19.7.22
ובכן… כותבת עכשיו מדוייסבורג, גרמניה.. סוף סוף הגענו! אחת הסיבות החשובות לביקור הזה באירופה היתה לבקר פה את נועה, תום ובן. אחות של גל והאחיינים שלו. כשתיכננו את הביקור בישראל וחשבנו כמה קשה בטח יהיה לילדים לעזוב אותה שוב אחרי ביקור כל כך קצר, ידענו שהנסיעה לפה זה בדיוק מה שהם יצטרכו כדי להפוך את זה להרבה יותר קל.. ואכן כך היה. הילדים מאושרים עם בני הדודים שלהם, כבר שנים הם רוצים להגיע לפה.. והם גם כמעט הגיעו באפריל 2020.. אבל כולנו זוכרים את 2020 ואף אחד לא הגיע בה לשום מקום.. והנה, בכל זאת – הננו כאן!
אז בפעם האחרונה שעידכנתי היינו בדרך לבריסל.. באותו בוקר החלטתי לזרוק את העוגיות שמתלוות אלינו כבר בכמה יבשות.. אם בחמש הארצות האחרונות שביקרנו בהם לא אכלנו אותן, אז כנראה שהגיע הזמן.. בכללי בפריז ניסינו להתייעל ולהיפטר מ(עוד) הרבה ציוד, עם כל תחושת ההצלחה שיש לנו בכל הנסיעות בתחבורה הציבורית עם כל הציוד עלינו, ללכת רבע שעה עם חצי ממשקל גופינו על הגב זה לא ממש רעיון טוב.. אז התייעלנו. שוב. 🙂 תמיד אפשר להתייעל!
אחרי נסיעה קצרה יחסית בנופים יפהפיים, הגענו לתחנת הרכבת בבריסל לקראת הצהריים. זאת לא התחנה המרכזית, אנחנו משתדלים לשמור על תקציב סביר וזה לא ממש פשוט באירופה, ואי לכך, בדרך כלל המקומות בהם נישן יהיו ליד ובמרחק סביר מהמרכז אבל בהחלט לא במרכז עצמו. אנחנו מקפידים על דירוג ביקורות טוב וגישה נוחה בתחבורה ציבורית או בעדיפות ברגל למקומות המרכזיים. ומשתדלים שהמחיר ללילה יהיה בכיוון של 150 יורו. הרבה פעמים זה יותר בכיוון ה250..
אז כשהגענו לבריסל, האנרגיות היו לא משהו. יחסית לערים האירופאיות האחרונות שטיילנו בהן… פה יש מלא לכלוך, המון בדלי סיגריות ברחוב. הפעם ישנו במלון, או יותר נכון משהו יותר בכיוון אכסניה, מרחק הליכה קצרה מתחנת הרכבת. מקום מאוד חמוד, מלא מלא מטיילים מכל העולם. חדר אחד ולא מרווח בכלל לכולנו. מיטת קומותיים ומיטה זוגית. אחרי נסיונות קודמים שלי בכמה מלונות אירופאים לברר על אופציה להוסיף מזרן לחדר שנתקלו בסירוב מוחלט ואי הסכמה בכלל לקבל אותנו כמשפחה של חמישה בתוך חדר לארבעה (דבר שבמזרח הוא ברור מאליו, ואפילו בקטנה כי אפשר להכנס הרבה יותר), החלטתי הפעם פשוט להזמין מקום ל-4 ולהכנס למלון בשלבים, כדי שזה לא יבלוט. הכרזתי שאני אחלוק מיטה עם אחד הילדים כדי שיהיה לנו מקום (טעות.. אבל מילא), והחלטנו שהחוויה הצפופה הזו היא הכנה טובה לחיים בקראוון שצפויים לנו באוסטרליה.. אחרי ששמנו את זה בפרופורציות האלה – הסתדרנו סבבה לגמרי.
אחרי שהתמקמנו גל נשאר בחדר לכל מיני בירוקרטיות שהיה צריך לטפל בהן (כמו השכרת הקראוון באוסטרליה!), ואנחנו הלכנו לכיוון מרכז העיר. רציתי לחפש את האיזור היפה של בריסל. ממש רציתי להראות לילדים את הפסל המשתין.. בעיקר כי זה הדבר היחיד שאני זוכרת, מהביקור שלי פה בגיל 6 בדרך לאפריקה, כשההורים שלי לקחו אותנו לראות אותו.. כשהיינו בערך 5 דק הליכה מהפסל, מצאנו משטח אימונים לסקייטבורדים, עם ראמפות ודברים שאני לא יודעת איך קוראים להם.. והילדים כל כך נהנו פשוט לרוץ שם, שהם שיחקו שם איזה שעתיים. רצו ללא הפסקה.. אחרי זה כבר חזרנו לחדר, כבר היה קצת מאוחר והם היו עייפים.. לא נורא.. יהיה לנו מספיק זמן להגיע לאיזור היפה של בריסל..
למחרת אחרי הלימודים של הילדים, לגל והגדולים היו כרטיסים לראות את תור 4, סרט שהם מחכים לו ממזמן, והזמינו לו כרטיסים גם מזמן (כמעט הזמינו לו כרטיסים במדינה הלא נכונה מרב שזה היה מזמן :)) והם היו מהראשונים בעולם שראו אותו, כי הוא יצא ברב העולם ביום חמישי בעוד שבבלגיה משום מה הוא יצא כבר ברביעי. הם נהנו מאוד 🙂 אני ועומרי בזמן הזה העברנו יום רגוע ביותר באיזור של המלון. גם אנחנו ראינו סרט שעומרי רצה לראות באייפד, ולא עשינו שום דבר מיוחד..
יש במלון מטבחון משותף, נקי ונעים, אבל די קטן ולא מותאם לכמויות האנשים שמבקשים להשתמש בו. יש בו 2 סירים בגדלים שונים ואם חפצה נפשך להכין פסטה – המתן לתורך ותשתמש בהם. ובכן כך ביליתי את הערבים שלי בבריסל, היה קצת מביך כי לקח לי זמן להבין את התנאים ואחרי שסיימתי להכין את הפסטה, לקחתי אותה ואת הסיר לחדר שלנו כדי להאכיל את הילדים, ורק כשלמחרת איש שחור גדול מאוד, אמר לי – את!! את, לקחת אתמול את הסיר של הפסטה לחדר שלך!! אז הבנתי את גודל החרפה ואיך תרמתי במו ידי לעלייה באנטישמיות באירופה, והתנצלתי מעומק ליבי..
למחרת התעוררנו ליום סגרירי וגשום ודי נהננו מהרעיון שאין ברירה וחייבים לנוח, אז נחנו.. רק לקראת אחר הצהריים הילדים מאוד רצו להראות לגל את המקום של הסקטים, אז הלכנו אליו שוב..
וזהו בעצם, נשאר לנו יום אחד לראות בו את בריסל לפני שנמשיך להולנד.. אבל יום אחד זה מלא! ובריסל לא ענקית.. וזה בהחלט מספיק..! מה שלא לקחנו בחשבון זה שעופר יעלה חום בבקר.. ובכן לראות את הפסל המשתין כבר הלכתי לבד.. כי גל הבחין במצוקה שלי וידע שאם אני נשארת עוד רגע אחד בחדר כולם יסבלו.. אז שולחתי לדרכי… והיה לי יום מקסים בבריסל שהתגלתה גם היא כמקסימה, וכרגיל, כשאני הולכת, כולם כל כך מבסוטים מהשקט שיש להם ממני, שגם הם מאוד נהנו!
כשחברתי אליהם בחזרה, גל הלך לסיבוב קצר, ולפני זה הוא גם הספיק לעשות לכל הילדים, בנפרד כמובן, סיבוב קצר בקורקינט, אז בסוף לכולם היה יום טוב..
וזהו, הסתיים ביקורנו בבלגיה ויש לנו רכבת לאמסטרדם. ומסתבר שאמסטרדם היא העיר היקרה באירופה, לפחות מכל אלה שביקרנו בהם עד כה.. ולהזמין בה חדר שעונה על דרישותינו הצנועות היה ממש בלתי אפשרי אפילו עם חריגה גדולה מהתקציב שלנו.. חרשתי על בוקינג ואגודה ואירבנב מכל הכיוונים ולא נמצא שום דבר במחיר סביר.. מזל שבורכתי, ויש לי חברה הולנדית, לאה, שהיא מקסימה ממש, את לאה הכרתי כשעבדנו עד לפני שנה וחצי ביחד בבואה, היא גרה אז בארץ עם בן זוגה שהוא חצי ישראלי, ולקראת הלידה של בנם הם חזרו להתגורר בהולנד. וכשהיא שמעה שקשה לנו למצוא מקום לישון בו באמסטרדם, היא ישר אמרה לי – אל תדאגי.. אני אעזור לך! והציעה לנו לישון בדירה הריקה של אחותה, שבדיוק עברה מאמסטרדם לעיירה אחרת. וזה היה פתרון נהדר! אבל הדירה התפנתה רק יום אחרי שהגענו, אז ישנו לילה אחד בהולידיי אין.
ובכן, באותו בקר עופר התעורר קריר, ושמחנו מאוד, שהרי ברור שעופר נדבק מעומרי, שהיה חולה באופן זהה ל24 שעות בברצלונה. ברכבת לאמסטרדם היה נוף יפהפה וירוק, בכל הנסיעות היפהפיות שהיו לנו עד עכשיו, עדיין היופי הזה הצליח לבלוט. הגענו לתחנת הרכבת אמסטרדם סנטרל ודבר ראשון עצרנו לאכול במסעדת פנקייקים על התעלה שצמודה לתחנה (פשוט למדנו שאם אנחנו מגיעים למקום בצהריים, חשוב לאכול ואז להתמקם ולא ההפך :)). יש בה פנקייקים הולנדים (שהם דקים ולא מתוקים) לצד פנקייקים אמריקאים, מלוחים ומתוקים והנוף של התעלה עם כל כלי השייט השונים והמגוונים שחולפים בו כל הזמן. וזה לא מפסיק לעניין..
אחרי האוכל עלינו על מעבורת קטנה שכל תפקידה הוא להעביר אנשים ואופניים מצד אחד לשני של התעלה. כל 5 דק, מהבקר ועד חצות. ובחינם. מהמם! ומשם הלכנו ברגל למלון שלנו. חדרים מפנקים, קומה 13. נוף מהמם לתעלה.. אפשר להמשיך ולהסתכל על כל כלי השייט המקסימים שעוברים בה 🙂 (בבקר כשהתעוררנו, גילינו 2 ספינות קרוזים ענקייות מחוץ לחלון)..
גיסנו רונן, בדיוק נמצא גם הוא באמסטרדם במסגרת ביקור מהעבודה, וכולנו התרגשנו ללכת לפגוש אותו בעיר.. אבל אז החום של עופר חזר לעלות, ויצא שהלכתנו רק אני ועומרי בסוף.
אמסטרדם כל כך יפה… התעלות הקטנות, הבתים היפים.. באמת יפהפיה. היה כיף מאוד לפגוש את רונן, לקבל ד״ש מהבית וגם לשלוח חזרה.. וגם לאכול ביחד דאטש פרייז. (שהרי אין ספק שבהולנד הפרייז בכלל לא צרפתיים)
למחרת עברנו לדירה של אחות של לאה. חצינו את התעלה עם אותה מעבורת והזמנו אובר לדירה. תוך כדי הנסיעה, עופר הפנה את תשומת ליבנו שמאז פורטוגל לא היינו באוטו.. די מדהים 🙂
בכניסה לבית פגשנו את לאה, שהראתה לנו את הדירה, דירה מתוקה, מאוד ביתית ונעימה.. אולי זה החמסה שתלויה מעל הכניסה לסלון? התה הישראלי עם הנענע במטבח..? לדעתי משהו אחר לגמרי.. בכל מקרה כולם נשארו בדירה להתמקם, ואני ולאה הלכנו לפארק הקרוב, לפגוש את המשפחה שלה ולהתעדכן על בירה. היה ממש כיף 🙂
כשלמחרת עומרי ואני התעוררנו חולים, הבנו – שלא עופר נדבק מעומרי… ההיפך!!! ובכן.. איזה באסה.. אבל לפחות אנחנו בדירה הנעימה והביתית הזו… ושוב, יום רגוע.. (הילדים מבסוטים.. סידרו לעצמם יום מנוחה, אפילו לא טרחו להתלבש.. כששאלתי את עומרי, שהיה לו חום, מה שלומו הוא אמר לי בשמחה מתוקה – מצוווויייייןןן!!!)
אחר הצהריים גל ועידו, הבריאים שלנו, יצאו להסתובב קצת בעיר, הביאו לנו צ׳יפס שנרגיש גם אנחנו קצת אמסטרדם.. היה להם כיף.
הזמנתי לנו שייט בתעלות ליום למחרת מבעוד מועד, משהו שמותאם לילדים, יש בו פנקייקים ובריכת כדורים.. בבקר הבנתי שלצערי כדאי שאשאר במיטה. אבל השאר כבר היו בריאים ושמחים ומאוד נהנו… משם הם המשיכו לאיזו חנות ממתקים מטורפת.. מסוג המקומות שבאמת הכי כיף להגיע אליהם בלעדי.. אז כן.. הם ממש נהנו, חזרו מבסוטים לאללה!
אני שמרתי את הכוחות שלי, ולא סתם שמרתי אותם.. עוד בברצלונה התחיל להרקם אצל גל רעיון, לעשות טיול אופניים בהולנד, משהו רציני של כמה ימים.. ואני, כשזורקים לי רעיונות כאלה אני מייד תופסת בשתי ידיים.. אז כבר בברצלונה הוזמנו האופניים והוזמנו מלונות בהתאם למסלול שגל גיבש לנו, ובסוף רק נשאר שגם אני אצטרף..! כשהיינו צריכים לארוז, עוד לא הצלחתי לדמיין איך לעשות את זה בכלל בישיבה, כי הגוף שלי זעק לשכב בכלל.. אבל המשכנו בתוכנית המקורית. התעוררנו ב6:30, גל הוריד את כל הציוד למטה כדי שאני לא אתאמץ, נסענו לחנות ממנה שכרנו את האופניים. שם בילינו בחוץ יותר משעה בהתארגנות, מדדנו כולנו את האופניים שלנו, אפסנו את הציוד שנשאיר מאחור, התמודדנו עם קשיים של התחלה, (גל היה צריך להתרגל לטנק ששימש אותו ואת עומרי, עופר לאופניים גדולות בהרבה ממה שהוא מכיר וגם אני למשקל של האופניים עם הציוד שהועמס עליהן), ויצאנו לשישה ימי רכיבה מהממים…
את היום הראשון תכננו קצר יחסית, רק 23 ק״מ. היה יום מקסים ממש, יצאנו מאמסטרדם (כמה שיקשקתי רק מהמחשבה על לנסוע עם הילדים בתוך העיר, אבל היא כל כך מותאמת לאופניים שאפילו לא היה מפחיד..) נסענו דרך פארקים יפהפיים (פארק וונדל שהוא אחד המפורסמים בעיר, ועוד פארק גדול יותר וטבעי ממש, נסענו לגמרי ביער..), מלא פרחים, סגולים, צהובים.. לבנים.. ועצים ועופות.. מלא סוגים.. ברבורים, עגורים, חסידות, ברווזים.. כל כך מגוון ויפה, מלא טבע, ומלא אנשים שנהנים ממזג אוויר מושלם.
במסגרת פרחי הבר המגוונים שראינו, פגשנו גם פרח לבן שנועה, אחות של גל, שלחה לנו תמונה שלו מבעוד מועד כדי שנכיר שהוא רעיל ועלול לגרום לכוויות. בהתחלה זה הלחיץ את הילדים לשמוע על פרח אלים שכזה, אבל אחרי שהסברנו להם שזה כמו סירפד או הרדוף נחלים, שאלו צמחים שהם מכירים ופשוט יודעים לא לגעת בהם או בחלב שלהם, התרגלנו לראות אותו בכל מקום ולא להתייחס.. הולנד מלאה בפרח הזה.
כשיצאנו מהיער נסענו בין שדות, ולאורך תעלות, כל הולנד מרושתת בתעלות האלה.. והן כל כך יפות ומשרות כל כך הרבה רוגע ושלווה. הן והעופות ששוחות בהן.. והסירות הקטנות שמפליגות בהן.. ובשדות רועות להן מלא פרות או כבשים או חזירים או עיזים ואפילו לאמות פגשנו.. והאנשים שפגשנו – כל כך נחמדים.. כולם מחייכים, וכולם שמחים.. תמיד חשבתי שלאה מאוד נחמדה.. עכשיו אני מבינה שהיא פשוט הולנדית.. זה הסטנדרט פה! 🙂
אגב, כל ההולנדים הנחמדים, גם הסבים והסבתות שבהם, עוקפים אותנו עם האופניים שלהם בלי למצמץ בכלל.. כולם..!
כיוון שנסענו בין הרבה עיירות, לא היתה שום בעיה למצוא מקומות לעצור בהם לצהריים.. בדרך כלל עצרנו לעצירת ביניים של סנדוויצ׳ים לילדים ובעצירה הבאה כבר עצרנו במסעדה בדרך. תמיד היה טעים ונעים.
לקראת 16:15 הגענו לאויו׳רן או משהו דומה שאני לא סגורה על איך מבטאים.. למלון מתוק ופשוט עם אמבטיה מפנקת שבאה טוב אחרי הנסיעה.. אחרי שגל כיבס את בגדי הרכיבה של כולנו, שיהיו מוכנים למחר, הוא יצא לחגוג עם הילדים את סיום היום הראשון, הם עשו חגיגות עם קצפת ליד התעלה מחוץ למלון והאכילו את הברווזים והשחפים שבאו לחגוג איתם.. אני נשארתי בחדר לנוח.. כל כך שמחתי שהצלחתי לנסוע הכל, ושאפילו נהניתי.. אבל סהכ לא הייתי עוד לגמרי בריאה והיה לי יום די מעייף 🙂
עוד פרט שולי שהיה נהדר במלון שלנו באויו׳רן זה שהחדר של הילדים היה בקצה המסדרון.. אז גם אם הם רבו, ממש לא שמענו אותם! מומלץ!! 🙂
למחרת, אחרי ארוחת בוקר על גדות התעלה יצאנו ישר לחנות האופניים הקרובה וקנינו כפפות לכולם, עכשיו היינו מוכנים להמשיך בדרך.. יצאנו אל שוב המרחבים המקסימים האלה, של השדות והתעלות. הפעם גל סימן על המפה גם כמה מטמונים גדולים על הדרך שלנו (הילדים החליטו שיותר כיף לחפש מטמונים גדולים מאשר קטנים..) וגילינו שההולנדים ממש אוהבים להשקיע במטמונים שלהם.. ממש מייצרים חדרי בריחה קטנים עם חידות ומנעולים שצריך לפתוח כדי להגיע ללוגבוק שבו צריך לחתום.. מישהו אחד אפילו הגדיל ובנה מעגל חשמלי ומבוך שרק אם מצליחים לפתור אותו בלי ליצור קצר במעגל תיפתח המגירה שבה מחכה הלוג בוק.. זה היה כל כך מאתגר והצריך יד כל כך יציבה שאם לא היינו מחזיקים טייס במשלחת שלנו כנראה שלא היינו מצליחים..
אחרי 35 ק״מ בערך הגענו לגאודה! בירת הגבינה העולמית, שחוגגת בימים אלה 750 שנים להיווסדה.. התמקמנו בחדר פשוט אחד קרוב למרכז העיר, חמישתנו. והלכנו לחגוג את היום השני שלנו.. ואת זה שמצאנו כבר 200 מטמונים (חלק הרבה לפני שהילדים בכלל נולדו).. ואיך נחגוג בבירת הגבינה אם לא עם מרק גבינה? היה מעניין 🙂
כל ערב לפני השינה, גל מתכנן את המסלול למחר, חושב מתי ואיפה יהיה נכון לעצור לצהריים ובכלל, מה הדרך שתהיה הכי יפה אבל גם לא תהיה ארוכה מדי, שתתאים ליכולות שלנו, ושיהיו בה מטמונים מעניינים… אחרי ימי נסיעות כאלה שבהם כולנו מתאמצים, כולנו גם נרדמים ממש ממש מהר וישנים ממש חזק.. 🙂
בבקר הכרנו את בעלי ה׳מלון׳, לא יודעת אם לקרוא לזה ככה, זה איזה שלושה חדרים בקומת קרקע של זוג שהפכו אותם לבד אנד ברקפסט, פשוט מאוד אבל נקי ובמיקום פצצה, ובבקר הם מכינים לכל האורחים ארוחת בקר במה שנראה כמו חדר האוכל שלהם.. הסתבר שהם זוג ממש נחמד, סבא וסבתא כאלה.. טוב, ברור שהם נחמדים.. הם הולנדים..
יצאנו לדרך לכיוון לקרקרק, לאור ההצלחה של יום אתמול, גל תכנן גם הפעם מטמונים על הדרך.. כך מצאנו את עצמינו בשכונת מגורים צדדית ולכאורה סתמית, אבל השכנה שראתה אותנו על האופניים מחלון המטבח שלה, עצרה את עבודות הבית שלה והציעה לילדים קרטיבים, כדי שלא יהיה להם חם. וכשמצאנו את המטמון, ראינו שהמנעול שלו קצת שבור, אז גל עידכן את זה באפליקציה, כדי שהבעלים שלו יחליף אותו בהזדמנות… בעודינו מסתכלים על מה שמוחבא במטמון (מלא טראבל באגס, תכף אסביר..) הגיע האבא של בעל המטמון, עם אשתו וזוג חברים. הבן שלו הספיק לקבל את ההודעה ולבקש ממנו שילך לטפל במנעול, והנה מצאנו את עצמינו יושבים ברחוב עם עוד שני זוגות הולנדים (נחמדים! ברור!!) ומדברים על מטמונים.
אז טראוול באג זה משהו שמטייל בעולם, יכול להיות כל דבר יחסית קטן.. שאפשר לחבר אליו שרשרת עם לוחית אלומיניום שיש עליה קוד זיהוי, והמטרה שלו היא לנדוד בעולם ממטמון למטמון, כל מי שמוצא אותו יכול לקחת אותו ולהעביר אותו למטמון אחר.. וככה הוא נודד בעולם.. במטמון הספציפי הזה היה באג אחד שכבר עבר כ60,000 קמ. לפעמים מגדירים להם מטרות יותר ספציפיות.. כמו להגיע לאנטרטיקה ושכאלה.. זה נחמד.
הגענו למסקנה שכולם בהולנד שמחים, הפרות שמחות, הכלבים שמחים, הסוסים שמחים וגם האנשים שמחים.. אה, ראינו גם כמה ארנבות רצות בשדות.. גם הן היו שמחות! וזה ממש ניכר!
מי שפחות שמח בהולנד בתקופה הזו אלה החקלאים. על מנת לשפר את איכות הסביבה וההתחממות הגלובלית, ממשלת הולנד הגתה תוכנית לצמצום פליטת חנקן שמאוד מגבילה את החקלאים. ונראה לי שמגבילה זה אפילו אנדרסטייטמנט, כי היא ממש מחסלת אותם. החקלאים מוחים בכל מיני דרכים, חוסמים כבישים ומפגינים. בכל אלה לא נתקלנו. נתקלנו במאות או אלפי דגלי הולנד תלויים הפוך, כחול למעלה, אדום למטה, שמבטאים תמיכה במחאת החקלאים. נראה שכולם תומכים והדגלים תלויים הפוך בכל מקום, בחצרות הבתים, ברחובות, וגם על טרקטורי צעצוע של ילדים בחצרות. כמובן שאנחנו נוסעים בעיקר באיזורים חקלאיים אז מן הסתם זה יותר מורגש פה.. אבל בהצלחה!
אנחנו ממשיכים לנסוע, גל מנווט, מנחה את עידו שנוסע לפניו מדבר עם עומרי שצמוד אליו ולא ידוע בתור ילד שקט במיוחד, ותוך כדי מנסה לשמוע גם את עופר. אני נוסעת במאסף, ובכל כמה דק צועקת – ״איזה יפה פה!!״ ככה זה, חשוב לחלק תפקידים..
הברבורים בתקופה הזו כל כך יפים. ליד הרבה מהם יש ברבורונים, גורים.. מוזר לקרוא להם אפרוחים כי הם לא קטנים בכלל, אבל אולי ככה קוראים להם. ברווזונים מכוערים מכוסים בשערות אפורות.. בכל מקרה זו בהחלט חיה מאוד מלכותית..
ביום השלישי הגענו לנקודה הדרומית ביותר בטיול שלנו – קינדרדייק, מקום מקסים שהוכרז כאתר לשימור על ידי אונסקו. מוזאון פתוח עם המון תחנות הרוח עתיקות משוחזרות, ההולנדים החלו להקים אותם לפני כמעט 300 שנים כדי להעביר מים מתעלות מסויימות לאחרות, למנוע הצפות, ולייבש קרקעות. ופשוט יפהפה שם.
במהלך היום הזה חצינו עם האופניים ב3 מעבורות שונות תעלות רחבות שאין עליהן גשר. בכל מקום לא צריך להמתין יותר מדקות ספורות, הכל מהיר ויעיל וגם עולה פרוטות. חוויה ממש נחמדה. ובסוף היום הגענו ללקרקרק.
עיירה חמודה, מלון מתוק, ויש בו אפילו בריכה.. עומרי מדבר על געגועים לבריכה כבר המון זמן.. לא חשב פעמיים וקפץ.. יצא משם כדור קרח.. אבל כדור קרח חמוד 🙂 השאר למדו מהנסיון שלו ובחרו לחזור לחדר.. האכלנו אותם, ויצאנו לפאב השכונתי! הרגשנו ממש בבירבורים, שמי שלא מכיר, זה הפאב השכונתי של בארותיים! היו שם כמה אנשים מבוגרים מאוד, ניכר שכולם נפגשים שם כל יום, ושהם מאוד מופתעים מנוכחותנו.. יחד עם זאת, הם הולנדים והם נחמדים, אז מאוד נהננו לשבת שם על בירה ולתכנן את ניו זילנד.. כי כשמטיילים במקום שהיה סגור כמעט 3 שנים, בשיא העונה, חשוב לתכנן ולהזמין את הקמפר שלנו מראש.. איזה כיף לנו 🙂
את עצירת הבקר של היום הבא עשינו במאפייה שפתוחה כבר 300 שנים בעיירה קטנה לצד הדרך, משום מה הרכיבה ביום הזה היתה לי ממש קשה.. ממש התאמצתי ועדיין הייתי איזה מאה מטר מאחורי כולם.. לא ברור.. מזל שכרגיל, הדרך היתה יפהפיה…
בדרך, כבר בתוך העיר עברנו על איזה באמפר ונפל לעידו משהו מהתיק, כשהוא עצר ואסף את מה שנפל, ראינו שאלו אבנים יפות שאסף בהימליה.. ואני דווקא חשבתי שהצלחנו להשאיר את כל האבנים בבארותיים לפני שיצאנו שוב לדרך, והנה מסתבר שלא רק שתמיד יש עוד, אלא גם שהאבנים האלו מהטרק שלנו בהימאליה עושות עכשיו טיול אופניים בהולנד 🤪
בערב הגענו למלון שהוגדר כהכי יקר שנהיה בו בכל המסע הזה שלנו.. זו ככל הנראה התקופה העמוסה ביותר של חופשת הקיץ ופשוט לא הצלחנו למצוא משהו יותר זול בסביבה. אז נאלצנו לשלם.. בתמורה קיבלנו מלון מפנק.. מעוצב ויפהפה במרכז וורדן. מאוד ניסו לפתות אותנו גם להזמין מקום במסעדת השף של המלון.. אבל זהו, שאנחנו לא בדיוק קהל היעד כרגע..
היות והיינו בכזה מלון מקסים, החלטנו שלא הגיוני לפרוס בו חבל כביסה ולקלקל את העיצוב המושלם, ושגם ככה לא באמת הזענו היום בכלל.. רק רכבנו 35 ק״מ, אז איפסנו את הילדים, שרכבו גם הם 35 ק״מ היום לנוח בחדר, ויצאנו לפאב הסמוך, להתפנק עם בירה וצ׳יפס ונאצ׳וס, ולסגור את השבוע בשיחה עם חברים טובים..
מיד כשהתיישבנו בפאב, ניגש אלינו מלצר חביב, ושאל אם אנחנו רוכבי אופניים.. זה הפתיע אותי שהוא מיד זיהה, ממש הרגשתי שהוא עושה לנו כבוד ושאנחנו נראים מאוד ספורטיביים, אבל אז הבנתי, שאנחנו כנראה לבושים כל כך ברישול, בבגדים היחידים שיש איתנו פה (יש לנו סט רכיבה, וסט שאינו רכיבה), ומי שנראה ככה, כנראה שהוא הגיע הרגע על אופניים..
המלצר היה חמוד וסיפר שגם הוא רוכב, התעניין לשאול מאיפה יצאנו הבקר, כשסיפרתי בגאווה שמלקרקרק, במקום להתלהב הוא חייך ואמר – ׳אה, יום קצר..׳ כמובן שמיהרתי לשלוף את תירוץ הילדים, שכמובן התקבל בהבנה ואף כבוד, אבל בלב פנימה ידעתי שקרעתי היום את הצורה.. וזה בלי קשר לילדים.
אחרי שנהנינו לנו לבד, נזכרנו שגם היום צריך להאכיל את הילדים, ובגלל שבמלון בלקרקרק לא היה מקרר, אכלנו או זרקנו את כל האוכל שהיה איתנו עד אתמול, אז הלכתי בשמחה לסופר הקרוב להצטייד, אבל אז נזכרתי שמשום מה ברב הסניפים של הרשת סופרים הגדולה (והמדהימה) בהולנד, לא מקבלים כרטיסי אשראי – אין מקום באירופה, שלא משלמים בו באשראי.. אפילו בשירותים ציבורים מקבלים אשראי.. אבל ברשת הזו – או דביט כארד או מזומן.. ועלי היו רק 5 יורו במזומן. הצלחתי לקנות באגט חמאה וגבינ״צ ב4.96!
היום היה צפוי לנו יום הנסיעה הארוך ביותר בטיול שלנו. כמעט 40 ק״מ. קצת לתוך הנסיעה, הבחנתי שהסבל כידון שלי מסובב קצת הצידה. כנראה שאתמול באחת העצירות נפלו לי האופניים שלא היו מיוצבות טוב, והסבל קצת התעקם. יישרתי אותו, ומאותו רגע כבר לא היה לי יותר קשה לנסוע.. מדהים כמה דבר קטן כזה יכול להשפיע..
טוב, התחלתי לחזור על עצמי, אבל הדרך היתה באמת יפהפיה… שבילים צרים, שדות, עצים, פרחים.. כל כך הרבה פרחים.. מהמם. עצירה ראשונה עשינו באתר קאמפינג.. מקום כל כך נעים ורגוע עם משחקים לילדים ופינת חיי. היתה עצירה מקסימה. ארוחת צהריים אכלנו כבר לגדות נהר האמסטל, מסעדה ב׳נס על האמסטל׳ (תרגום חופשי :)) שם אמנם פגשנו את האנשים הכי לא נחמדים שפגשנו בהולנד.. אבל לפחות היה טעים.
אז אמנם זה היה היום הכי ארוך שלנו, אבל הנסיעה עברה כל כך חלק, אנחנו כבר כל כך מתואמים, ואני בריאה וגם הסבל שלי מיושר לכידון.. כך שהגענו לפאתי אמסטרדם מוקדם מבכל יום נסיעה אחר, מזג אויר היה מקסים וגם סופשבוע, התעלות היו מלאות בסירות ואנשים משתזפים ושמחים..
עצרנו במלון בפאתי העיר, נשארו לנו עוד 11 ק״מ שתוכננו למחרת. גל הציע לי לקפוץ ברכבת למרכז העיר, להסתובב קצת, כי הרי כל הזמן באמסטרדם, הרגשתי קצת כמו אנה פראנק.. הסתכלתי על הרחובות מחלון הדירה שלי ולא יצאתי ממנה.. (סתם! סליחה על ההשוואה!.. אבל די ריחמתי על עצמי..), בכל מקרה כל מה שבאמת הצלחתי לעשות באותו יום, זה ללכת לפיצריה הקרובה ולחזור לחדר לישון.. כנראה בכל זאת התאמצנו..
למחרת התעוררנו ברגשות מעורבים.. הטיול אופניים המהמם שלנו כמעט נגמר, וזה קצת עצוב, אבל היום אנחנו מגיעים לתום ובן (אחיינים של גל) וזה ממש ממש מרגש!
וזהו, התארגנו פעם אחרונה, הילדים היו כל כך נרגשים לקראת המפגש עם בני הדודים שלהם, שהם ארזו כמעט הכל עוד לפני שאני וגל עלינו מארוחת הבקר. העמסנו הכל על האופניים בפעם האחרונה ויצאנו לדרך הקצרצרה שלנו (יחסית.. רק 11 ק״מ) לכיוון כיכר דאם.
היה ממש כיף לזהות מקומות שנסענו בהם ביום הראשון, כשרק יצאנו לדרך ועוד היינו פחות בטוחים ביכולות ובאופניים שלנו. והיה ממש מרגש להגיע כולנו ביחד על רכובים לכיכר דאם, הגדולה והמפורסמת.. אחרי כ175 ק״מ של רכיבה! שבהם גם עידו ובעיקר עופר נפלו יותר מפעם, אבל תמיד קמו והמשיכו לנסוע כמו ענקים, גילו נחישות וחוזק ובאמת היו תותחים.. הגענו לסוף הדרך :).
אבל זאת רק סוף הדרך בהולנד.. והדרך עוד מאוד ארוכה…!
סרטון מומלץ שגל הכין שמתמצת את החוויה לאורך הדרך שעשינו:
והיו לנו בערך שעתיים עד הרכבת. הגענו לחנות ממנה השכרנו את האופניים, שם גם אפסנו את כל החפצים שלא לקחנו איתנו. אירגנו את הדברים שיהיו מוכנים לנסיעה (ברחוב, מול החנות.. לאות הזדהות ושמחה על שחזרנו לאמסטרדם, חירבנה עלי יונה.. לא חסכה, נתנה את כל מה שהיה לה.. לפחות לא חירבנה ישר לתוך התיק שארזתי..) ונשאר לנו קצת זמן להסתובב.. להינות מהעיר.
הילדים לקחו אותי מיד למקום שהכי חשוב שלא אפספס בעיר – לחנות הממתקים המטורפת שהיו בה עם גל.. הספקנו עוד לאכול צ׳יפס אחרון והלכנו לתחנת הרכבת. שם גילינו שהרכבת לדוייסבורג בוטלה ושנצטרך להחליף רכבת בדרך, השאיר לנו זמן לטורניר טאקי מטורף עד שזאת תגיע..
לקראת 18:30 ביום לוהט במיוחד נפגשנו עם נועה והבנים בתחנת הרכבת. השמחה וההתרגשות היתה רבה..
איזה יופפפפי
תאורים נהדרים. אני ממש מרגיש כאילו שאני נמצא איתכם.
שלחתי לכם את תכנית המסע שלי לניו זילנד . אם מתאים לכם – אז אני סוגר את
ההזמנה
💕💋💕
נפלא, מרתק, מרגש.
שירה, התיאור המבריק שלך גרם לי להרגיש שותפה לחויות ולשמחה
מדהים.
איזה סיכום מעולה,
אפשר להרגיש כל חוויה ממש כאילו היינו שם איתכם!
כמה כיף היה להפגש 🤗