26.7.22

את הפוסט הקודם סיימתי כשהגענו לדויסבורג. בילינו שם 5 ימים נפלאים, של רוגע, משפחתיות ושלווה.. היה לנו המון זמן לשבת במרפסת עם נועה ולדבר (עם יין או בלי), וגם זמן להשלים סידורים וכתיבה בבלוג, לנגן בגיטרה ולשיר.. נהננו מאוכל ביתי והילדים אכלו בריא מתמיד, והילדים נהנו מהזמן עם בני הדודים שלהם וגם מזמן מנוחה, אה וגם זמן עם אמה, שהיא כלבת הבית, די אינטסיבית אבל עם לב זהב, באמת חמודה אבל חזקה ואנרגטית ביותר, שהילדים כמובן התאהבו בה מיד. היה כל כך ביתי ונעים שבאחד הימים, שעומרי הרגיש כל כך בבית שכשנועה קיפלה כביסה הוא שאל אותה אם היא צריכה עזרה בקיפול.. (סתם!!! ברור שאצלינו בבית הוא לא שואל..)

חוץ מזה בארבעת הימים המלאים שלנו שם, חווינו 3 עונות שונות.. כשהגענו היה חמסין סיוט (ולא, אין מזגן) למחרת היה פחות חם אבל כבר בערב התחיל לרדת גשם, ואילו למחרת היה אפרורי גשום וקר.. אחר כך חזר האביב, והיה מהמם.

ביום חמסין, כולם חוץ ממני (אני כתבתי בבלוג.. הייתי עסוקה..) יצאו לחפש מטמון ביער ליד הבית, חזרו קצת מותשים אבל סיפרו לי שגם נהנו. אחר הצהריים הם שיחקו בממטרות ורובי מים על הדשא, וזה היה כל כך נעים ומתבקש שהצטרפתי אליהם..

---

למחרת יצאנו לפארק חבלים ליד הבית, פארק מהמם ומאתגר, עידו ובן עשו שם מסלולי נוער מטורפים ממש. עופר ותום מאוד מאוד נהנו, ועשו את כל מסלולי הילדים פעמיים ועומרי עמד באתגר שהיה לו מאוד לא פשוט, וצלח אותו בהתמדה ונחישות. וגם אחרי שעקצה אותו דבורה ביד (כן שוב), הוא לא ויתר וחזר לעשות את המסלול האחרון שלא הספיק לעשות לפני זה. באותו ערב גל ואני יצאנו לדייט בפאב הסמוך, בחזור גל הרכיב אותי על האופניים של נועה, ומצאנו בבית ילדים מקולחים ושבעים.. איזה כיף!

---

ביום השלישי והגשום, הלכנו לבאולינג.. והיה ממש כיף! למרות שהפסדתי בגדול, אבל ממש בפער.. כי הילדים היו כל כך מפרגנים, אחד לשני וגם אלי, והם היו כאלה חמודים.. ואפילו שעידו שהיה רק מקום אחד מעלי (לפני אחרון) והיה לו מאוד מאתגר להיות במקום הזה, הוא עדיין פירגן לכולם, נתן כיפים וחיבק כשהצליחו (לילדים היו מגינים על התעלות, כאלה של ילדים.. זה הקל על ההתמודדות עם המבוגרים, וכנראה לי שגם אני הייתי צריכה כאלה :)..)..

בכל הגיחות הקצרות מהבית, נועה הסיעה אותנו בשתי נאגלות, אבל ביום האחרון נסענו לקלן, שזו כבר נסיעה קצת יותר ארוכה מהבית. אז התחלנו ללמוד פה קצת על התחבורה הציבורית.. מסתבר שכדי להתמודד עם העליה במחירי הדלק בעולם, גרמניה מציעה עכשיו כרטיסי נסיעה חודשיים בכל התחבורה הציבורית ב9 יורו לאדם. שזה מדהים.. וזה אכן מאוד הצליח, וכתוצאה מזה יש עומס מטורף על התחבורה הציבורית, ורכבות מאחרות ועמוסות ביותר.. (זה המקום לכמה בדיחות על גרמנים ורכבות..)

אז גם אנחנו רכשנו את כרטיסי ה9 יורו, ואת נועה והבנים פגשנו ליד הקתדרלה הענקית בקלן. קתדרלה מהממת.. אבל איך שעידו ראה אותה הוא לא הבין מה הקטע, שהיא לגמרי חיקוי של הסגרדה פמיליה ואין ממה להתלהב, ואמרתי לו שעובדה שאותה סיימו לבנות.. אז כנראה שזה לקח פחות מ200 שנים.. אז.. מסתבר שטעיתי.. לקח לבנות אותה יותר מ- 600 שנים.. והיא לא חיקוי של הסגרדה פאמיליה, כי בנו אותה הרבה לפני (אבל סיימו אותה כנראה בערך בזמן שגאודי תכנן את הסגרדה פמיליה אז מי העתיק ממי). כדי שבכל זאת יעניין קצת את כולם לראות עוד קתדרלה, עשינו איזה מטמון שאילץ אותנו להקיף אותה, ואחר כך הלכנו לאכול צהריים במסעדה הטובה בעיר – במקדונלדס.

משם הלכנו למוזיאון השוקולד. תכננו ללכת לאחד כזה בבלגיה, ובגלל שעופר היה חולה לא הלכנו בסוף, אז שמחנו שהמוזיאון של לינדט נמצא כל כך קרוב.. טוב, אין הרבה אפשרויות ליפול במוזיאון של שוקולד… השוקולד טעים שחבל על הזמן ואם לוחצים על כפתור הוא מגיע ליד שלך ישירות מפס הייצור.. היה טעים וגם ממש מעניין..

הדרך חזרה מהמוזיאון בקלן לבית של נועה היתה חוויה שתיזכר, אבל לא בקטע טוב.. לקח לנו 3 שעות להגיע לשם. דרך של פחות משעה ברכב.. בגלל שהיינו די עייפים, וגם ככה כבר שילמנו על כל התחבורה הציבורית, החלטנו לנסוע לתחנת הרכבת באוטובוס ולא ללכת ברגל את 20 הדקות לתחנה. זה לא היה אמור לחסוך הרבה בזמן, אבל זה היה להעביר את הזמן הזה בישיבה, ורצינו לשבת. בכל מקרה היו פקקים מטורפים.. לא חשבנו על זה שבאוטובוסים אפשר להתקע בפקקים.. כבר חשבנו לרדת בתחנה הקרובה ולהמשיך ברגל, אבל כשסוף סוף הצלחנו להגיע אליה, ראינו שמיד אחריה נגמר הפקק.. הכביש לגמרי פנוי, אז החלטנו להשאר על האוטובוס!

הו אז יצא אוטובוס כפול מאיזה חניון, לא לקח טוב את הפניה וחסם את כל הכביש. ממש מולנו. הנהג שלנו ירד מהאוטובוס וניסה לעזור לו להיחלץ (לא בהצלחה), אבל כשאנחנו ביקשנו לרדת וללכת ברגל, הוא סירב בתקיפות. אסור לו להוריד נוסעים לא בתחנה.. ישבנו והתייבשנו עוד דקות ארוכות… בסוף הגענו לרכבת אבל פספסנו את זאת שכיוונו אליה, אז חיכינו לבאה, והרכבות עמוסות וצפופות ומאחרות, די התבאסנו על הרכבות בגרמניה. יש מצב שכבר כתבתי את זה.. אז אם אני כבר במוד של התכיינות, אציין שגם על השירותים הציבוריים בתחנות רכבת התבאסנו.. הם אמורים להיות אוטומטיים, לפחות התשלום בכניסה אמור להיות, וכל פיפי עולה יורו.. כמעט 20 שקלים עולה למשפחה להשתין, והמערכות תשלום האוטומטיות לא עובדות טוב.. בקיצור גם הם עיצבנו אותי..

לנועה הגענו בערך ב21:00, לפחות אור יום עדיין בשמיים.. מחשיך רק לקראת 23:00.

למחרת המשכנו בדרכנו, אבל שניה לפני היה לנו עוד משהו חשוב להספיק.. לחגוג לעופר יום הולדת 10 עם המשפחה.. נכון שיש עוד שבוע עד לתאריך.. אבל מה זה שבוע? ובכלל כדאי שנחגוג לעופר לפחות פעם בפוסט🤪.. (כי חגגנו לו כבר גם בארץ, וכמובן נחגוג גם בתאריך עצמו..) גל הכין עוגה ולנועה יש כל מיני פינוקים בבית.. גביעי גלידות שווים וסוכריות וקצפת.. עופר היה בעננים😊

היה קצת עצוב להיפרד לעזוב ולהמשיך בדרך.. אבל ככה זה.. ואנחנו גם קצת רגילים.. חיבוקים ונשיקות ויצאנו לשטוטגרט..

הפעם איחורי הרכבות היו קצת לטובתינו, ובזכות זה שרכבת איחרה הספקנו להגיע אליה בקונקשן ויכולנו להגיע בצורה מהירה יותר ליעדנו.. לא היינו מגיעים לפה בכלל, זה לא איזה יעד מעניין וגם לא ממש בדרך, אבל היתה לנו פה איזו בירוקרטיה ומצאנו את עצמינו שם.. שכרנו לנו דירה מוזרה משהו, מלא תמונות מוזרות לאורך כל הקירות, אנרגיות מוזרות.. אפילו למצוא את המפתח שלה, היה מינימום לחפש מטמון (בד״כ בעלי דירות משאירים את המפתח באיזה לוקר ליד הדירה ושולחים לך את הקוד ללוקר, כדי לחסוך את הצורך באיש שיפגוש אותך. כאן לקח לי איזה רבע שעה רק למצוא את הלוקר), לפחות המיקום היה מגניב, עד כמה שמגניב בשטוטגרט..

ובכל זאת משהו בזכותה של העיר – יש בה מוזאון של פורשה. והילדים אוהבים מכוניות.. אז נסענו למוזיאון. עידו, מאוד מתעניין באיזה רכבות לוקחים ומתי ומאוד רוצה להיות מעורב ולהוביל, אבל זה משמעותית פחות נח כשהוא מתעניין בזה כשכל הציוד עלינו ואנחנו רק רוצים להגיע כמה שיותר מהר. אז חשבנו שזו הזדמנות נהדרת בשבילו להוביל, בנסיעה הזו. והוא אכן תכנן את המסלול בעזרתו האדיבה של גוגל מאפס, והביא אותנו בביטחה עד פתח המוזיאון.. בכל מקרה כשהתחלנו להינות ממנו הבנו שעומרי פחות מתעניין בפרטים, אי לכך הצטרפתי אני אליו בסיבוב בין מכונית יפות.. לא סגורה על מה ראינו שם, אבל הן בהחלט היו יפות. גל והגדולים גם התרשמו מאיך שעובד המנוע וכל מיני פרטים אחרים שקשורים להנדסה ופיתוח וייצור של המכוניות.. מאוד נהנו.. גם אנחנו סוג של נהננו.. אבל אחרת.

כשחזרנו משם אני וגל החלטנו שבניגוד לזמן האיכות שלנו ביחד אתמול, אותו ניצלנו כדי לאכול, הפעם ננצל את זמן האיכות שלנו בצורה הפוכה ונצא להליכה.. טיילנו במרכז העיר, כיסינו את כל מה שהיה לראות בשעה, וחזרנו.

עוד דבר מאתגר בגרמניה הן הצרעות. הן מאוד אלימות.., ממש כמו הזבובים בארץ הן עפות לך לתוך הפרצוף ולתוך האוכל. וכשמשהו לא מסתדר כמו שהן רוצות, הן עוקצות.. אז כשלמחרת בזמן שאני וגל תכננו את המשך הטיול על כוס יין בכיכר הסמוכה לביתינו, וגל העז לנסות ולהעיף צרעה מהכוס שלו, היא הראתה לו מה היא חושבת על זה, חזרה תוך כמה שניות, עקצה אותו ביד (כן, שוב) וברחה..

למחרת בבוקר יצאנו לוינה.. שוב ניצלנו איחור של רכבת אחת כדי להספיק קונקשן נח יותר, אבל גם הרכבת שלנו איחרה ויצא שהגענו לוינה בשמונה בערב, אחרי יותר מתשע שעות בדרכים.. יום ארוך. בכל מקרה הנופים של מערב אוסטריה ממש עשו חשק לחזור לשם.. בטוח נעשה את זה.. אבל הפעם היעדים שלנו מאוד מוגדרים, ויש אוטו שמחכה לנו וחברים שמגיעים מהארץ, ובאמת שהיתרון בלטייל באירופה זה, שלא צריך להספיק הכל.. מאוד פשוט לחזור לפה..

---

הדירה שלנו בוינה היתה מתוקה בטירוף. מין קומפלקס דירות עם ניחוח של בית מלון, דירה מאוד קומפקטית, אבל יש בה הכל וחדש, ונח ונקי.. וגם המיקום פצצה… מעל מקדונלדס!

עוד יתרונות למיקום, זה מרחק ההליכה ממרכז העיר, וגם מפארק רחב ידיים. וחוץ מזה אנחנו גם ברובע יהודי דתי.. בית חב״ד ממולנו, מלא מסעדות כשרות מסביבנו. מלא דתיים ברחובות הסמוכים. ומלא עברית, בכל מקום גם במרכז העיר, כאילו כל הישראלים בחרו לטוס לוינה.. והקולות בחדר המדרגות שלנו מהדירות הסמוכות בעברית, וכשהיינו צריכים לאחסן את החפצים שלנו, הסתבר שגם האחראית על המקום מדברת עברית (והיא גם נתנה לי נס קפה של עלית, כי היא נחמדה וגם כי יש אחווה תמיד בין מי שאוהב את הקפה הזה..) אבל האמת שחוץ ממנה, לא דיברנו עם אף אחד..

בבקר, אחרי ארוחת בקר במקדונלדס, לקחתי את הילדים לפארק הסמוך שהיה מאוד יפה והיה בו גן שעשועים כייפי, אחר כך הילדים למדו קצת (אנחנו ממש כמו המורים בבית ספר שמנסים להספיק את כל החומר שלא הספיקו במהלך השנה לקראת החופש הגדול – או במקרה שלנו, בחופש עצמו!) ואז הם הלכו לאכול צהרים (במקדונלדס🤪) עם גל, ואני הלכתי להסתובב בעיר (יפהפיה ממש!!).

משם הלכנו לפגוש את נורמה. נורמה היא נכדה של קטי. קטי היתה המטפלת של סבתא שלי, והיא מאוד נחמדה, ואהובה מאוד על כולנו, אפילו שרק אבא שלי יודע לדבר איתה..

עם נורמה לעומת זאת גם אנחנו יודעים לדבר. היא ביקרה אותנו בארץ כמה פעמים וגם אנחנו היינו כבר פה אצלהם בכריסטמס לפני כמה שנים. והיה ממש נחמד לפגוש אותה שוב. ביקשתי מראש להפגש במקום שיהיה כיף בו לילדים והם לא ישתעממו, אז היא לקחה אותנו לגן שעשועים עם מוטיב משחק במים, מקסים ומגניב ממש, באמצע אי על הדנובה. היה מעולה..

בערב אני וגל יצאנו לסיבוב קצר. עלינו במעלית לקומה העליונה של בניין גבוה ונהננו מהנוף של וינה ביי נייט. ועפנו על זה שאנחנו מטיילים בחושך.. הדרמנו קצת וסוף סוף החושך מגיע בשעה סבירה כשאנחנו עוד מסתובבים בחוץ והילדים ערים.

למחרת כבר היינו צריכים להמשיך (כן, מיהרנו.. וינה לגמרי השאירה טעם של עוד), ויצאנו באוטובוס (מטונף ועם שירותים מקולקלים.. אבל קומותיים.) לבודהפשט.

ובכן בודהפשט.. המעבר למזרח אירופה כל כך מורגש וחד.. הקרוניות רכבת ישנות מאוד, המבנים סביב תחנת האוטובוס אפרוריים, ויש נזילה מהגג באמצע הסופר. אבל הדירה שלנו היא במרכז של המרכז. אנחנו גרים באמצע איזור הבילויים הכי מגניב והכי חי, והתחושה – הכי קרוב לתל אביב שיש.. תיאמתי מראש עם בעל הדירה ויש לנו דירה שקטה ואחורית ולא שומעים ממנה בכלל את הרעש ברחוב, נח להשאיר את הילדים בבית ולצאת לבלות. גל ניצל את זה לצאת לפאב מגניב, שבנוי בתוך מבנה ישן חצי הרוס. עם תור ארוך כדי להכנס אליו..

בבודהפשט הבנו שלצערנו הגדול מאוד, החברים היקרים שלנו, שאותם היינו אמורים לפגוש ביוון, לא יוכלו להצטרף אלינו עקב עניינים רפואיים דחופים. והתבאסנו עד מאוד. כמובן שהכי חשובה הבריאות! ותודה לאל שהכל יהיה בסדר.. אבל אין ברירה, ובאסה.

אז בין לבין, מנסים לחשב את צעדינו מחדש, להבין איך והאם הם משתנים..

ובינתיים בדירה החמודה שלנו הכל קורה לי.. בקבוק היין שקניתי כדי לשתות עם גל במרפסת, נשבר עוד לפני שזכה לצאת מהשקית של הסופר.. המדיח שהפעלתי עם סבון כלים, כי לא היו טבליות (כן.. טעות🤓 ) הקציף את הרצפה במטבח.. בזמן שניקיתי אותה נשפך לי אורז על הראש.. קלאמזיות במיטבה…

בגדול גל החום באירופה השיג אותנו בסוף ובאמת חם מאוד בימים.. החלטנו שהכי נעים יהיה לראות את בודפשט מתוך אוטובוס תיירים ממוזג.. ואם כבר אוטובוס, אז בואו נעשה את זה מגניב, וניסע באוטובוס אמפיבי.. כזה שנכנס לדנובה ושט בה.. ויש בו אפילו הסברים בעברית.. היה מגניב.

---

למחרת הגיע היום! היום האמיתי… יום ההולדת של עופר! בופר המתוק שלנו בן 10!! והוא ממש מקסים ומתבגר וממלא אותנו גאווה..! מזל טוב!!

לכבוד יום ההולדת, סיימנו פרק נוסף במסע שלנו, אלפי קילומטרים ברכבות ואוטובוסים לרוחב אירופה, והנה חדש מתחיל.. קיבלנו את הרכב ששכרנו ושילווה אותנו עד סוף ספטמבר 🙂 ויצאנו לדרך חדשה.