו מלא אורז והשלמנו עם לחם וממרחים שהבאנו מהבית ואכלנו ביחד במרפסת של משפחת אהרוני. אחר כך ישבנו ליד המדורה ועפנו על הכמות המטורפת של הכוכבים. גל ניגן בגיטרה עד שנמאס לנו שהילדים כמעט שורפים את עצמם ואת החברים שלהם ושלחנו אותם לשחק קלפים. אחר כך הופתענו בטירוף מהמקלחת הרותחת (הראשונה שאנחנו רואים פה שעובדת על גז במקום חשמל), והלכנו לישון.
בבקר אכלנו באופן מפתיע עוד לחם וממרחים במרפסת. הילדים שיחקו עוד כדורגל ועוד בחול והאכילו עוד דגים. ואז יצאנו לפסגת ההר הגבוה בתאילנד. עצרנו בפגודות של המלך והמלכה. יש שם נוף מקסים וגינות יפהפיות ודגים – ואפשר להאכיל אותם! בתוך הפגודות מקדשים בודהיסטים. עומרי התחבר מאוד לשורשים וישב למדיטציה ארוכה. יצא מואר!
משם המשכנו ממש לפסגה למסלולון קצר בג׳ונגל יפהפה. גם שם באופן מפתיע יש פגודה שמציינת את המקום הגבוה בתאילנד. ובאופן יותר מפתיע – אין דגים.
וחזרנו הביתה.. איזה כיף לחזור הביתה 🙂 משפחת אהרוני עברה לגסט האוז שלנו ובנוסף לאפרת והילדים היינו כבר המון המון אנשים פה 🙂 זה מאוד כיף לילדים וגם למבוגרים!
בדיוק כשסיימנו לאכול ועליתי לחדר גל עלה אחרי ואמר שאם אנחנו רוצים להינות מפסטיבל הפרחים כדאי שנצא עכשיו. כי מחר ירד גשם. אז עלינו על הטוסטוס של ווב (אנחנו כבר חברים היא פשוט משאילה לנו אותו) ונסענו לקצה הדרום מערבי של העיר העתיקה, והיה מקסים!! מעבר לדוכנים שיש בכל מקום עכשיו יש גם פרחים, אבל זה ברור.. ויש תחרויות בכל מיני קטגוריות של סחלבים, ועצי בונסאי וכל מיני פרחים אחרים.. ועגלות, שבדרך כלל נוסעות בתהלוכה, אבל בגלל הגשם והקורונה הן לא נוסעות השנה, הן רק מונחות שם על הכביש, ואפשר לראות אותם ממש מקרוב כמה זמן שרוצים ולהבחין בפרטים העדינים והמושלמים שלהם, של דרקונים ונחשים ופילים ומקדשים והכל הכל מסידורי פרחים יפהפיים!
ובנוהל, אחרי שאני וגל נהנים לבד, היום בבקר לקחתי גם את הילדים. (הגשם הגיע רק אחר הצהריים והוא כל כך נעים ומרענן!)
ואולי הכי טוב זה סרט..
חוץ מזה בשאר היום נהננו מהמזג אויר והחברה פה בגסט האוז.. הימים שלנו בצפון הולכים ואוזלים ואנחנו מתכננים את הדרך חזרה דרומה. ובכלל את העתיד עד כמה שאפשר.. וכמו תמיד, כנראה שיהיה עצוב וגם מרגש לעזוב.
מרהים! שוב מזל טוב גדול לשניכם. איזו חגיגה לעיניים וללב. יופי של חוויות. התעלפתי מהסחלבים. איזה גן עדן.