22/6/2022
וזה קצת אנדרסטייטמנט.. כותבת מהדירה המתוקה שלנו בליסבון. הגענו לכאן לפני כמה ימים אחרי יום ארוך ארוך שהתחיל בפרידה מרגשת מאבא שלי בבארותיים בשלוש לפנות בקר, ועבר דרך תורים ארוכים ארוכים בנתב״ג עד ההמראה לפריז ב7:00, טיסה של כארבע וקצת שעות לפריז, המתנה של עוד ארבע שעות בשדה וטיסה לליסבון שהיתה מלאה ויצאה באיחור. את רב ההמתנה בפריז העברנו במשחקים בסטארבאקס, הילדים נהנו ממשחקים חמודים שגל קנה להם, כל מיני מצא את ההבדלים ומבוכים ודברים שהם בדרך כלל לא עושים, וגם מכאלה שחילקו להם נדיבות בטיסה לפה.. היתה טיסה מפנקת לפריז.. עופר אפילו הצליח לישון🙂. לדירה הגענו בערך ב21:00 זמן מקומי (שזה אחת עשרה בלילה בארץ), כל היום הזה היה ארוך ומרגש, שהגיע אחרי עשרה ימים ארוכים ומרגשים ועמוסים בטירוף בארץ..
האמת היא שחששתי מהביקור בארץ.. כמות הדברים שתכננו להספיק בעשרה ימים שלנו שם (עניינים בירוקרטיים ורפואיים, לצד פגישות חברים ומשפחה ואפילו לחגוג יום נישואין בלילה עם גל בתל אביב) נראתה לי פסיכית, ממש חששתי שלא נספיק הכל ושאם נספיק אז הילדים ירגישו מקופחים, כי לא יהיה לנו זמן אליהם ולדברים שהם רוצים להספיק.. בסוף אני יכולה להרגיש בגאווה שהספקנו נהדר, ממש הכל ואף יותר, שהצלחנו לפגוש גם חברים שלא קבענו איתם מראש, ואפילו לקחת את הילדים, שלא הרגישו מקופחים כי גם הם הספיקו כל מה שרצו, לסרט, ושאת החברים הקרובים (גם בלב וגם גאוגרפית) הספקנו לפגוש אפילו יותר מפעם אחת, אבל באמת באמת שכל יום נגמר קצת עם הלשון בחוץ ועייפות עצומה.. היה כיף ומחמם את הלב וכמובן מספק מבחינת סידורים והספקים.. אבל לא היה קל😏
אז כאמור הגענו לפה לפני כמה ימים, אנחנו בבירה אירופאית, המזג אויר קריר והשמש זורחת, והשמים כל כך צלולים.. בחלון הדירה רואים את המפרץ המקסים שהעיר הזו יושבת בו.. וזה האמת רב מה שאני רואה.. כי הגעתי חולה, ואני נאלצת לבלות את רב זמני במיטה 🙃
גל כבר כמעט סיים לקבל את כל המסמכים הפורטוגלים שלו, (זה עניין של שלושה מפגשים, בראשון ממלאים מסמכים בשני מקבלים את תעודת הזהות ובשלישי את הדרכון, וזה מתקתק בצורה נהדרת). בבקרים הילדים לומדים, ומהצהריים מטיילים..
שלשום עוד יצאנו כולנו ביחד, כי הייתי תחת התחושה שאני בריאה לגמרי, אפילו שהתחלתי להרגיש קצת רע עוד לפני הטיסה, חשבתי שזה עבר, והיללתי את המערכת החיסונית שלי.. היה יום מקסים.. אכלנו במסעדה אירופאית כזאת מנות אירופאיות אבל בצמחוני עם בירה אירופאית ביורו וחצי.. הילדים שיחקו במשחקים שבמסעדה ואני וגל התפנו קצת להזמין כרטיסי אוטובוס וחדרים לימים הבאים (היינו חייבים כבר להתפנות לזה..המחירים פה הם, גם הם אירופאים.. וכי לשמור על תקציב סביר כדאי להזמין דברים כאלה כמה שיותר מוקדם.. כי המקומות הנורמליים הזולים – יחסית, נתפסים מוקדם יותר וגם מחירי האוטובוסים עולים ככל שמתקרב תאריך היעד)
משם המשכנו בטיול רגלי כי אנחנו גרים במיקום מעולה :), למרכז העיר, לבתי הקפה הקטנים שיש בכל כיכר ומלא האנשים שנהנים מהשמש.. באחת הכיכרות עומרי הסתכל על הפסל שמעטר את הכיכר, איש עומד במרכז ותחתיו ככל הנראה כמה מתלמידיו, ואמר – תראו, הנה בודהה וכל הגלגולים שלו! הסברנו לו שבמקום בו אנחנו נמצאים, כבר אין הרבה הרבה בודהות, עכשיו אנחנו בסיפור אחר.. ביקרנו במעלית סנטה ג׳וסטה שנבנתה כבר ב1901 כדי לחבר בנוחות בין השכונות העליונות לאלו התחתונות בעיר ההררית הזו וכיום היא אחד מסמלי ההיכר של ליסבון.
היה טיול מקסים אבל בסופו התרסקתי במיטה ומאז אני מבלה בה את רב זמני… גל והילדים לעומת זאת היו אתמול בטירה עתיקה עם נוף יפהפה והיום הם מטיילים בקרוניות הצהובוות שגם הן סמל של העיר ומחפשים מטמונים.. ואני פה בחושך, מקנאה אבל גם נהנית מקצת שקט.. אבל מקנאה.. מחר, אני אהיה בריאה!
29.6
טוב לקח לי עוד איזה יום יומיים להחלים.. לא ממש ראיתי את ליסבון.. גל לקח את הילדים לטיול לעיירה ליד והם חזרו והצטרפתי אליהם לארוחת פרידה מהעיר.. וזהו, עזבנו את הדירה המתוקה שלנו למחרת בבקר, לקחנו אובר לתחנת האוטובוס ועלינו על אוטובוס שיוצא למדריד.
נסיעה של תשע שעות בערך, בכל הזמן הזה רק שתי עצירות. כבישים נוחים ומהירים.. נהג שלא מדבר מילה אנגלית.. אבל יש שירותים באוטובוס ויש וויי פיי, אז מה עוד אפשר לבקש? אני וגל ניצלנו את הזמן הזה למלא סידורים.. הזמנת מקומות לינה למקומות הבאים ואפילו ויזה לאוסטרליה הוצאה בנסיעה הזו ונרכשו גם כרטיסי טיסה – נהיה שם בסוף ספטמבר!
הגענו למדריד לקראת חמש אחר הצהריים, תכננו לקחת אובר לדירה שלנו, כי זה עבד לנו אחלה עד עכשיו.. אבל אחרי שמספר נהגים ביטלו לנו, הבנו שזה כנראה פחות עובד טוב במדריד ונסענו במטרו. עם כל הציוד. כל פעם שאני מרגישה שהילדים תרמילאים, הם עומדים בעוד אתגר ופותחים עוד אפשרויות.. וזה כיף.
הגענו לדירה נחמדה או סבירה סך הכל במיקום שגם הוא סביר, שכונה שיש בה בעיקר מהגרים, לא הרגשנו לא בטוח אבל גם לא הרגשנו לגמרי נטמעים בשטח.. מצאנו מקום חמוד לאכול בו, עם מלצרית ממש חמודה שניהלנו את התקשורת איתה בהתכתבות, שמחה לומר שככל שעבר הזמן שלנו בספרד נזכרתי בעוד ועוד ספרדית ששכחתי שהיתה לי, וזה היה ממש נחמד 🙂
למחרת טיילנו באיזור היותר תיירותי, כיכר סול, כיכר מאיור, ארמון המלך.. אחלה אנרגיות, אחלה מזג אויר ואחלה בירה.. אני מאוד נהנית, אוהבת ללכת ברגל בין שכונות שונות לראות פתאום מגדלים מרשימים ומפורסמים, זה לא מרגש אותי כמו בודהיזם, אבל כשמו של הפוסט זה גם כיף לשנות אווירה. וכמובן שכיף לי להראות עוד משהו כל כך שונה לילדים.. ניסיתי היום בשיחה עם עופר להבין איך הוא רואה וחווה, את השוני בין אירופה הקלאסית למזרח, לא נראה לי שהוא ירד לסוף דעתי.. מעניין מה הם יחשבו על זה בעוד כמה שנים אחרי שהכל יעובד והם יסתכלו אחורה על השנים המטורפות האלה שלנו..
על מנת להקל עליהם את העיבוד לקחתי אותם חזרה לדירה והזמנו מקדונלדס בזמן שגל הלך לקנות לנו כרטיסי רכבת לכל אירופה.. גל הצליח לפצח איך עובדים פה כרטיסי הרכבת המשולבים בין כל האיחוד האירופאי ולחסוך לנו מלא כסף, זה מסובך לאללה, אבל בינתיים כשאני כבר כותבת את שורות אלו מפריז, יכולה להגיד שזה עובד נהדר.
היום הבא במדריד נוצל ללכת לשוק סופשבוע שממש הפתיע, כי היה בו כיף גם עם הילדים שלנו! ומשם המשכנו לפארק רטירו, שהוא ענק ומקסים ומלא באומני רחוב מוכשרים וגם ארמון הזכוכית יפהפה..
וכל לילה ולפעמים גם ביום נפתח חמל, ומתוכנן ההמשך. ויורדים לפרטים ומוזמנים מקומות לינה (כל מקום זה פרוייקט, להצליח למצוא משהו שבתקציב שלנו אבל נעים ובטוח, והרבה פעמים מבינים שאין מה לעשות ואין באמסטרדם מקום בתקציב שלנו וצריך להתגמש ולחרוג) ומתוכננים דברים שנעשה בהמשך לצד דברים שנעשה מחר, ואיך יראה היום כדי שהילדים יהנו, וגם אנחנו נהנה.. חלילה לא מתלוננת, זה כיף! לפעמים זה גם מעייף.. ובסגנון כזה של טיול, אם רוצים לעמוד בתקציב צריך גם להיות מאוד מתוכננים. כי יותר זול להזמין כמה שיותר זמן מראש.. ויש לנו גם תאריכים שצריך לעמוד בהם.. אי אפשר להינות עד שנמאס ורק אז להמשיך הלאה..
אחרי יומיים וחצי במדריד המשכנו בדרכינו, נסענו במטרו לתחנת הרכבות הבין עירוניות ועלינו על רכבת קליע, כזו שנוסעת באיזה שלוש מאות קמ״ש לברצלונה. דרך של שש שעות ברכב עשינו בשעתיים וחצי. שם אספנו את המפתחות לדירה הבאה שלנו והלכנו לתחנת מטרו נוספת.. בקיצור היתה דרך ארוכה ומעייפת, אבל גם מאוד מספק להגיע ממקום למקום רק בתחבורה ציבורית עם כל הציוד כשמטיילים כמשפחה.. הגענו לדירה חדשה מקסימה ומאובזרת, שמהרחוב, בדרך אליה, כבר ראינו את הסגרדה פמיליה.. שזה באמת אחד המרגשים, כי אותה ממש רציתי לראות, וטרם הזדמן לי..
עשינו לנו חוק, שכמגיעים למקום חדש, אחרי יום של נסיעות, אחרי שמגיעים לדירה ומתמקמים, יוצאים לאכול בחוץ (בניגוד להכין/להזמין אוכל הביתה), מצאנו מסעדה מתוקה שהיה בה גם פיצה טעימה אבל לא רק. הרגשנו טיפה את העיר, והלכנו לישון..
למחרת הלכנו לפארק ילדים קרוב לבית, ברצף ארוך כזה בין ערים צריך מקום שאפשר לרוץ ולקפוץ בו.. ואכן על אף החם ששרר, הם לא הפסיקו לזוז ולרוץ ולטפס חוץ מהפסקות מים קצרות..
אחרי זה גל והילדים הלכו לאכול, ואני שוחררתי להפסקה עם עצמי, לטייל ולתפור את הרחובות ברגליים כמו שאני אוהבת.. אני וגל התחלתנו ממש להקפיד על זמן לבד לכל אחד מאיתנו.. עד עכשיו יצא לנו כשיצא לנו, אם יצא לנו, עכשיו זה בהגדרה.. ועל זה נאמר – מוטב מאוחר מאשר אף פעם.. לה רמבלה, קטדרלת ברצלונה, קיר הנשיקה, שוק בוכריה, שער הנצחון, הרובע הגותי.. היה ממש כיף וחשוב. את כל הטיול הזה עשיתי עם האדים של הסוללה של הטלפון, ככה שאין הרבה תמונות ורק קיוויתי שאצליח לחזור הביתה בשלום (זאת אומרת למצוא את הבית..)😊 כי הטלפון הוא גם טלפון וגם מפה, ואפילו הקוד של הכרטיס החדש שאני עוד לא זוכרת שמור בו, ככה שהוא גם הארנק וגם מצלמה.. וכך סוף סוף למדתי להסתובב עם סוללה ניידת!
כשחזרתי יצאנו כולנו לסגרדה פמיליה. גל הזמין כרטיסים מראש. לא איכזבה, היה מהמם!
חזרנו לדירה הכנו אוכל לילדים ויצאנו לדייט מבוגרים, עם טאפאס ובירה .
כשעומרי בא לחבק אותי בבקר במיטה כשהוא עוד חצי ישן, הבנתי שהתוכניות להיום יאלצו להשתנות, כי הילד חמים מדי.. ואכן, יצא טוב שהסתובבתי בחצי עיר אתמול, כי את היום נאלצתי לבלות בעיקר במשחקי קלפים בדירה בזמן שגל והגדולים הסתובבו בחוץ. כשהם חזרו בערב מרוצים יצאתי שוב לקצת השלמות ואפילו קצת קניות.
למחרת, אחרי יום אחד עם חום גבוה, עומרי הגיע לחבק אותי קריר, וזהו.. היה לגמרי מאחוריו.. הוא הכריז שהוא בריא, והוא אכן היה. נסענו לסיור באצטדיון של בארסה. לצערנו אין משחקים כי עכשיו יש פגרה, אבל גם לבקר באצטדיון ובמוזיאון של המועדון היה מרגש ומגניב.
משם המשכנו לפארק גוואל. אני וגל הרכבנו פאזלים עם יצירות של גאודי אי שם בימי רווקותנו בתל אביב, והם מעטרים את השירותים שלנו עד עצם היום הזה.. היה מגניב ומרגש לראות את הלטאה שהרכבנו מאלף חלקים ממש בלייב. הוא באמת היה מוכשר הגאודי הזה..
רצינו לראות את מזרקות הקסם, לא הספקנו. זה חלק מהקטע של צריך לתכנן ולהזמין דברים מראש.. פחות מקום לזרום. נצטרך עוד לחזור לברצלונה.. למחרת על הבקר יצאנו לפריז!
יצאנו מוקדם, שבע שעות של נסיעה מקסימה ממש, דרך הריביירה הצרפתית. עוד מטרו והגענו לדירה שלנו. אחלה דירה. אחלה מיקום, ואיזו עיר מהממת!!
ביום הראשון הסתובבנו בדאון טאון, באיזור הנוטר דאם, מוזיאון שמראים בו איך מטביעים מטבעות, עידו רצה איזה מטבע במהדורה שהוציאו לכבוד האולימפיאדה הבאה בפריז, וזה הביא אותנו לפה.. ( את גל והגדולים.. אני ועומרי הסתובבנו בחוץ) בינתיים נהנים מהחנויות המקסימות והפטסרי בולונג׳רי ואוף, עכשיו נזכרתי ששכחתי לקנות באגט לארוחת בקר.. נו טוף. כשגל והילדים חזרו לחדר המשכתי להסתובב גם במארה, הרובע הלטיני וגני לוקסמבורג.. העיר מלאה באנשים שמחים (וגם מדריד וברצלונה ולליסבון היו) ממש כיף ומשמח לראות כמה העולם חי ושמח ובלי מסיכות…
ביום השני בפריז היינו בלובר, התנסינו במוזיאונים מפורסמים ועמוסים עם הילדים שלנו והבנו שפחות.. אבל את המונה ליזה לא פספסנו.. המשכנו לגני טווילרי והילדים עפו על האפשרות לרוץ להתחבא ולשחק.. בילינו שם שעות.. ובערב אפילו זכינו לפגוש את ארז, שבא לפריז לטיול בר מצוה של אמיתי לבירה!
היום זה היום האחרון שלנו פה, ולכן זכרתי הפעם לקנות באגט! מתכננים להיות באייפל ולשוט על הסיין, בקרוב התמונות 🙂
ובכן הילדים העדיפו חנות קומיקס מגניבה ממש על לשוט על הסיין.. אז לפחות פינקו אותי בפונדו..
מחר ממשיכים לבריסל!
😍😍😍😍